חייבת לשתף אתכן

jul6865

New member
חייבת לשתף אתכן

אני מתנצלת מראש על לקיחת הבמה שוב אבל אני חייבת!!! כמובן אני אתחיל בברכות חג שמח לכולם שתמיד נהיה שמחים, בריאים וגאים להיות ישראלים!!!!! עכשיו לענייני הפרטי: אתמול הייתי באירוע של המושב שלי של יום העצמאות ואני כהרגלי כמה שנים טובות מתנדבת להגיש את האוכל.תמיד היה לבשל 600 נקניקיות וגם להגיש אותן באירוע עצמו (וגם בפורים) אבל בשנתיים האחרונות אחראית על התרבות שינתה את האוכל של יום העצמאות והפכה אותו לפלאפל.האמת יותר קל כי זה בא בחצאי מנות מוכנות מ"שלום" פלאפל (הירושלמים בטח מכירים את ה"מוסד" הזה...) ובצד יש ל"סועדים" סלט,טחינה וחמוצים.אתמול בערב הייתי בשליטה בעמדה שלי מ-7:30 בערב עד 10 בלילה.ומה הפויינטה: חבר'ה אתם לא יכולים לתאר את ההרגשה שלי כשככככככככל המושב לא הפסיק לפרגן לי: את נראת נפלא!!! את נראת משהו!!! איך עשית זאת?? את פשוט פצצה!!! ועו,ועוד ועוד אני הייתי בעננים ולא יכולה לתאר לכם כמה ההרגשה שלי הייתה נפלאה אפילו עם קצת רגשי אשם כי הרוב לא יודעים על הניתוח שלי וגם בגלל שאני הרבה זמן לא שומרת ועלולה לעלות.אבל אני מרגישה שאני בשליטה במיוחד כשאני עולה על המשקל כל בוקר ושולטת בעניינים. עכשיו אני גם יכולה להבין כמה חברות שאמרו מידי פעם כשרזו עם הניתוח אבל במראה הן עדיין רואות בן אדם שמן.ככה אני גם מרגישה לאחרונה: אני מקבלת המון המון מחמאות שאני נראת נפלא אבל אני תמיד אומרת להם: תודה אבל יש לי עוד 10-12 קילו להוריד. אגב קנינו לכבוד יום ההולדת של בני ביום שישי טרמפולינה ענקית וזה הלהיט החדש בבית שלנו. אז תסלחו לי אני הולכת לקפוץ!!!! נשתמע!!!! תזהרו עם הבשר!!!!! אוהבת אתכם ג'וליאנה
 

לילית462

New member
איזה כייף, תקפצי לך, למה לא...

אני מאוד מבינה את מה שאת כותבת, גם אני אחרי ירידה של 14 קילו עדיין מרגישה "שמנה" לא רואה את ההישג אלא בעיקר את הזנב שעוד נשאר (עוד 8-10 קילו) קשה לשנות את התפיסה שלנו לגבי עצמנו, הפסיכולוגית שלי אומרת שאני צריכה ללמוד לאהוב את עצמי יותר ולקבל את עצמי כמו שאני, בלי קשר למשקל...
 

jul6865

New member
לילית היקרה

אמנם אני לא מתחברת לפסיכולוגים למיניהם אבל היא מה זה צודקת!!!!! תא-מיד אנחנו מסתכלות במה שאין לנו במה שפספסנו במה שחסר במה שעדיין לא הגענו..... אבל אבל אבל אבל אבל זה לא צריך להיות כך, צריך להיות ההיפך הגמור!!!!! אני אתן לך דוגמה מה זה קיצונית: מכירה את DR. PHIL מה טלויזיה? אז באחת התוכניות שלו הוא אמר על נושא המוות שאנחנו מבזבזים את הזמן שלנו בלומר כמה הבן אדם הזה חסר או מה אנחנו מפסידים.... וזה צריך להיות אחרת:לזכור את הרגעים היפים שהיו איתו,את הזכרונות ממה שהיה איתו וכל דבר טוב שהיה כשהוא היה בחיים ולא להתאבל על מה שאין,כי כך אפשר לזכור אותו ואת מה שהיה ולא מה שאין..... רק שתביני,אין לי קשר עם מקרה מוות כלשהו אבל אני נותנת רפלקסיה לנושא הזה עם הנושאים שלנו,החיים שלנו,ההישגים שלנו כי אני מאמינה ש.... אנחנו WHAT WE ARE ולא מה שאנחנו רוצים להיות או ליתר דיוק מה שאין לנו. ואם אנחנו רוצים להיות מישהו-או משהו אז אנחנו נצליח אם זאת המטרה ונשיג את המטרה. אח שלי מבזבז כל החיים שלו בלקנא מה יש לחברים שלו יותר:תראי ההוא כל הזמן נוסע,מטייל,לא חסר לו כסף,יש לו עוזרת אני קורע את התחת בעבודה כל החיים שלו קיטורים.... לא שמעתי אותו פעם אחת אומר תודה על מה שכן יש לו: בית מקסים-שלו אישה שאוהבת אותו, זוג תאומות בנות 4 מקסימות ובריאות, עבודה ופרנסה, תגידו לי : זה מובן מאליו????? סליחה שבילבלתי לך את המוח אבל יצא כך... שיהיה לנו בהצלחה ותודה על המילים החמות. שבת שלום, ג'וליאנה
 
למעלה