חייבת לשתף
ראשית, אני אתחיל ואכתוב שעל אף שאני לא שותפה פעילה בפורום, אני בהחלט שותפה סמויה, לא מפספסת אף הודעה, אך למרבה הצער אני לא מצליחה להביא את עצמי ולכתוב. אז קודם כל הרבה הרבה בריאות למשנה מזל היחידה. מחזיקה לך אצבעות. שנית, יושב לי משהו על הלב ואני חייבת לספר למישהו, לסביבה הקרובה אני לא מספרת כדי לא להרוס שמחה. אחותי ילדה, נולד לה תינוקי חמוד חמוד חמוד, אני מאוהבת בו מהרגע הראשון, אני רואה אותו מאז שהוא נולד (לפני חמישה ימים)כמה פעמים ביום, אנחנו שכנות וזה סבבה, אבל יכול להיות גם קשה. ברגע שאני לידם אני שוכחת הכל, מתמכרת לריח שלו מחליפה לו, עוזרת לקלח ונהנית מכל רגע. הבעיה היא שאני חוזרת הביתה כבר שלושה ימים המחשבות לא עוזבות אותי, אני לא אשקר ואגיד שאני לא קצת מקנאה, אבל בעיקר אני חושבת עד אין סוף מתי אני? איך? כמה? למה? ועוד ועוד ועוד, מה שהכי קשה שבחוץ אני משדרת עסקים כרגיל, אני לא רוצה להרוס ולהכניס שמחה בעצב. שלא כרגיל אפילו את בעלי אני לא משתפת כי הוא הסנדק ולא בא לי שהוא ישב על הכיסא ויחשוב כמה אני עצובה אלא שישמח ויתרגש מהמעמד, אני בטוחה שגם לו רצות מחשבות בראש ואני לא רוצה להוסיף לו את שלי. אני לא רוצה להיות עצובה אבל אני לא שולטת בעצמי אני מקווה שזה יעבור לי בעוד כמה ימים ואני אחזור ל"מינון נורמלי" (אם אפשר להגדיר את זה ככה) של מחשבות שתמיד קיימות. בנות, אני צריכה חוות דעת, אני מגזימה במידת ההשפעה של העניין עלי???? זה נורמלי או שאני "משתגעת"??? בכל מקרה הייתי חייבת לספר, תודה למי שהקדישה זמן לקרוא.
ראשית, אני אתחיל ואכתוב שעל אף שאני לא שותפה פעילה בפורום, אני בהחלט שותפה סמויה, לא מפספסת אף הודעה, אך למרבה הצער אני לא מצליחה להביא את עצמי ולכתוב. אז קודם כל הרבה הרבה בריאות למשנה מזל היחידה. מחזיקה לך אצבעות. שנית, יושב לי משהו על הלב ואני חייבת לספר למישהו, לסביבה הקרובה אני לא מספרת כדי לא להרוס שמחה. אחותי ילדה, נולד לה תינוקי חמוד חמוד חמוד, אני מאוהבת בו מהרגע הראשון, אני רואה אותו מאז שהוא נולד (לפני חמישה ימים)כמה פעמים ביום, אנחנו שכנות וזה סבבה, אבל יכול להיות גם קשה. ברגע שאני לידם אני שוכחת הכל, מתמכרת לריח שלו מחליפה לו, עוזרת לקלח ונהנית מכל רגע. הבעיה היא שאני חוזרת הביתה כבר שלושה ימים המחשבות לא עוזבות אותי, אני לא אשקר ואגיד שאני לא קצת מקנאה, אבל בעיקר אני חושבת עד אין סוף מתי אני? איך? כמה? למה? ועוד ועוד ועוד, מה שהכי קשה שבחוץ אני משדרת עסקים כרגיל, אני לא רוצה להרוס ולהכניס שמחה בעצב. שלא כרגיל אפילו את בעלי אני לא משתפת כי הוא הסנדק ולא בא לי שהוא ישב על הכיסא ויחשוב כמה אני עצובה אלא שישמח ויתרגש מהמעמד, אני בטוחה שגם לו רצות מחשבות בראש ואני לא רוצה להוסיף לו את שלי. אני לא רוצה להיות עצובה אבל אני לא שולטת בעצמי אני מקווה שזה יעבור לי בעוד כמה ימים ואני אחזור ל"מינון נורמלי" (אם אפשר להגדיר את זה ככה) של מחשבות שתמיד קיימות. בנות, אני צריכה חוות דעת, אני מגזימה במידת ההשפעה של העניין עלי???? זה נורמלי או שאני "משתגעת"??? בכל מקרה הייתי חייבת לספר, תודה למי שהקדישה זמן לקרוא.
