מולקולה על הקיר
New member
חייב לכם אחת
משבוע שעבר. בדיוק קיבלתי שבוע שעבר מכתב ירוק עם בול משולש מודפס על המעטפה (ולמי שלא הבין - מילואים, כן-כן) וזה גרם לי לחשוב על כל הפנזטיות שהעסיקו אותי בשמירות בסדיר, על הזיון לייב שיצא לי לראות בבסיס בשמירה באמצע הלילה וכן הלאה, אז הנה, הפנטזיה שלי בנושא: "שיהיה ברור, אתם גברים בני 20 ו... אפילו 30 ו-40 ו... הן בנות 18-19. אף אחד, אבל אף אחד לא מתקרב עליהן בלי סיבה מבצעית!" זה מה שהיה למג"ד להגיד לנו דבר ראשון בתדריך לגביהן: הסמבצ"יות. "לא ידעתי שבנות משרתות בגזרה הזו." "וואו, איזה יופי." "כל הכבוד לצה"ל" היו רק חלק מהתגובות שהן קיבלו מאיתנו. בטח רגילות לזה, כל חודש מחדש. והזמן עובר, אז ברור שכל יום מוצאים "סיבה מבצעית" חדשה לגשת לחמ"ל, במיוחד במשמרת של הסמבצ"ית הכי שווה. סה"כ, אבל, שקט. אין יותר מדי אינטראקציה ביננו לבינן. או שהן סגורות בחדר שלהן או בחמ"ל - הבית השני שלהן מחוץ לבית. וחם, אמצע אוגוסט ואנחנו עם נשק ואפוד וקסדה. ירידת משמרת. השעה 4 בבוקר, 8 שעות חופשיות לפני שהנוהל חוזר על עצמו. אם חס וחלילה לא יקרה משהו ותהיה הקפצה. חייב להתקלח. דחוף! עטוף מגבת, שקפקפים על הרגליים הולך למקלחת. הרץ חמ"ל מעיר את הסמבצ"ית הישנה, גם הן מתחלפות עכשיו. עומד מתחת למים, בהתחלה לא שוטף כלום, רק עומד להוריד את הזיעה. מסבן את הגוף. השעה 4 בבוקר, חוץ מהשומרים בעמדה ואני, האידיוט שעוד לא התקלח היום יש עוד מישהו ער?! לא נראה לי. וכבר 3 שבועות אנחנו פה, חות מאיזה יומיים חופש שקיבלתי וגם אז זה לא שהייתה מישהי שתחכה לי בבית... הדלת נפתחת, יודעים לפי הצלילים של החריקות של הצירים החלודים. שיט, דווקא עכשיו! מי הטמבל שהחליט להפריע לי, כוס אמק! "אופס, לא שמעתי את המים. בטח התבלבלתי בדלת." יופי, מכל הדברים שיכולים לקרות לי... הסמבצי"ת שירדה משמרת גם הלכה להתקלח ונכנסה למקלחות שלנו שנמצאות מול אלו שלהן. אמצע הלילה, יכול להיות מצב. ודווקא השווה. ודווקא כש"מוישלה" מתרגל תורן לדגל. "אני מפריעה למשהו?!" חוכמולוגית, טוב גם אני יכול, "להפך, את עזר מאד שימושי בדיוק עכשיו." היא מגחכת, מסתובבת ועוברת את המחיצה בין המקלחות עצמן לדלת. שוב החריקה של הצירים ו... המנעול של הדלת?! מנעול שיש מבפנים על הדלת?! היא מופיעה שוב. "אני תמיד שמחה לעזור." היא מתקרבת אליי ולעזאזל הבגדים שלה שנרטבים, "צריך עזרה בסיבון?" ותוך כדי שהיא מובילה את הסבון למטה והלשון שלה בעקבותיו ואני בנתיים תופס את הישבן המוצק שלה דרך המכנסיים הספוגים שלה אני חושב רק 2 דברים: איזה מזל היה לי שלא הייתה מי שתחכה לי בבית בחופשה ו, איזה מזל יש לה שהיום התורנים האחראים על הניקיון הבריקו את הרצפה עם אקונומיקה, חבל על המכנסיים...
משבוע שעבר. בדיוק קיבלתי שבוע שעבר מכתב ירוק עם בול משולש מודפס על המעטפה (ולמי שלא הבין - מילואים, כן-כן) וזה גרם לי לחשוב על כל הפנזטיות שהעסיקו אותי בשמירות בסדיר, על הזיון לייב שיצא לי לראות בבסיס בשמירה באמצע הלילה וכן הלאה, אז הנה, הפנטזיה שלי בנושא: "שיהיה ברור, אתם גברים בני 20 ו... אפילו 30 ו-40 ו... הן בנות 18-19. אף אחד, אבל אף אחד לא מתקרב עליהן בלי סיבה מבצעית!" זה מה שהיה למג"ד להגיד לנו דבר ראשון בתדריך לגביהן: הסמבצ"יות. "לא ידעתי שבנות משרתות בגזרה הזו." "וואו, איזה יופי." "כל הכבוד לצה"ל" היו רק חלק מהתגובות שהן קיבלו מאיתנו. בטח רגילות לזה, כל חודש מחדש. והזמן עובר, אז ברור שכל יום מוצאים "סיבה מבצעית" חדשה לגשת לחמ"ל, במיוחד במשמרת של הסמבצ"ית הכי שווה. סה"כ, אבל, שקט. אין יותר מדי אינטראקציה ביננו לבינן. או שהן סגורות בחדר שלהן או בחמ"ל - הבית השני שלהן מחוץ לבית. וחם, אמצע אוגוסט ואנחנו עם נשק ואפוד וקסדה. ירידת משמרת. השעה 4 בבוקר, 8 שעות חופשיות לפני שהנוהל חוזר על עצמו. אם חס וחלילה לא יקרה משהו ותהיה הקפצה. חייב להתקלח. דחוף! עטוף מגבת, שקפקפים על הרגליים הולך למקלחת. הרץ חמ"ל מעיר את הסמבצ"ית הישנה, גם הן מתחלפות עכשיו. עומד מתחת למים, בהתחלה לא שוטף כלום, רק עומד להוריד את הזיעה. מסבן את הגוף. השעה 4 בבוקר, חוץ מהשומרים בעמדה ואני, האידיוט שעוד לא התקלח היום יש עוד מישהו ער?! לא נראה לי. וכבר 3 שבועות אנחנו פה, חות מאיזה יומיים חופש שקיבלתי וגם אז זה לא שהייתה מישהי שתחכה לי בבית... הדלת נפתחת, יודעים לפי הצלילים של החריקות של הצירים החלודים. שיט, דווקא עכשיו! מי הטמבל שהחליט להפריע לי, כוס אמק! "אופס, לא שמעתי את המים. בטח התבלבלתי בדלת." יופי, מכל הדברים שיכולים לקרות לי... הסמבצי"ת שירדה משמרת גם הלכה להתקלח ונכנסה למקלחות שלנו שנמצאות מול אלו שלהן. אמצע הלילה, יכול להיות מצב. ודווקא השווה. ודווקא כש"מוישלה" מתרגל תורן לדגל. "אני מפריעה למשהו?!" חוכמולוגית, טוב גם אני יכול, "להפך, את עזר מאד שימושי בדיוק עכשיו." היא מגחכת, מסתובבת ועוברת את המחיצה בין המקלחות עצמן לדלת. שוב החריקה של הצירים ו... המנעול של הדלת?! מנעול שיש מבפנים על הדלת?! היא מופיעה שוב. "אני תמיד שמחה לעזור." היא מתקרבת אליי ולעזאזל הבגדים שלה שנרטבים, "צריך עזרה בסיבון?" ותוך כדי שהיא מובילה את הסבון למטה והלשון שלה בעקבותיו ואני בנתיים תופס את הישבן המוצק שלה דרך המכנסיים הספוגים שלה אני חושב רק 2 דברים: איזה מזל היה לי שלא הייתה מי שתחכה לי בבית בחופשה ו, איזה מזל יש לה שהיום התורנים האחראים על הניקיון הבריקו את הרצפה עם אקונומיקה, חבל על המכנסיים...