חייב עצה דחופה

[מייקי בין היתר]

חייב עצה דחופה

יש לי בן מתוק ושובב בן שנתיים ותשעה חודשים. לזאטוט אחות בת 7.5 וזוג הורים נורמליים וחמים. הצרה, שמדי יום אנחנו מקבלים תלונות על כך שהוא נושך ילד או שניים במעון, וכל מאמצנו לדובב אותו,לשכנע אותו, עולים בתוהו. הנשיכה מגיעה כשמישהו מנסה לקחת לו צעצוע, או כשהוא מתקוטט על תפיסת עמדה בחצר או במשחקים. מה עוד אוכל לעשות? לאן לפנות? איזו פסיכולוגיה או טכניקה אחרת להפעיל עליו? האם איומים? הפחדה? מתנות? מה???

 

[נטלי של דורון ויהונת]

מייקי היקר לא להשתגע

כאמא לזאטוט כשלך וכן כבעלת משפחתון : תופעת הנשיכות אופיינית לקבוצת גיל זה ... אין מה לעשות באופן ספציםי אבל: אפשר לעשות כמה דברים : להסביר חד משמעית אצלנו לא נושכים !!! לא לצעוק לא להעניש זה לא יעזור , רק להסביר שוב ושוב , אפשר להביא ספרים שמתייחסים לנושא כמו נשיקה נשיכה , להסביר שוב ושוב , לאמר לו שגם לו לא נעים שנושכים אותו והעיקר לקחת המון אורך רוח וסבלנות, תקחו בחשבון שזה שלב שיעבור עם הגיל עקב זה שאינם יכולים לדבר עדיין כמו שצריך , אין להם את הכלים הוורבליים להביע את מה שהם רוצים , וזו צורת התקשורת שלהם , זה יעבור , ואם תורידו לחץ אפילו יותר מהר ממה שאתה חושב......... בהצלחה

 

[נעה גל]

בדיוק סיימתי לקרוא ספר שאהבתי את

הגישה שלו (לא שלא היו לי ביקורות פה ושם אבל...

). הספר נקרא "תינוקות, פעוטים ומטפלות" מאת ג'נט גונזלס-מנה ודיאנה וידמייר-אייר בהוצאת אח. בעיקרון הספר מדבר על אנשי מקצוע המטפלים בילדים, אבל הוא כתוב באופן כזה שגם הורים יכולים למצוא את עצמם בתוכו. יש שם חלק המתעסק בנשיכות. הן מציעות לנסות להבין למה הילד נושך? הן נותנות מספר דוגמאות לסיבות: בגיל צעיר מאוד, ילדים נושכים מאהבה. הן טוענות (ואפשר להתווכח) שהפה בגיל הזה הוא כלי הביטוי של הרגשות של הילדים. הם עדין לא יודעים לשיים ולהגדיר אז כל העוצמה יוצאת בנשיכה. יש ילדים שנושכים בשביל תחושת הכוח. יש ילדים שלומדים להשיג את שלהם מחזקים מהם, דרך נשיכה (מי שננשך פעם על ידי פעוט יודע כמה זה יכול להיות כואב). יש נשיכות שנובעות מסקרנות - הם פשוט חוקרים מה קורה כשסוגרים את הפה טוב טוב על היד של הילד שיושב ליד. יש נשיכות שנעשות כהבעת כעס. יש נשיכות המהוות אמצעי למשיכת תשומת לב - כאשר המבוגר בסביבה לא רגיש מספיק (מבחינת תגובות) לילד, הילד נושך פעם אחת ומגלה את עוצמת התגובה שהנשיכה מעוררת - פתאום מרימים אותו, מסתכלים עליו ישירות, מדברים אליו הרבה. תחשבו על זה. יש ילדים, עפ"י גונזלס מנה, שזקוקים ליחסי גומלין בעוצמה כזו עם מבוגרים וזו הדרך שלהם להשיג אותה (אם הם לא מקבלים אותה באופן "טבעי"). הספר מאוד חד משמעי לגבי דרך הטיפול בנשיכות - "הדרך לעצור נשיכות היא למנוע אותן, ולא לנסות להתמודד עמן לאחר שהתרחשו. נשיכה היא התנהגות קשה מדי מכדי לאפשר לה להימשך. היא כואבת מיד לאדם הנשוך, והיא מפחידה מדי את הנושך, משום שהוא חש שיש בו כל כך הרבה כוח להזיק. שים לב, שהאחריות למניעת הנשיכה היא על המבוגר ולא על הילד. על המבוגר להציע אלטרנטיבות לילד ולא לבייש אותו לאחר מעשה. אתם צריכים לאתר את הסיבה שבגללה הוא נושך - כשמדובר על ילדים קטנים מאוד (בסביבות גיל שנה ומעלה) המבוגר צריך לספק נשכנים ולהסביר שזו האלטרנטיבה "אני לא יכולה להרשות לך לנשוך את X אבל אתה יכול לנשוך את הצעצוע הזה". אם הנשיכות הן כתוצאה מחיקוי - צריך לבטל את הגורם מדגים (לדוג´ כאשר ההורה אומר "אני אוכל אותך" וכאילו נותן ביס). אם זוהי הבעת רגשות - צריך ללמד דרכי הבעה אלטרנטיביות. אם מדובר על הפעלת כוח - יש ללמד את הילדים טכניקות אחרות להשגת דברים שהוא רוצה. אם מדובר על משיכת תשומת לב - צריך למצוא את הדרך להעניק לילד את תשומת הלב לה הוא זקוק . הן מוסיפות ומציינות, שאף אחד מהפתרונות האלה הוא לא קל ופשוט לביצוע. במקרה שלכם, אתם תזדקקו לעזרה של צוות הגן כדי לזהות למה הוא נושך בדיוק. והאמת? אני לא חושבת שיש כאן מקום לנהל שיחות נפש על הנשיכות. אם אתם נוכחים - תדאגו להיות איתו בקשר עין ולזהות מצב בו הוא עומד לנשוך ולמנוע אותו (לא בצעקות וכעסים). בגן - האחריות היא על המטפלות למנוע מצב כזה ולא עליכם. אני יודעת, זה מאוד לא נעים לשמוע שהילד נושך כל יום. זה ממש "מזמין" לדבר איתו על זה - אבל כנראה שזה לא מה שהוא זקוק לו (אחרת לא היית כאן, נכון

).

 

[מייקי בין היתר]

ממש תודה.

הדפסתי את התשובות ואקרא אותן לבת זוגתי הערב. נתתם לי ולה חומר מצויין למחשבה ועל כך תודה ענקית. מייקי.

 

[כרמית מ.]

בתקופה שעבדתי בפעוטון

הרבה פעמים, ניתן היה לראות כשילד עומד לנשוך (לא 100% מהמקרים, כי יש לנו רק שתי עיניים, אבל בהרבה מקרים), והרבה פעמים, אפילו אם הייתי רחוקה, היה מספיק לקרוא בשם הילד, ולומר לו שאסור לנשוך (לא בכעס, אך בתקיפות). דובר על ילדים בני שנה וחצי לערך. זה היה מפסיק לו הרצף, ומזכיר לו. (היו כמה ילדים (בנים ובנות) עם "נטייה לנשוך"). אני גם חושבת שחשוב לספק אלטרנטיבה, לפי הסיבה לנשיכה. אם זו דרך להראות אהבה (וזה כך הרבה פעמים) - להראות איך כן אפשר להביע אהבה (ללטף, למשל). אם זה דחף נשיכה (אופייני בצמיחת שיניים) - לתת נשכן. אם זה כעס או תסכול (לקחו לי את הצעצוע) - להראות דרכים אחרות להוציא את הכעס, או לבקש את הצעצוע. וכדומה. אם זו עייפות - להשתדל להמנע ממצבים כאלו, או להציע אופציית הרגעה אחרת. וכדומה.

 

[נעה גל]

אז יש עבודה חדשה? עוד מזל טוב?

 

[כרמית מ.]

בערך... תודה.

 

[ליאת +]

נעה- תודה

עזרת גם לי. אדפיס ואעביר לגננת של אביתר.