חייבת לשתף

jesie12

New member
חייבת לשתף

יש לי דודה , היא באמת מאוד אהובה היא גדולת מימדים וחולה, סוכר, לחץ דם כולסטרול מאוד גבוה, הספירות דם שלה גבוהות ברמה שמסכנת אותה יש לה אהבה לאוכל, היא מכניסה לגופה כמויות של אוכל שלא ייאמנו, היא מסכנת את עצמה וקשה לי ולמשפחתי לעמוד מהצד ולא לעשות כלום מצד שני, לא רוצים לפגוע בה. לאף אחד אין בעיה עם הגודל שלה, הבעיה היא חוסר המודעות לסכנות שאורבות לה כתוצאה מהסוכר לחץ הדם והכולסטרול, היא בת 50 וחיה לבד איך בכל זאת נותנים לה להבין שדואגים לה?
 

אור685

New member
אולי רופא שינער אותה?

אפילו תדברו איתו לפני- שיפחיד אותה קצת יותר-עד כמה זה מסוכן והכי חשוב-למה זה יכול לגרום. לפעמים צריך איזה שוק כזה כדי להתעורר ולראות מה באמת קורה (מהניסיון המר שלי...)
 

לילית462

New member
לדעתי האישית -

לקחת אותה לבד לשיחה, רק את והיא. לשבת ולהגיד לה שאת נורא דואגת לה, שאת אוהבת אותה, שאכפת לך ממנה. שהמצב לא טוב מבחינה בריאותית - לשים דגש על הבריאות ולא להתייחס למראה בכלל. שאת ושאר המשפחה מפחדים שיקרה לה משהו. לשתף אותה שאת מבינה כמה שזה קשה לעשות שינוי, אבל שאת יודעת שאפשר, והנה את דוגמה חיה לשינוי. לשאול אותה, איזה עזרה היא רוצה. להציע לה שתיים שלוש אפשרויות ללכת איתה לדיאטנית, ללכת איתה לקבוצה לעשות איתה ספורט / לעזור לה בקניות / בבישול. וכמובן להזמין אותה לפורום
 
../images/Emo31.gif לדעתי, לא יעזור .

היא כבר "ילדה" גדולה הדודה . היא רואה את עצמה במראה מידי יום . אולי הלבד שבו היא מתגוררת, אולי רגשות תסכול ממשהו ( עבודה, זוגיות ) גורמים לה לאופן האכילה .... המלצתי : אימון אישי באשר להרזיה שיוכל אותה למחסומים פסיכולוגיים אותם היא תצטרך לשבור או פסיכולוג .
 

לילית462

New member
חשבתי על זה עוד קצת

היא דודה שלך, כלומר אחות של אמא או אבא שלך נכון ? (לא שזה משנה) הייתי מציעה לאח/ות שלה שישבו וידברו איתה, מישהו שהוא יותר שווה מולה, ולא את האחיינית. כמו כן, אני חושבת שאם זה יבוא ממך זה קצת 'לעג לרש' כאילו, אני הצלחתי לרזות ועכשיו אני במסע להחזיר את כל העולם בתשובה. אם אחד ההורים שלך יעשה את זה, הם יוכלו לתת אותך כדוגמה. ובגדול, אני מסכימה עם קוד סגול - שום דבר לא יעזור. בן-אדם יודע איך הוא נראה וכמה הוא שוקל, ושום שיחה לא תרגום לו לשנות את זה...
 

jesie12

New member
../images/Emo45.gifחושבת כמוך ולכן לא אומרת כלום

דיברתי עם אמא שלי וסיכמנו שהיא ואחות אחרת שלה ידברו איתה
 

לילית462

New member
../images/Emo41.gifאפשר לפתח את הדיון? שאלת המשך -

בשבוע האחרון אחת הבנות שהצטרפה לפורום סיפרה שהחלה בדיאטה אחרי שאבא שלה העיר לה הערה שלי נשמעה מאוד מעליבה - משהו על תחת ואבטיחים (סליחה שאני לא זוכרת מי זאת, אבל הסיפור בהחלט הותיר עלי רושם). אותה גולשת ציינה שזה מה שהביא אותה לפעול לשינוי הרגלי החיים והתזונה. אני רוצה לשאול, מה דעתכן על ההערות/ שיחות האלו ? האם אתן חושבות שלחברים, בני משפחה, בני זוג וכו' מותר להעיר על עודף משקל ? אולי זאת חובה של כל אדם לדאוג ליקרים לו ולהסב את תשומת לבו של השמנמן התורן לשטח העצום שהתחת שלו תופס?
 

אור685

New member
לדעתי ומנסיוני-לפעמים זה משפיע לטוב

צריך שהאדם שאומר את זה יהיה מאוד קרוב,כדי שתדעי שזה לא מרוע או רצון לרדת עלייך,אלא רק כדי לעזור. כי לפעמים אנחנו מנסים לעבוד על עצמנו בעיניים, לא רואים באמת את מה שהמראה מראה לנו,והערה כזאת יכולה להעיר מהתרדמת. לי בעלי אמר פעם, ולא בגסות אלא משהו כמו-יכול להיות שהשמנת קצת? וזה לא שהייתי ברבי, הרבה זמן הייתי עם עודף משקל והוא סבל בשקט,אז היה טוב שהוא אמר. ואני אומרת "סבל בשקט" כי אני חושבת המון על מה היה קורה אם המצב היה הפוך-אני הייתי נשארת רזה כמו בחתונה והוא היה מעלה 30 קילו, איך הייתי מתמודדת עם זה. ואני ממש לא בטוחה שהייתי עומדת בזה,לא מעירה, ואולי אפילו מתביישת להיות לידו.(כי במקרה שלי , ההפרש בין המשקל שלי בחתונה למה שהיה כשהתחלתי שומרי משקל, זה כמעט 40 קילו! ממש לא משהו שאפשר להתעלם או "לא לשים לב") אורית
 
הערות כאלה רק מרחיקות

כי אם האדם לא מוכן לכך בתוכו ולא עשה סוויץ' בראש, זה רק מקרב לאכילה מטורפת.
 
מעולם לא קיבלתי הערה כזו

ואני חושבת שאם הייתי מקבלת הייתי נעלבת הרבה פעמים אני יוזמת שיחות על הרצון שלי לרדת עם בעלי או אמי ואחיותי ואז הן מעודדדות אותי ומבינות אותי
 

michal@gal

Active member
מנהל
תלוי ממי ההערה הזו מגיעה

כשהערה כזו הגיע מאבא שלי פתאום הבנתי שבאמת מאד השמנתי ואני חייבת לעשות דיאטה. עד אז, למרות מה שראיתי במראה, ולמרות מידת הבגדים, זה לא נתפס.
 
הערה דווקא מהכיוון ההפוך של העניינים לדעתי האישית עד שבנאדם לא מוכן לעזור לעצמו, לא יעזרו כל השיחות וכל הדחיפות. לי פשוט יש דוגמה אחרת בראש מהמשפחה שלי - יש לי קרובת משפחה (קרובה מאוד) אנורקסית כבר שנים רבות ביותר, לא מתפקדת לחלוטין. ההורים שלה כבר די הרימו ידיים אחרי יותר מעשרים שנה של טיפולים מכל סוג אפשרי. באיזשהו שלב הבחורה החליטה לוותר ופשוט אין שום דבר שמישהו מאיתנו יכול להגיד או לעשות כדי לשנות את העניינים. עד שהיא לא תחליט שככה אי אפשר להמשיך יותר, אז שום דבר לא ישתנה, ולא משנה עוד כמה פעמים ינסו לאשפז אותה או לשלוח אותה לפסיכיאטר או WHATEVER. נכון שזו דוגמה שונה לחלוטין, אבל לדעתי זה דומה בעצם העיקרון - אני בטוחה שדודה שלך רואה את עצמה במראה, שמעה מהרופא שלה אינספור פעמים כמה זה מסוכן וכמה זה קריטי שהיא תרזה. נכון שיכול להיות שזה לא "נקלט" אצלה במודעות, אבל עד שהיא עצמה לא תחליט לשים לזה סוף (או שחלילה יקרה משהו שישכנע אותה שאין ברירה) אני לא מאמינה שמשהו ישתנה.
 
למעלה