חייבת תמיכה
שלום לכולן, אני עוקבת אחרי השאלות פה בפורום כבר לאורך זמן, אך היום החלטתי לעשות צער, להירשם ולכתוב.
אני בסרט הזה כבר כשנה וחצי, במשך התקופה הזו עברנו המון בדיקות, ולא היה טעם להזרעות, במצב שלנו רק IVF עם מיקרומניפולציה. אנחנו עם מאט מאוד אחוזי הצלחה וזה מאוד קשה. עברנו שני טיפולים, בטיפל השני בעלי עבר ניתוח שניקרא PEZZA במקביל לשאיבה. וקרה נס אדיר, התבסרנו שהצלחנו. השמחה הייתה עילאית!!!! לא יכולה להתאר לכן, פתאום הבית חוזר לחיים, והכל מתמלא באופטימיות. הכל היה טוב עד לרגע ההוא בו הרופא אמר "מצטער , אבל אין דופק". העולם התהפך ! החיים מאבדים את המשמעות.. ניתוח - גרידה.. דימומים, בית חולים, התאוששות ארוכה, כאבים בחזה ובלב, חוסר רצון לקום בבוקר ולהמשיך את החיים. העובר הקטן שלי לא שרד. המון כאס על העולם כולו, על חברים שמצליחים על לידות שקורות, על כל אישה בהריון, למה היא כן ואני לא? מה עשיתי רע בעולם הזה? במה חטאתי? הכי כואב זה שאצלי הכל בסדר, הבעיה היא הצלו. אז למה אני צריכה לסבול את הכאב? למה אני תריכה לעבור את הניתוחים? לממממההההה????
תקופה ארוכה לא יכולתי להיתאושש, עד היום אני סופרת שבועות.. אם לא היה נופל, עכשיו הייתי יכולה להיות בחודש חמישי, עם בטן עגלגלה.
והינה החלטנו לעשות עוד נסיון, החלפנו רופא מכל מיני סיבות, הלכנו לפרטי ואני לא יודעת עם עשיתי את הבחירה הנכונה.. מחר הגרדה, הגוף מגיב קשה להכל, ולי קשה עוד יותר נפשית. אני מרגישה שהחיים שלי עצרו, ואני לא רוצה להמשיך לחיות אותם ככה, מטיפול לטיפול. אני לא מסוגלת יותר לסבול את הכאבים האלה. בבקשה שמישהו יבטיח לי שזה יצליח הפעם? בבקשה שזו תהיה הפעם האחרונה!!!!
אני יודעת שינם מקרים יותר גרועים, אבל אני פשוט מתרוקנת מכל טוב שהיה בי, אני מרגישה שאני בטהום אחת גדולה שאין מוצא ממה.
איך ממשיכים?
שלום לכולן, אני עוקבת אחרי השאלות פה בפורום כבר לאורך זמן, אך היום החלטתי לעשות צער, להירשם ולכתוב.
אני בסרט הזה כבר כשנה וחצי, במשך התקופה הזו עברנו המון בדיקות, ולא היה טעם להזרעות, במצב שלנו רק IVF עם מיקרומניפולציה. אנחנו עם מאט מאוד אחוזי הצלחה וזה מאוד קשה. עברנו שני טיפולים, בטיפל השני בעלי עבר ניתוח שניקרא PEZZA במקביל לשאיבה. וקרה נס אדיר, התבסרנו שהצלחנו. השמחה הייתה עילאית!!!! לא יכולה להתאר לכן, פתאום הבית חוזר לחיים, והכל מתמלא באופטימיות. הכל היה טוב עד לרגע ההוא בו הרופא אמר "מצטער , אבל אין דופק". העולם התהפך ! החיים מאבדים את המשמעות.. ניתוח - גרידה.. דימומים, בית חולים, התאוששות ארוכה, כאבים בחזה ובלב, חוסר רצון לקום בבוקר ולהמשיך את החיים. העובר הקטן שלי לא שרד. המון כאס על העולם כולו, על חברים שמצליחים על לידות שקורות, על כל אישה בהריון, למה היא כן ואני לא? מה עשיתי רע בעולם הזה? במה חטאתי? הכי כואב זה שאצלי הכל בסדר, הבעיה היא הצלו. אז למה אני צריכה לסבול את הכאב? למה אני תריכה לעבור את הניתוחים? לממממההההה????
תקופה ארוכה לא יכולתי להיתאושש, עד היום אני סופרת שבועות.. אם לא היה נופל, עכשיו הייתי יכולה להיות בחודש חמישי, עם בטן עגלגלה.
והינה החלטנו לעשות עוד נסיון, החלפנו רופא מכל מיני סיבות, הלכנו לפרטי ואני לא יודעת עם עשיתי את הבחירה הנכונה.. מחר הגרדה, הגוף מגיב קשה להכל, ולי קשה עוד יותר נפשית. אני מרגישה שהחיים שלי עצרו, ואני לא רוצה להמשיך לחיות אותם ככה, מטיפול לטיפול. אני לא מסוגלת יותר לסבול את הכאבים האלה. בבקשה שמישהו יבטיח לי שזה יצליח הפעם? בבקשה שזו תהיה הפעם האחרונה!!!!
אני יודעת שינם מקרים יותר גרועים, אבל אני פשוט מתרוקנת מכל טוב שהיה בי, אני מרגישה שאני בטהום אחת גדולה שאין מוצא ממה.
איך ממשיכים?
