GardenOfEden
New member
חייבת לשתף...
הערב היה הפרק האחרון לעונה של הסידרה "המשאית". למי שלא מכיר את הסידרה היא על משפחה שגרה בירוחם ויש לה עסק משפחתי של הובלות. בפרק הקודם האבא של המשפחה נפטר מאירוע בלב, ובפרק האחרון הערב הראו בהתחלה את הבן ליד המצבה, אחרי האזכרה של השלושים. וכל יתר הפרק התרחש באילת כשכל בני המשפחה חגגו את פסח ואת ליל הסדר בבית מלון. זה כל כך הזכיר לי את מות אבי. הוא נפטר שנה שעברה במרץ, גם חודש לפני פסח... ופשוט ריגש אותי איך הראו שלמרות הכאב, החיים נמשכים. זה אולי משהו בנאלי ונדוש, אבל כל כך נכון. בכל אופן זה רק משהו שרציתי להגיד על הסידרה, שעשויה מאוד טוב לדעתי. מזמן לא נכנסתי לפורום. בעיקר בגלל הלימודים והעובדה שאני לא מתחברת לאינטרנט הרבה. האזכרה של אבא שלי תהיה עוד 3 שבועות, לפי התאריך העיברי זה 11 חודשים. אני עדין לא קולטת שכבר עברה כמעט שנה. זה לא נתפס. אמא שלי הייתה מאושפזת בבי"ח בגלל דיכאון. היא השתחררה לפני יומיים אחרי כמעט חודש שהייתה שם. היא יצאה בנאדם חדש, מרגישה הרבה יותר טוב. לפני שבוע היא הוציאה את הבגדים של אבא מהארון, ובכלל היא רוצה לעשות הרבה שינויים בבית. עברה עלי ועל המשפחה שלי שנה קשה. מאוד. אבל הייתי חזקה. כמעט שלא בכיתי. השקעתי בלימודים והוצאתי ציונים טובים שנה שעברה. עכשיו אני באמצע תקופת מבחנים. גם משקיעה את כל כולי כדי להוציא ציונים טובים. קצת התרחקתי משתי חברות טובות שלי. לא יודעת, כבר אין לי חשק לדבר איתן. כבר אין לי שפה משותפת איתן. אני מדברת איתן אבל לא על אבא, על דברים אחרים. ואני קצת מרגישה לבד. בלימודים יש לי חברות אבל גם איתן אני לא מדברת על אבא, על לימודים בעיקר. וזה חסר לי.... חסר לי מישהו שיבין, מישהו שאני לא אפחד לבכות מולו. עד עכשיו הייתי עם עצמי, דיברתי עם אבא שלי בלילה לפני השינה והייתי במחשבות עם עצמי. ונמאס לי. אני לא רוצה להיות יותר לבד. אני לא יודעת כמה זמן אני אוכל להחזיק מעמד ולהיות חזקה. כי אני מרגישה שאני נחלשת מבפנים. לא יודעת איך ארגיש באזכרה של אבא. אפילו לא ממש מאמינה עדין שהוא איננו. לאט לאט אני מתחילה להרגיש בחסרונו, להבין שהוא לא יחזור. אבל לא ממש בוכה, מנסה לא לחשוב על זה יותר מידי. בורחת עם המחשבות למקומות אחרים.... אולי פה אצליח להרגיש פחות לבד... אני קוראת את מה שאחרים כותבים פה בפורום ומזדהה עם כל מילה. כל כך רוצה להיות יותר פעילה בפורום ולהכיר את החברים בפורום יותר, אבל לא ממש יכולה... רציתי לדעת אם יש לפעמים מפגשים של הפורום? אנשים שמדברים מעבר לפורום? אני מאוד אשמח לשוחח עם מישהו...
הערב היה הפרק האחרון לעונה של הסידרה "המשאית". למי שלא מכיר את הסידרה היא על משפחה שגרה בירוחם ויש לה עסק משפחתי של הובלות. בפרק הקודם האבא של המשפחה נפטר מאירוע בלב, ובפרק האחרון הערב הראו בהתחלה את הבן ליד המצבה, אחרי האזכרה של השלושים. וכל יתר הפרק התרחש באילת כשכל בני המשפחה חגגו את פסח ואת ליל הסדר בבית מלון. זה כל כך הזכיר לי את מות אבי. הוא נפטר שנה שעברה במרץ, גם חודש לפני פסח... ופשוט ריגש אותי איך הראו שלמרות הכאב, החיים נמשכים. זה אולי משהו בנאלי ונדוש, אבל כל כך נכון. בכל אופן זה רק משהו שרציתי להגיד על הסידרה, שעשויה מאוד טוב לדעתי. מזמן לא נכנסתי לפורום. בעיקר בגלל הלימודים והעובדה שאני לא מתחברת לאינטרנט הרבה. האזכרה של אבא שלי תהיה עוד 3 שבועות, לפי התאריך העיברי זה 11 חודשים. אני עדין לא קולטת שכבר עברה כמעט שנה. זה לא נתפס. אמא שלי הייתה מאושפזת בבי"ח בגלל דיכאון. היא השתחררה לפני יומיים אחרי כמעט חודש שהייתה שם. היא יצאה בנאדם חדש, מרגישה הרבה יותר טוב. לפני שבוע היא הוציאה את הבגדים של אבא מהארון, ובכלל היא רוצה לעשות הרבה שינויים בבית. עברה עלי ועל המשפחה שלי שנה קשה. מאוד. אבל הייתי חזקה. כמעט שלא בכיתי. השקעתי בלימודים והוצאתי ציונים טובים שנה שעברה. עכשיו אני באמצע תקופת מבחנים. גם משקיעה את כל כולי כדי להוציא ציונים טובים. קצת התרחקתי משתי חברות טובות שלי. לא יודעת, כבר אין לי חשק לדבר איתן. כבר אין לי שפה משותפת איתן. אני מדברת איתן אבל לא על אבא, על דברים אחרים. ואני קצת מרגישה לבד. בלימודים יש לי חברות אבל גם איתן אני לא מדברת על אבא, על לימודים בעיקר. וזה חסר לי.... חסר לי מישהו שיבין, מישהו שאני לא אפחד לבכות מולו. עד עכשיו הייתי עם עצמי, דיברתי עם אבא שלי בלילה לפני השינה והייתי במחשבות עם עצמי. ונמאס לי. אני לא רוצה להיות יותר לבד. אני לא יודעת כמה זמן אני אוכל להחזיק מעמד ולהיות חזקה. כי אני מרגישה שאני נחלשת מבפנים. לא יודעת איך ארגיש באזכרה של אבא. אפילו לא ממש מאמינה עדין שהוא איננו. לאט לאט אני מתחילה להרגיש בחסרונו, להבין שהוא לא יחזור. אבל לא ממש בוכה, מנסה לא לחשוב על זה יותר מידי. בורחת עם המחשבות למקומות אחרים.... אולי פה אצליח להרגיש פחות לבד... אני קוראת את מה שאחרים כותבים פה בפורום ומזדהה עם כל מילה. כל כך רוצה להיות יותר פעילה בפורום ולהכיר את החברים בפורום יותר, אבל לא ממש יכולה... רציתי לדעת אם יש לפעמים מפגשים של הפורום? אנשים שמדברים מעבר לפורום? אני מאוד אשמח לשוחח עם מישהו...