חייב לשתף - Black mirror

למואל א

New member
חייב לשתף - Black mirror

כתבתי את זה גם בתגובה אבל אלו דברים שאני רוצה התייחסות מכמה שיותר - ותיזכרו גם במטריקס, אבודים, שמש נצחית בראש צלול, המופע של טרומן, סולאריס, וכד'

שלום,
הייתי חייב לבוא, זה מדהים.
הם פשוט מראים בצורה ברורה עד כמה ה"אני" זו אשליה.. יותר ויותר אנשים כבר לא יכולים להדחיק את זה יותר מדי, "הכל בראש" לא סתם ביטוי לעודד אנשים אלא הופך למציאות מוחשית (יכול להיות מפחיד אבל גם נהדר)
פשוט מאוד, תחשוב שיצרו רובוט שהוא העתק שלך, עם כל הזכרונות וכו', וגם יהיה לו איזה באג במערכת שהוא יהיה מודע לעצמו, אבל אתה וכל מי שמסביב יודעים בפירוש שזו אשליה, שהוא רק מכונה
אבל רגע... מה למואל ולייטפלייק ה"אמיתי"?
אין כזה דבר ולא היה כזה דבר!
אז זה קצת מפחיד, אבל התשובה הבודהיסטית של זרם המהיאנה זה לא להרוג את האני המזוייף, אלא פשוט לא להיצמד אליו
אם תנסה "להרוג" את עצמך אז האגו ישיב מלחמה ובטח שהוא גם יפחד, אז צריך לומר לו: בסדר, אני לא הורג אותך לא פיזית ולא מנטלית, אבל אני לא נצמד אליך יותר.
אתה תרגיש טוב/רע, תעשה כך וכך, מכח האינרציה תמשיך לחיות את השנים שנותרו לך כאן אבל אני כבר לא מזהה את עצמי לגמרי איתך, אני יודע שמעולם לא נוצרתי.

היום כל היום חשבתי על זה תוך כדי עבודה, כמו במנזרי זן שהם כל הזמן מנקים:) והגעתי לעוד מסקנה מוזרה. אנחנו קיימים כבר, אז ברור שגם אם נבין שזו אשליה, לא נרצה להפסיק את זה, ז"א המצב האידיאלי זה קיום במצב של אושר מתמיד, זה מה שמי שקיים רוצה.
אבל מבחינה אובייקטיבית, אם תסתכל על זה מהצד, אז אין לזה יתרון על חוסר קיום מלכתחילה, מעניין מה התשובה של המוארים לשאלה "להיות או לא להיות"
כי אם זו שאלה שנשאלת על ידי מישהו שכבר קיים אז זה לא אובייקטיבי, אבל אם תעשה סרט אנימציה על דמות מומצאת, אתה יכול להקרין את הסרט ואתה יכול לא להקרין, ממילא היא לא הייתה ולא נבראה.
ככה גם אנחנו, ועכשיו נשאלת שאלת השאלות, מהו המצב האידיאלי מבחינתנו, יש את הטענה שמצב הביניים/גם וגם זה הכי טוב - אני לא בהכחדה מוחלטת, אבל גם לא נצמד לעולם האשליה, ואז אני יכול לשלוט על עולם האשליה שהמח שלי מייצר ולהיות בגן עדן תמידי, וגם כמובן לעזור לכולם להשתחרר שזה אידיאל הבודהיצ'יטה, כי הוא מואר ומבין שהאושר המוחלט זה להיות במצב הביניים הזה לנצח ו"לעזור" לעוד דמויות דמיוניות שכאילו סובלות.
אבל הג'יינים וזרמים אחרים אני לא זוכר בע"פ אבל זה גם עניין של השקפה אישית מהדמיונות המוגבלים שלנו, יש את ההשקפה שטוענת שכשיצור מגיע להארה מלאה, ומבין שהוא כביכול רובוט שנוצר ע"י עצמו בלי סיבה והוא יכול אמנם ליצור לעצמו בתוך הראש גן עדן אבל הוא כבר מעבר לזה ומבין שאין סיבה שזה יקרה, ואז יחזור למצב המוחלט, זה יותר מתאים גם לדברים של רמאנה מהרישי וראמש בלסקר. זה קצת יותר מרתיע אנשים כי אז בעצם נראה שכל הקיום והסבל הוא לחינם, לפי ההינדואיזם, הקבלה וכו' יש סיבה לקיום הלא מוחלט וצריך להישאר לנצח במצב הזה של דבקות באלהים בלי אף פעם להיטמע בו לגמרי, וזה המצב התודעתי האידיאלי. וכמובן הנונדואליזם הארדקור יטענו שזו עוד אשליה של האגו שבסוף גם אותה צריך להכחיד, כי יכול להיות שלזה הבודהה התכוון בעולמות האלים - יש לך הכל מהכל, תאוות אינסופיות מוגשמות אבל בסוף זה נגמר ואתה עצוב מכך.

אנחנו בתור יצורים מוגבלים רואים קיום של אושר עדיף על חוסר קיום, וחוסר קיום עדיף על קיום של סבל, אבל לפי האמת האובייקטיבית, המצב המוחלט, כל המצב הזה של תודעה שצריכה "אושר" וא זה מסופק לה, זה כמו באג במערכת, כמו שאני אתחיל לעשן קופסא ביום ואז יהיה לי את הצורך הזה כל הזמן, נניח אזכה בלוטו או משהו וכל החיים אוכל לספק את הצורך הזה, כעבור כמה שנים לא אזכור בכלל מה זה מצב של לא לעשן בכלל.
אז מה, המצב של צריך סיגריות ויש לי סיגריות עדיף על מצב של לא לעשן, או שלהיפך?
ואל תענו אוטומטית עדיף לא לעשן מראש(זה קל מדי:), נניח שיש שיטה לנטרל לחלוטין את כל ההשפעות השליליות של הסיגריות, יש לי רק את הצורך הפיזי והנפשי לעשן ויש לי מענה רצוף לצורך הזה. בתור אחד שעישן בעבר והפסיק אז היום אני מעדיף לא לעשן, אבל אף אחד מאיתנו לא היה במצב של חוסר קיום וגם לא במצב של קיום מושלם שיש מענה שלם לכל הצרכים
אני חושב שה"פתרון" לאגו זה להיכחד בצורה לא מודעת, לכן גם הרבה אנשים מעדיפים למות בפתאומיות. ז"א מבחינה תפיסתית לא להיכנס לגן עדן ניצחי, אלא להיכנס ל"גן עדן" כשאני עדיין באגו ואז למות שם בחוסר ידיעה, וזה לא משנה אם הייתי שם מיליארד שנים או 5 דקות. או אפילו אם "אני" ממשיך שם לנצח, כי ממילא "למואל שנהנה" לא קיים, כמו גם למואל הסובל וכו' אלא מבחינת האגו שלי שקיים וצריך לאכול, לברוח מכאב ורוצה עונג, זה פתרון נח לתת לו שירגע
 

אסף ב6

New member
בהתחלה חשבתי - omg איזה ארוך,

אבל התייחסת באמת לדברים עמוקים, ככה שזה מצדיק את זה לטעמי.

בקשר לפסקה האחרונה שלך, אני רואה בעיה בהגיון שלך, כמו שינוקא אומר, גם בשביל לחשוב על חוסר קיום, צריך הוויה מראש. גם לחוסר קיום יש איזשהי הוויה, ולמחשבה על חוסר קיום יש המון..
אז איך שאני רואה את זה, מכיוון שממילא המיינד שלנו לא יכול לחוות חוסר קיום, זה לא משהו שניתן להשיג עליו, בפילוסופיה של הלשון מדברים על מובן (שזה כהכללה כמו שם) והוראה (שזה כמו צורה, איך שאני מבין את זה),
אבל כשחושבים על אי-קיום, יש שם (מובן) אבל אני לא רואה שישנה הוראה, כלומר עד כמה שאני מבין זה לא מצביע על משהו אמיתי מעבר לרעיונות ולהתניות שאנחנו צברנו בקשר לזה.

ד"א גם האמת האובייקטיבית, כמו אמת מוחלטת, אני לא בטוח בכלל שהם מושגים שיש להם הוראה אמיתית.
ולבסוף - אני חושב שיש טעות מסוימת בתפיסה שלך שמוארים בצורה אקטיבית שומרים על איזה תחושה של אושר, כמו סיגריות, אני חושב שמצב התודעה שלהם הוא אושר, ובגלל שאין הזדהות עם האגו שלהם יש להם את הפנאי לחוות את הסבל של כולם ול"העלות" את כל השאר למצב שלהם, שהוא מאושר בלי מאמץ חיצוני.
 

למואל א

New member
ברור שיש כאן גם שגיאות

כל מה שכתבתי זה ביחס לאיך אני תופס את הדברים עם ההבנה שיש לי היום.
ויצא לי להרגיש גם כמה פעמים שאני מתפקד בכמה מישורים בעת ובעונה אחת, לא חוויה חוץ גופית מבחינת חוש הראייה והשמיעה אבל כן הרגשה שאני גם כאן וגם בעוד מקומות, כמו הרחבה של התודעה.
אז יכול להיות שמבחינת המצב האידיאלי אנחנו מתפקדים בסופו של דבר גם במצב הטהור וגם בקיום מוגבל בו זמנית ועוד כל מיני אפשרויות.
בסופו של דבר אני מנסה שההבנות האלו יחזקו את האפשרות שלי לשלוט ברגשות ובמציאות היומיומית, ככה זה יותר קל בתרגולים כמו מדיטצית נוכחות למשל, וגם לחשיבה חיובית זה יכול מאוד להועיל, כמו NLP.
נכון שאני לא יכול בזכות ההבנה הזאת לגמרי להתעלות על המציאות המוגבלת ועדיין יש לי צורך לאכול, ואין לי אפשרות להוסיף לעצמי כמה אפסים בבנק... אבל כל מיני דמיונות רעים כמו פחדים והנחות שליליות אפשר להחליף בדמיונות חיוביים וגם מציאותיים, אם ממילא הכל בראש
 

lightflake

New member
זה לא עניין שיש שגיאות כי כשמתכוונים להארה

זה לא קשור לשום תיאוריה
זה פשוט לחיות באמת כאן ועכשיו. להיות. לחיות. בלי לדמיין מי אני ואיך אני חי ומה אני אמור לעשות ומה יהיה בעתיד וכל הסיפורים האלה, זה פשוט להיות עכשיו, בכל נשימה, בכל צעד, לחיות באמת.
 

אסף ב6

New member
מצטער לא נפל לי האסימון, על אילו הבנות אתה

מדבר?
המחשבות שלך לגבי 'קיום / חוסר קיום, או בקשר לשליטה על רגשות שדיברנו, לא הצלחתי להבין.
 

למואל א

New member
ההבנות הן בעיקר דרך השכל ואז גם הרגש

מושפע.
כשאתה מניח שכל היישות שלך ("אני") זה לא באמת משהו אוטונומי, אלא חלק מהאינסוף/ריק - החוויות האלו בד"כ לא נמשכות הרבה זמן, אבל כשמצליחים לשלוט בזה אז נראה לי שזו דרגא מסוימת של הארה.
למשל בסרטים כמו terminator הרובוט לא מודע לעצמו בתור ישות חיה עצמאית, אבל נניח שכן תהיה לו "מודעות" עקב באג במערכת? איך אתה יכול לדעת שזה לא המצב שלך? אולי אתה לא קיים והמודעות שלך זה סתם אשליה...
במצבים של דה-פרסונליזציה אז מרגישים שהמודעות מנותקת מן הגוף, ובד"כ אצל רוב האנשים זה שלילי, כי הדבר קורה ללא מודעות ואתה יכול לחשוב שהגוף שלך מת, אני חושב שגם לרמאנה מהרישי הייתה חוויה כזו בגיל 17.
אז אם אתה עוסק ממילא בתרגול רוחני ובעל השקפת עולם רוחנית אתה יכול להתחיל לשלוט על כאלו דברים לחיוב.,
לא פחד של אני מנותק מהגוף, אלא אני גם וגם, זו הבנה מתוך השכל שעוזרת לרגשות.

מבחינה רגשית הדברים האלו לפעמים קורים לאנשים בלי ההבנה השכלית. אני פותר את ה"בעיה" בעוד צורה: אם אני לא קיים באמת, אז אין שום בעיה בכלל, אתה לא מודע לכך שאתה לא מודע ולכן אתה לא סובל ולא מפחד, אם אני קיים ומרגיש שאני מחוץ לגוף זה אחלה כי או שאני באמת חווה רמה יותר גבוהה של אחדות, או שזו סתם אשליה של המח אבל אני עדיין מודע כך שאין סכנה.
ראיתי את הפרק תוך כדי חוויות דומות...
 
יש להבין בשכל ויש להבין בכל השכל

בזן יש אימרה, האצבע שמצביעה על הירח אינה הירח.
באנלוגיה הזאת להבין בשכל יהיה האצבע המורה לכיוון, ולהבין בכל השכל יהיה היות הירח עצמו.
אתה שואל מה האידאל? וככל הנראה השאלה מגיעה מתוך מקום שלא מזהה שהאידיאל הוא בדיוק המציאות הנוכחית כפי שהיא כרגע בשלמות.
אתה מנסה לשלוט ברגשות וכו'.. וגם זה ככל הנראה מגיע מתוך מקום שלא מזהה שהוא עצמו זה שמייצר את הרגשות מלחתחילה.
אין פה עניין של לשלוט ברגשות, אלא עניין של להתחבר למקום שממנו אתה בכל מקרה זה שרוצה מלחתחילה את הרגשות והמחשבות והמציאות וכל מה שיש, ואז בכלל אין שאלה.
האגו הוא הנפרד, שחושב שהדברים הללו נכפים עליו, הוא שוגה בהבנה של מי זה הוא, חושב שהוא נפרד מהתהליך שמתרחש בתוכו ועל כן מהפרספקטיבה שלו זה כאילו ביד אחת אתה דוחף ימינה ואז אתה מנסה לשלוט ביד הזאת עם היד השניה .. נלחם בעצמך בכלל.
אז מה הדרך?
כאשר אתה מזהה התנגדות כלשהי למציאות/רגשות/מחשבות וכו' נסה לרדת לשורש הסיבה שבגללה אתה מתנגד, מה גורם לך לשפוט את זה לרעה? (או לטובה), מאיפה מגיע הראשון? מה מכריח אותך לחשוב בצורה כזאת? על איזה הנחות יסוד אתה מבסס את דעתך השיפוטית על המציאות?
 

למואל א

New member
אני מבין את ההסבר

אבל יש כאן כמה דברים חסרים:
"מתוך מקום שלא מזהה שהאידיאל הוא בדיוק המציאות הנוכחית כפי שהיא כרגע בשלמות" גם אם כן, מה זה עוזר לך?
אתה כל הזמן בין אם אתה רוצה בכך או לא, נמצא במסע לפחות סבל ויותר אושר, אז אני עושה את זה בצורה מודעת יותר.
ההנחה הזו שהמציאות מושלמת, מהיכן היא באה?
יש את המציאות שאני קיים בה, והידיעה שיש דברים שלא ניתן ולא צריך לשנות זו ידיעה עתיקה ודי רגילה אצל רוב האנשים, מה שרלוונטי זה מה אני עושה לעצמי/עם עצמי
אם יש לי רגשות שליליים אז אני מנסה להיפטר מהם - גם אם זה בדרך של לאמץ אותם ולהתבונן כפי שהצעת וכו'
אי אפשר באמת לטעון שאני מקבל את הסבל ולא רוצה לשנות אותו, שים לב, זה יכול להיות מבלבל: עצם התרגול, ההבנה בכל השכל, החיבור למוחלט שמנהל את הכל, זו דרך למזער את הסבל, זו דרך מאוד יעילה בלי תופעות לוואי שליליות ככל הנראה) אבל זו גם דרך.
יש דברים שאני מכניס לגוף שיכולים גם להקטין את הסבל, ואין לזלזל בכך כמו שעושים רוחניק'ים שחושבים שהם יותר מחוברים לטבע ויותר חיוביים אם הם מתעלמים מזה. הגוף שלך ואתה זו אותה יחידה, וכמו שאתה יכול להשפיע על הנפש בעזרת התבוננות והבנה אתה גם יכול להשפיע על המיינד בעזרת מה שאתה עושה לגוף.

"כאשר אתה מזהה התנגדות כלשהי למציאות/רגשות/מחשבות וכו' נסה לרדת לשורש הסיבה שבגללה אתה מתנגד, מה גורם לך לשפוט את זה לרעה? (או לטובה), מאיפה מגיע הראשון? מה מכריח אותך לחשוב בצורה כזאת? על איזה הנחות יסוד אתה מבסס את דעתך השיפוטית על המציאות?"
זה סתם לסבך את הדברים, אם נתקע לך קוץ בגוף אתה תוציא אותו ולא תשאיר אותו בגלל שזה הסדר הטבעי המושלם של הדברים, אותו הדבר בדיוק גם עם רגשות שליליים!
אם נתקע לך קוץ שאתה לא יכול כרגע להוציא אז חלק מהדרך להתמודד עם זה, אתה מקבל שאין מה לעשות.
או בכלל, גם כשהצלחת להוציא אתה יכול לחשוב על החוויה כשלילית ואתה יכול לקבל אותה כמציאות המושלמת כפי שהיא צריכה להיות, אבל גם עם ההשקפה הזו אתה עדיין אוכל כשאתה צריך ומנסה לעשות דברים שיעשו לך טוב, בלי קשר לשיפוטיות כלשהי.

השקפת העולם "כולה מן עאללא", שזה אותו דבר כמו השקפת הזן שהצגת כאן, מובנת אם אתה מניח שיש אלהים (במקרה זה יכול להיות גם האני הגבוה שלך שמנהל את הדברים) שכל מה שקורה זה לטובה, או אם תרצה, אתה בכובע אחד שחקן ובכובע אחר זה שמנהל את ההצגה למען מטרה טובה והסבל הכרחי.
לפי הזן והבודהיזם אין התייחסות לאלהים או תכנית על שמנווטת את הכל לטובה, גם ההשקפה שכן מקבלת את קיום "אלהים" אבל מניחה קארמה, לא מובן איך היא מחוברת לתפיסה שהמציאות מושלמת. אני יצרתי את המציאות שלי ע"י מעשים כאלו ואחרים, ואני ממשיך ליצור אותה, זה לא דטרמיניזם מושלם שמכוון לטוב עליון כלשהו, כפי שגם שפינוזה טען.
אז אם יש לי בחירה חופשית, יכול להיות שהמציאות שאני נמצא בה לא הכי טובה בעולם ויהיה חכם לשנות את התנאים, נכון שבמימד המוחלט-האמת הכל מושלם, אין סבל וכל זה, אבל זו בריחה מהמציאות, כי בכל זאת אני כאן במציאות בה אני חייב לאכול, לישון, נח לי עם רגשות חיוביים ולהיפך.
 

lightflake

New member
אוקיי ראיתי את הפרק

לא רע.. היה פעם ממש מזמן פרק של איזור הדמדומים שבו שיחקו בדיוק עם אותו הרעיון, וגם על החוקיות של דבר כזה, כי שם היורש של חברה גדולה פשוט העתיק את עצמו והמשיך לשלוט בחברה לאחר מותו דרך מחשב...
 

lightflake

New member
ושאני חושב על זה אז באיזור הדימדומים

הלכו עם זה הרבה יותר רחוק, כי שם דובר על טכנולוגיה של מעבד שמחליף חלקים מהמוח שנפגעו כתוצאה ממחלה כלשהי ופשוט את אותו המוח שלא פועל מחליפים בחלפים שמסוגלים לעבד אותות חשמליים באותה צורה (הרי המוח זה מיליוני תאי עצב שמחוברים אחד לשני ומעבירים מתח חשמלי),
אז בפרק ההוא בסופו של דבר העבירו את כל המוח למעבד והבן אדם שהמשיך לדבר היה אותו אדם גם מבחינת עצמו, לא כמו כאן שהוא מודע לעובדה שהוא רק רובוט והוא למעשה לא יוצר מעצמו אלא רק מעבד את אותה התנהגות ע"פ המידע שנשמר מהאדם שהוא מחליף
מבין את ההבדל? שם אותו אדם המשיך בצורה אלקטרונית
אני חושב שזה הפרק שהכי אהבתי מכל התוכנית
 

lightflake

New member
מזכיר לי שחבר פעם שאל אותי

מעניין מה היה קורה אם היינו מתחלפים, כלומר אני הייתי נכנס לגוף והמוח שלך ואתה לשלי, מעניין היה לראות איך אתה חווה את החיים
ואני זוכר שחשבתי על זה ועניתי לו שאם באמת היה קורה דבר כזה אני לא בטוח שהיינו יכולים בכלל לדעת שזה קרה
 

למואל א

New member
כן, זה מן הסתם השלב הבא, נח הררי

חוקר תולדות האנושות מדבר על כך שזה בלתי נמנע, בקרוב אם האנושות תשרוד במאות הקרובות, האבולוציה תתקדם בקצב מאוד מהיר למשהו אחר אפילו אם הרבה יתנגדו בהתחלה, מספיק שפגוע מח יעשה את זה כדי להתגבר על הסבל, אנשים אחרים כדי לשפר את היכולת השכלית/פיזית, ומהר מאוד לא יוכלו לאסור כאלו דברים.
כל הפנטזיות על גיבורי על, מלאכים וחיי נצח אכן יכולות להתגשם... תוסיף לזה את העובדה שאפשר באותה צורה גם להכניס את המח לעולם וירטואלי, כמו סימולטורים מאוד מתקדמים, ובעולם כזה אתה בכלל יכול לעשות כמעט כל מה שאתה רוצה.
ועל מה מדברת הרוחניות?
שהזמן והחומר הם חלום משותף, אז כשאתה מודע לכך אתה מודע לכך שישנה אפשרות מסוימת לשלוט על זה, להשפיע על המציאות כמו במשחק מחשב.
אז נכון שאנחנו תופסים את זה שכלית אבל לא באמת מסוגלים עדיין לשנות את העתיד וכל זה, אבל אם אנשים יוכלו לחיות במימד וירטואלי רוב הזמן, ועוד עם היכולות של מח אלקטרוני שיש לו גישה לידע עצום ואין בעיות בריאות וכו' כל המציאות תשתנה.

אז אני לא יכול לנתק דברים כאלו מההשקפה הרוחנית, זה לא סתם כמו ללכת לשחק במשחקי מחשב ואח"כ לחזור לתרגול ולחיים הרגילים, אלא ממה שקראתי על אדוויטה ותורות מיסטיות בכלל, נראה לי שזו היישורת האחרונה, לפי מיסטיקה מזרחית למשל, היקום נוצר ונחרב, אינסוף יקומים ככה כל הזמן, המוארים "תופסים את העניין" ואז לא חוזרים להתגלגל ומתאחדים עם האינסוף אם אפשר לקרוא לזה ככה, ושאר היצורים ממשיכים לעוד סיבוב.
לא משנה אם זה באמת ככה או לא, פשוט עדיף להיות מודע כשהמעבר מתרחש, ולא לפחד שהמציאות "פתאום" הופכת להיות לא מוחשית ווירטואלית, מוארים חיים את זה בכל מקרה, בשבילם זה נראה לי כמו שנגמר הסרט, בשביל אנשים "רגילים" זה נראה כאילו סוף הסרט זה סוף הקיום...
 

ינוקא1

New member
שבוע טוב.

אני מודה שקצת היה לי לא ברור . ..

אם כן הבנתי את כוונתך , אז היא מתומצתת במשפטים הללו :

"אבל מבחינה אובייקטיבית, אם תסתכל על זה מהצד, אז אין לזה יתרון על חוסר קיום מלכתחילה"

"ועכשיו נשאלת שאלת השאלות, מהו המצב האידיאלי מבחינתנו, יש את הטענה שמצב הביניים/גם וגם זה הכי טוב - אני לא בהכחדה מוחלטת, אבל גם לא נצמד לעולם האשליה, ואז אני יכול לשלוט על עולם האשליה שהמח שלי מייצר ולהיות בגן עדן תמידי, וגם כמובן לעזור לכולם להשתחרר שזה אידיאל הבודהיצ'יטה, כי הוא מואר ומבין שהאושר המוחלט זה להיות במצב הביניים הזה לנצח ו"לעזור" לעוד דמויות דמיוניות שכאילו סובלות."

"אז מה, המצב של צריך סיגריות ויש לי סיגריות עדיף על מצב של לא לעשן, או שלהיפך?"


אז ככה :

לדעתי נפלת כאן למלכודת ה"אין" , שחלק מ"מוארי" הפורום נפלו לתוכה.

וזוהי המחשבה כאילו ה"אין" מואר יותר מאשר ה"יש".

או המחשבה כי מצב הביניים ("להתקיים אך לא להיצמד") הוא סוג של "פשרה בדיעבד" כפי שאתה מציג זאת באמצע ("אם איננו יכולים להיעלם לגמרי , אז לפחות נהנה מהאשליה . .. ").

אך דווקא "להיעלם" לגמרי זו האשליה , וגם להיות "יש" לגמרי זו אשליה.
בסופו של דבר , ה"אין" וה"יש" הם שני צדדים של העולם הדואלי.
שני אלו הן היצמדויות - ה"אין" הוא היצמדות בדיוק כמו ה"יש" !

מצב הביניים , הכולל את האין והיש יחדיו , הוא המצב היחיד בו אתה יכול להגיע אל ההויה עצמה.
הוא איננו "פשרה" !

ההויה איננה האין ואיננה היש.

ההויה היא לא הYIN ולא הYANG.

ההויה היא הסימפוניה היוצאת מהחיבור בין שניהם. זו הדרך היחידה לקלוט אותה בעולמינו.

(יתכן ובעולמות אחרים יש דרכים אחרות , אך אין לנו דרך לדעת זאת).

זהו מצב של שיר , לפעמים עצוב ולפעמים שמח.

מצב בו אתה רואה את כל העולם כמו חלום או כמו רעיון.

מצב בו אתה מת בכל רגע וחי בכל רגע , בלי יכולת להפריד בין חיים למוות.

קיים ולא קיים בו זמנית.

זו מוארות אמיתית.
 

למואל א

New member
יכול להיות, אני לא יודע

מה המצב האולטימטיבי, כי ה"מציאויות" האלו מתקיימות במקביל.
למה נראה לי שהמצב האין המוחלט זה המצב הסופי הטוב לתודעה?
כי אם אני מקביל את זה לחלום, נניח שאתה חולם ואתה בשלב כלשהו מודע לכך שאתה חולם, החלום כרגע טוב וסבבה, אבל בצורה כזו:
בחלום אני בבסיס צבאי (היו לי חלומות כאלו:) וצריך כל מיני דברים שחייל צריך, ואני מקבל אותם כי יש לי שליטה מסוימת על החלום, אם כי לא 100% וגם אם קורה משהו רע אז זה כמו סרט, אני לא ממהר להתעורר.
אבל אני יודע שהחלום בסופו של דבר יגמר, המציאות מחוץ לחלום לצורך העניין נייטרלית, אני לא מתעורר לחיים במחנה ריכוז או בוילה יוקרתית להבדיל, אלא במצב "רגיל"
אז אני בחלום בתפר שבין ההתעוררות לבין החלום מצליח נניח לדמיין את הדברים הכי טובים שאני רוצה וזה סבבה, אבל בסופו של דבר אני מתעורר.

בנמשל - האגו מפחד למות/להתעורר.
עכשיו, כמובן שבתור יצור שכבר קיים, השאלה "להיות או לא להיות" לא אובייקטיבית כי אנחנו כבר קיימים, גם אם תהיה לך חוויה חוץ גופית חזקה, אתה עדיין קיים, אתה תרצה בסופו של דבר קיום בנוחות/באושר.
אבל המציאות ה"אמיתית" היא שזה לא מצב בר קיימא, ובנוסף - לא שזה דווקא אושר יותר גדול, אלא זה שונה, אנחנו מבינים את זה במושגים של "אין סבל" או "שלווה" בשביל לסבר את האוזן, אבל זה לא כמו שעכשיו תהיה מסיבה נהדרת ואני הולך לישון, איזה בעסה.. אני מתבאס כי אני קיים וחסר לי משהו. אבל זה שלא קיים לא מתבאס ולא חסר לו אושר.

אני מבין שמי שנמצא ב"מצב הביניים", שאגב זה מזכיר לי את התיאור של מסעות אסטרליים וחוויה חוץ גופית, אז כביכול יש לך גישה לסדר את המציאות כפי שאתה רוצה, וזה נפלא, ונניח שאתה מצליח לשגר את עצמך למימד טוב מאוד כי אתה גם בשליטה על הקיום שלך וגם בתוך הקיום, אבל כנראה (מה שהבנתי מהמסר של בודהה) שזה מצב זמני. בסוף נופלים גם מעולמות האלים...
אני זוכר שגם בשיעור קבלה הסבירו על זה שכל המצב של "עולם הבא" הרגשה נהדרת וכל זה, מדובר על משהו כמו ממרחח שוקולד בשביל שיהיה אפשר לאכול את הלחם, וכמובן הדרגא הכי גבוהה זה לעבוד את אלהים בלי שום תמורה, ז"א ביטול מוחלט של האגו, כמו שאתה מכיר מהיהדות.
אז מה שאני מבין מהדתות הרציניות לעניין המדובר, איך מתמודדים עם המוות (שזו שאלת השאלות של האדם) אז התשובה היא כבר לצאת מהאגו בעודך בחיים, ואז המעבר יהיה חלק, כי זה בלתי נמנע.
ז"א גם אם תחיה גוגל שנים אז בסוף תמות, במקביל, גם אם תקום בתחיית המתים/תהיה בודהיצ'יטה, זה כאילו עדיין מצב זמני, אבל מהמצב הזה אתה לא תסבול כשתעבור למצב המוחלט האמיתי

בהקבלה גסה לעולם החומרי, מי שהולך למות ויודע את זה, יכול לקחת סם כלשהו כדי לא למות בפחד, זה גם קורה. או מה שעדיף, לעשות תרגול רוחני חזק שיעשה את המעבר שלם וללא פחד.

כאמור אני לא יכול לדעת, אבל יש בתוכי משהו שמרגיש שזה תיאור יותר קרוב לאמת, ועדיף להשלים עם זה. וכמובן זה לא מאוד משנה, כמו שחשבתי על הדבר בויכוחים על דתות ואיך רעיונות נוצרו, תאר לך כזה דבר: שהנצרות (שהיא הראשונה שהכניסה את נושא העולם הבא ברצינות ובצורה עיקרית ומובנית) לא הייתה מדברת על עולם הבא של נצח, אלא היו אומרים כזה דבר: מי שיעשה מה שצריך, יחיה בעולם הבא מיליון שנים בגן עדן, ותוך כדי השנים האלו, גם יאבד כל פחד מהמוות וכל עצב שנלווה לכך, אז זה משנה אם מדובר על מיליון שנים או 5 דקות? העיקר כאן זה להגיע להשלמה מוחלטת עם המציאות/אלהים.
מה חלק מהדברים שמפחידים אנשים במוות? אני מת בחוסר צדק! אני לא יודע את כל התשובות, אני לא יודע מה מצפה לי עכשיו, וכו' אז תחשוב שכל הבעיות האלו נפתרות, ואז גם לא "רוצים" להמשיך את קיום החלום.
נכון שכאן בשבילנו צריך לשאוף לשלב, ולא להתאבד... אבל יכול להיות שהשלב הבא הוא שזה לא נמשך לנצח. באותו עניין:
הייתה לך התנסות במסעות מחוץ לגוף?
כי אז באמת הרגשתי את זה, שאני מתפקד בכמה מימדים בעת ובעונה אחת
 

ינוקא1

New member
לגבי התנסויות

אני מעדיף לא לדבר על התנסויותי . ..


לגבי השאר -

"מצב הביניים" עליו אני מדבר רחוק מאוד מאוד ממסעות אסטרליים וכדומה.

אני יכול להגיד אפילו שהוא רחוק גם כן מחוויות "מיסטיות".

כמעט ואין שום דרך לתאר אותו , חוץ מאשר כאילו אתה שומע סימפוניה אדירה , "עד כלות הנפש". סוג של "התפעמות".

כאשר חז"ל אמרו כי במעמד הר סיני "פרחה נשמתן" של עם ישראל , עם כל דיבור ששמעו מפי הקב"ה , ואחרי כל דיבור נשמתן חזרה - הם לא הגזימו בזה .. .

זהו מצב בו אתה מתבטל מרוב עונג , ומתקיים שוב.

תחשוב על "אורגזמה" - היא נמשכת רגע (לפחות לגברים שביננו . ..) , אך יש בה איזשהו מימד של התבטלות והתכללות במשהו גדול יותר.

מצב הביניים עליו אני מדבר הוא גם כן סוג כזה של אורגזמה - רק שהיא רוחנית ובהארה מליאה היא גם תמידית.

מצד אחד ההויה בתוכינו , מצד שני אנחנו לא ההויה עצמה.

מה שאומר שדרכינו בעצם ההוויה מגלה את עצמה ומתענגת על עצמה שוב ושוב ושוב , במשחק מתמיד בין "אין" לבין "יש".
 

gabpaz

New member
כל כך הרבה דיבורים על חוויה שאין לה מילים

לשם מה כל ההתדיינויות האלה? לנסות להבין הארה, חוויות, אני, אינסוף ועוד ועוד? אם תבין לא קיבלת מזה דבר. אם לא הבנת גם לא קיבלת מזה דבר.
אם חשוב לכם להשמיע את דעתכם. אז וותרו על זה. אם אתם כותבים בשביל להבהיר לאחרים. להסביר לאחרים שהם צריכים להתעורר או מזה הארה לא עוזר להם!

פשוט מאוד. רק תשאלו את עצמכם "מה אני?".
אם אתם עדיין לא יודעים, רק תמשיכו לשאול.
אם אתם יודעים, מה התשובה?
:)
 

ינוקא1

New member
מי שהבין

את מה שאמרתי כאן - קיבל משהו יקר ערך.
הוא יכול גם להשתמש בזה כשיטה כדי להגיע למשהו אמיתי.

עליתי לאיזשהו מקום , וזרקתי חבל כלפי מטה. מי שיעלה בחבל יוכל גם כן להגיע.

לעומת זאת השאלה "מי אני" מביאה אותך לאיזשהו מקום של ריקות , שהוא בסך הכל חלק של העולם הדואלי המורכב ממלא וריק.
זה לא המקום עליו אני מדבר.

יום טוב.
 

gabpaz

New member
מי שהבין משהו לא הבין כלום!

הבנה מתבצעת בראש. אם הבנת דבר אתה עמוק באשליה.

מואר זו מילה שאנשים מגדירים אנשים אחרים. מילה שעושה יותר בלאגן מסדר. גורמת לאנשים לרדוף אחרי דבר שלא קיים.
מזו הארה? (אני מבקש רק תשובות חד משמעיות ואמיתיות, את התאוריות שלכן תשמרו לוויכוחים פילוספים)
 
למעלה