toxic babe
New member
חייבת עצה
למרות שהחבר כבר לא חייל, אני יודעת שאפשר לסמוך עליכן
אנחנו ביחד כבר שנתיים ואנחנו גרים רחוק מאוד אחד מהשני- צפון ודרום- שני אוטובסים, נסיעה של סך הכל 5,6 שעות. זה מאוד קשה. בהתחלה השלמתי עם העניין כי הוא היה חייל ובכל מקרה הייתי רואה אותו פעם בשבועיים, שלוש, במקרה הטוב. אני חיילת אבל אני עושה יומיות. עכשיו הוא אזרח ואנחנו עדיין מתראים על בסיס סופ"ש והוא מגיע אליי לעיתים רחוקות יותר, כי כמובן שזה עולה כסף, ובשבילי זה חינם. להגיד לכם שזה קל? ממש לא. הנסיעות לא קלות, הפרידה כשנגמר הסופ"ש גם כן לא קלה. כל מי ששומע על הזוגיות המיוחדת שלנו אומר שאנחנו משוגעים ובזמן האחרון התחלתי להבין את זה. זה באמת לא נורמלי. אני רוצה להפגש עם חבר שלי בכל פעם שאני רוצה. אני רוצה לפתור כל מיני בעיות פנים מול פנים ולא בטלפון ולא לחכות שבוע או שבועיים כדי לעשות את זה. הצעתי לו פיתרון. אמרתי לו בוא תעבור לגור אצלי, יש לאמא שלי דירה ריקה (הכוונה שאף אחד לא גר בה, אבל היא מאובזרת וממש לא חסר שם כלום). הוא טוען שזה בזבוז זמן, שבשבילי כמובן זה לא משנה כי אני בצבא, אבל הוא רוצה להתקדם. הוא עדיין לא סגור על עצמו אם הוא רוצה ללמוד או מה. הוא טוען גם שאין פה עבודה ואם יש אז באיזה מפעל לקרוע את התחת ושלל תירוצים והתחמקויות. בסוף הוא סיכם "תגידי את כבר רוצה להתחתן או מה". אמרתי לו "לא, זה לא העניין, אני פשוט מנסה לפתור את הבעיה הזאת. אני לא מתארת לעצמי שנמשיך להפגש ככה עוד שנתיים. אני רוצה יחסים נורמליים, בלי מרחק". אחרי זה הוא אמר שמהבחינה הזאת אני צודקת, אבל עדיין בחודשים הקרובים נאלץ להמשיך להפגש כמו תמיד, כרגיל. שלא תבינו לא נכון, אני מאוד מרוצה מהיחסים שלנו שאגב מאוד התקדמו והשתפרו, אני מאוד אוהבת אותו, הוא בנאדם נהדר. מה לעשות??? נ.ב אני משתחררת רק בעוד שנה.
למרות שהחבר כבר לא חייל, אני יודעת שאפשר לסמוך עליכן