חייבת עזרה בבקשה

sandy24

New member
חייבת עזרה בבקשה

אני בת 24 מאשקלון, רווקה, מאורסת .
בזמן האחרון החיים שלי השתנו עד כדי כך שאיני יודעת איפה למצוא כוחות.
אמא שלי נפטרה לפני שנה מסכרת, עקב כך אני ואבא שלי עברנו לגור אצל בן זוגי, אני בת יחידה.
לאחר מכן הבן זוג מכר את ביתו וקנינו יחד איתו בית יותר גדול ובשכונה טובה יחסית, אנחנו משלמים הוצאות יחד ממש כמו זוג נשוי.
עברה שנה בערך מאז אימא שלי וגם אבא שלי נפטר. בן אדם בריא והכל ככה נפטר בפתאומיות...עד שקצת יצאתי מהאבל על אימא עכשיו גם אבא .אני מרגישה שכל העולם מסביבי זה עולם אפור.
אני לא בטוחה בכלל אם אני רוצה את הזוגיות הזו עד החתונה ואם לא מה אני יעשה בלי הורים בודדה ומשכנתא על שנינו.
בנוסף לכל זה אני עובדת בעבודה מאוווד קשה זה משמרות של 12 ש ובתכלס זה יוצא יותר אני יוצאת ב7 בבוקר ומגיע ב 9 וחצי בערב וככה גם במשמרות של לילה, מה שמחזיק אותי שם זה רק המשכורת שהיא גבוהה יחסית בגלל חישוב של משמרות וסופי שבוע מדי פעם. אני גם הנדסאית וזה התפקיד שאני עושה אבל לא מתחברת בכלל, אבל מרגישה שאם אני יעבוד במקום של פחות שכר אנחנו נקרוס כי ההוצאות שלנו גבוהות וההעבודה של חבר שלי זה שכר לא בשמיים וכל עבודה שהוא הולך לא מציעים לו יותר מ6 אלף לכל היותר כי אין לו מקצוע הוא פועל פשוט... כל הקטע של המשמרות אני נהייתי עצבנית נורא, השמנתי בשנה כ10 קילו ובלי שאני אוכלת המון, זה הכל מהסטרס שאני עוברת.ואני שונאת את עצמי ככה פעם הייתי רזה וחטובה וכיום אני מרגישה שמנה וגם כולם מסביב אומרים לי "ואי איך השמנת איפה את פעם היית דוגמנית"
אני כבר לא יודעת מה לעשות לגבי הבן זוג העבודה אני על סף קריסה.
פעם הייתי אנרגתית מאוווד אופטימית, רציתי אחרי הצבא ללכת ללמוד ועכשיו אני מסתכלת אחורה ופשוט עצבנית על החיים האלו.
 

mykal

New member


העזרה הגדולה שאת יכולה לעזור לעצמך,
זה ראשית לדאוג לעצמך,
להכין ארוחות מזינות--זה מחזק, וזה גם ימנע את ההשמנה.
כי תהיי שבעה מאוכל ולא מנשנושים שאין להם ערך.
אני מכירה את זה--ומציעה ך לעצור, כי אני הגעתי למצב שרק ניתוח עזר לי לרדת במשקל.

ועוד דבר--לכי ליעוץ, מישהו מוצלח.
שיהיה גם אוי מאמן שלך,
ויחזיר לך קצת את אופטימיות שבחיים.
את היכולת להמשיך בצורה של אושר בהקמת משפחה.
שינויים בעבודה זה לא הזמן, כשדברים ירגעו תחשבי שוב.

אנחנו כאן לתמוך ולעזור.
 

אשבל1

New member
mykal, לא ידעתי שעברת ניתוח מסוג זה

איך השמירה לאחר הניתוח?

מאוד נכונה ההמלצה לטפל בעצמנו כולל הטיפול המזין לגוף וגם לנפש.
 

mykal

New member
עבודה קשה,

כי כשהלב שבור, ומצאים נחמה באכל,
אני אחרי פטירת אמא לא ישנתי יותר משנה--
בלילות אכלתי ובכיתי.
לא ידעתי שיש אפשרות להעזר.
תפקדתי בכל, עבדתי במלוא העוצמה,
הבית היה מתוקתק ורק אני מסומרטטת בתוכי.

עכשיו אחרי פטירת אבא --אני מטפלת בעצמי,
עשיתי ניתוח, אני מדברת על הכאב והגעגוע.
והפורום כאן בהחלט מקום נכון לי.

אני יורדת לאט, ויפה. חוזרת להיות אשה יותר יפה.
משקיעה בטיפול בבגדים שלי. (אני תופרת לבד)
והכי חשוב משלימה עם האין, ולומדת לחיות איתו לא רק בכאב,
אלא בהמשכיות של המשפחה שלי.

(מצטערת על האורך, נשפך).
 

supernova

New member
ריגשת

איזה יום רגשני היוםץ
אני מכירה מקרוב איך הכאב שבאובדן הופך למשקל מיותר ואת המאבק בו.
 

sandy24

New member
כל הכבוד MYKAL

מותר לשאול בת כמב את??? אני ממש שמחה שאני בפורום הזה זה באמת מקום לשפוך...וכל הכבוד שיש לך את הכח להתחזק !!!
 
sandy24 יקרה

צר לי על האובדנים הקשים והמטלטלים שחווית בגילך הצעיר ובסמיכות כה רבה.
האובדן הכבד גורם לנו לתהות לעיתים לגבי מהות החיים, התכלית וגם לגבי תעסוקה וזוגיות. יחד עם זאת, זה יוצר הרבה מאד פחד מפני נטישה נוספת, "האם כדאי לי להיכנס שוב למערכת יחסים משמעותית כשאני כבר יודעת ששום דבר אינו מוחלט והמוות יכול להפתיע".
כדאי לבחון מאיזה מקום את מתבוננת על מערכת היחסים והתעסוקה- ממקום של חרדה (ברורה ונורמטיבית לאור כל מה שחווית), או שהחוויות שעברת אכן מטלטלות אותך לערוך שינוי בחייך.
ממליצה, כפי שהמליצו לפני לחשוב עם איש מקצוע רגיש ומכיל שיכול לתמוך וללוות אותך בתקופה זו.

ענבר
 

אשבל1

New member
סנדי יקרה

מאוד משתתפת בצערך על אובדן ההורים, גם אני חוויתי אובדנים אלו, ולא קל להישאר "לבד" בעולם, אבל יש לך בסיס איתן ואת תדאגי לעצמך, תקופה קשה עוברת עלייך, אבל אל תוותרי על עצמך, כתבו לך מעלי עצות טובות, רציתי לשאול אם בן הזוג הוא אדם מפרגן ואוהב, האם הוא תומך? האם יש אחים או אחיות או אולי משפחה מורחבת?
 

sandy24

New member
לאשבל1

לא לצערי רק אני בן זוגי ת 2 דודות ואחות באוקראינה....

כן בן זוגי אוהב ומפרגן עד כמה שהוא יכול אבל לפעמים אני מרגישה לא מספיק מוגנת ובטוחה איתו...זה בעיה..
 

אשבל1

New member
שאלה:

מה את מרגישה שהיה יכול כרגע לשפר את המצב בו את נמצאת? (חוץ מההורים
)
 

supernova

New member
משתתפת בצערך

לא פשוט. לא פשוט בכלל. משבר.
מה שכן, הגעת הגעת למקום טוב.
במקביל למאבק שאת מנהלת, ותנהלי אולי תנסי לשתף אותנו כמה שאפשר, בתקווה שזה יקל עלייך מעט.
 

YגלגלוןY

New member
אני חושבת

שבתקופות כאלו הכל נראה שחור, אנחנו יותר רגישים והתגובות שלנו עוצמתיות וסוערות יותר.
לכן, ראשית כל לא הייתי מציעה לפתוח חזיתות נוספות בחיים שיצרו עוד לחץ ועוד קושי למצב הלא פשוט ממילא.
ראשית, נסי להתמקד בשגרה ובדברים יציבים בחייך עד שתתאוששי ותתחזקי, ורק לאחר שהסערה תחלוף, תוכלי לשקול את הדברים באופן רציונלי ואולי להחליט על שינויים בחיים.
לדעתי, במצבים כאלו שיחה והתייעצות עם אדם ניטרלי מחוץ למשפחה יכול לסייע לך לעשות סדר במחשבות, ברגשות, ובסדר עדיפות בטיפול בכל קושי (רגשי, כספי, תעסוקתי, זוגי וכו') ובפתרונו.
 

עדיה222

New member
לSANDY

היקרה, אני משתתפת מאוד באבל שלך על אמך ועל אביך, והמוות הפתאומי של אבא שלך שהיה בריא - כל כך קשה. ובתוך האבל והתמוטטות עולם ההורים תוך שנה, את גם לא בטוחה שאת רוצה להמשיך את הקשר עם הארוס שלך. ומצד נוסף יש עליכם משכנתא עצומה. וכדי לעמוד בתשלומים את עובדת משמרות של 12 שעות ולמעשה 14 שעות מיציאתך מהבית ועד חזרתך.
האם בתוך משטר העבודה הקשה הזה את יכולה לחפש איזושהי עזרה, איזשהו ייעוץ, שבו תבהירי לעצמך מה מתרחש ואיך את יכולה לפלס דרך בתוך הארועים? אולי אפילו יש איזושהי דרך להפחית את כובד התשלומים? סליחה אם אני קצת לא מציאותית בעניין המשכנתא. אני יודעת שיש צרות גדולות של משכנתא. כלומר אם רוצים פחות תשלום, אז פורשים ליותר תשלומים וגם זאת צרה צרורה.
אני מדמה שאת לא יכולה להעלות בדעתך לא להתחתן, כי מפחיד מאוד להישאר בלי אף אחד. אני מכירה את ההרגשה שאין אף אחד, ויש ממש ואקום, חלל ריק, וההרגשה הזאת גורמת להיצמד לבן הזוג בלי קשר להתאמה.
אבל דווקא במקרה שלך - המוות של ההורים נראה שמדגיש שאת לא לגמרי מרוצה בקשר שלכם.
סליחה אם אני כותבת בלי מספיק הבנה למצב המסובך שלך.
אני מקווה שתכתבי עוד ותספרי איך את מחזיקה מעמד.
שלך עדיה
 
למעלה