תפוזון שמנמון
New member
חייב לשתף אתכם.
לפני ששמעתי את אריק, לא "הערצתי" זמר או זמרת מסויימים. הייתי שומע שירים בלי קשר לזמרים. ערוץ 24 היה דלוק רוב שעות היום והייתי נהנה ומאזין לשירים, "להיטים" שחצי מדינה מכירה ושומעת. לא משהו מיוחד. הכל השתנה שראיתי בפעם הראשונה את הקליפ "מה עוד ביקשת". אני אומר "ראיתי" כי הטלויזיה בדיוק הייתה על MUTE ואני כתלמיד תקשורת שצילם פעם אחת בחייו קליפ התלהבתי מאוד מאופן צילום הקליפ. מהר ביטלתי על ה Mute והאזנתי לשיר. בהתחלה הוא נשמע נחמד מאוד, אפשר להגיד שאהבתי. עם הזמן שמעתי אותו יותר ויותר ופשוט התאהבתי בשיר, ובכלל באריק. מהר סיפרתי לחברים שגם הם התחילו לאהוב את השיר. אחר כך כבר יצא השיר "המתוקות האחרונות", אחר כך "תשמח" ופשוט התאהבתי במוזיקה של אריק. כשיצא דיסק הבכורה רצתי לחנות וקניתי אותו. אני חושב שזאת הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי לחנות דיסקים בכוונה לרכוש דיסק. זאת הפעם הראשונה שאני מתעניין בזמר/ת מסויים/ת. זה לא קרה לי אף פעם שהלכתי "עד הסוף" עם יוצר שאהבתי. בדרך כלל האהבה לזמר מסויים הסתיימה בהורדה של כמה להיטים שלו מהאימיול ומחיקתם מהמחשב אחרי שהשירים יצאו מהאופנה
אבל עם אריק זה אחרת, האהבה לאריק היא נקייה כזאת. לא יודע איך להסביר. זה לא שכל המדינה שומעת אריק ברמן, והשירים שלו הפכו ללהיטים ששרים בכל תוכנית טלויזיה סטייל כוכב נולד וכ'. זה לא שיש רינגטונים של אריק כמעט בכל פלאפון בארץ. זה לא שאריק הפך לאיזה כוכב פפרצי שכל ילדה בת 12 מורידה תמונות שלו ושמה רקע במחשב. זה ממש לא הכיוון הזה (סטייל רוני סופרסטאר). וזאת הסיבה שכיף לי לאהוב ולשמוע את אריק. כי יש תחושה שזה משהו שלי, משהו אישי וקטן. אתה מרגיש מיוחד, שאתה לא חלק מכל ההמולה שרצה אחרי הכוכבים הגדולים. לא יודע איך להסביר את זה. זה משהו אחר לגמרי. בכל מקום שאריק מוזכר בו, אם זה עיתון / תוכנית טלויזיה / שיחה עם חברים, ישר עולה לי חיוך על הפנים. כי האהבה לאריק היא שונה, היא מיוחדת יותר מאהבה ל"כוכבים של המדינה". אתה מרגיש חלק ממשהו קטן, מצומצם, איכותי וזה כל הכיף פה. ושוב, אני לא מצליח כלכך להעביר את מה שאני מרגיש, אבל אני חושב שזה מספיק.. תודה על הקריאה! יום טוב
לפני ששמעתי את אריק, לא "הערצתי" זמר או זמרת מסויימים. הייתי שומע שירים בלי קשר לזמרים. ערוץ 24 היה דלוק רוב שעות היום והייתי נהנה ומאזין לשירים, "להיטים" שחצי מדינה מכירה ושומעת. לא משהו מיוחד. הכל השתנה שראיתי בפעם הראשונה את הקליפ "מה עוד ביקשת". אני אומר "ראיתי" כי הטלויזיה בדיוק הייתה על MUTE ואני כתלמיד תקשורת שצילם פעם אחת בחייו קליפ התלהבתי מאוד מאופן צילום הקליפ. מהר ביטלתי על ה Mute והאזנתי לשיר. בהתחלה הוא נשמע נחמד מאוד, אפשר להגיד שאהבתי. עם הזמן שמעתי אותו יותר ויותר ופשוט התאהבתי בשיר, ובכלל באריק. מהר סיפרתי לחברים שגם הם התחילו לאהוב את השיר. אחר כך כבר יצא השיר "המתוקות האחרונות", אחר כך "תשמח" ופשוט התאהבתי במוזיקה של אריק. כשיצא דיסק הבכורה רצתי לחנות וקניתי אותו. אני חושב שזאת הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי לחנות דיסקים בכוונה לרכוש דיסק. זאת הפעם הראשונה שאני מתעניין בזמר/ת מסויים/ת. זה לא קרה לי אף פעם שהלכתי "עד הסוף" עם יוצר שאהבתי. בדרך כלל האהבה לזמר מסויים הסתיימה בהורדה של כמה להיטים שלו מהאימיול ומחיקתם מהמחשב אחרי שהשירים יצאו מהאופנה
אבל עם אריק זה אחרת, האהבה לאריק היא נקייה כזאת. לא יודע איך להסביר. זה לא שכל המדינה שומעת אריק ברמן, והשירים שלו הפכו ללהיטים ששרים בכל תוכנית טלויזיה סטייל כוכב נולד וכ'. זה לא שיש רינגטונים של אריק כמעט בכל פלאפון בארץ. זה לא שאריק הפך לאיזה כוכב פפרצי שכל ילדה בת 12 מורידה תמונות שלו ושמה רקע במחשב. זה ממש לא הכיוון הזה (סטייל רוני סופרסטאר). וזאת הסיבה שכיף לי לאהוב ולשמוע את אריק. כי יש תחושה שזה משהו שלי, משהו אישי וקטן. אתה מרגיש מיוחד, שאתה לא חלק מכל ההמולה שרצה אחרי הכוכבים הגדולים. לא יודע איך להסביר את זה. זה משהו אחר לגמרי. בכל מקום שאריק מוזכר בו, אם זה עיתון / תוכנית טלויזיה / שיחה עם חברים, ישר עולה לי חיוך על הפנים. כי האהבה לאריק היא שונה, היא מיוחדת יותר מאהבה ל"כוכבים של המדינה". אתה מרגיש חלק ממשהו קטן, מצומצם, איכותי וזה כל הכיף פה. ושוב, אני לא מצליח כלכך להעביר את מה שאני מרגיש, אבל אני חושב שזה מספיק.. תודה על הקריאה! יום טוב