חייבת לשתף אתכם
היי לכולם, אני חייבת לשתף אתכם בחוויה שעברתי, לפני מספר ימים הייתי בטקס קבלת דוקטורט של אחותי בטכניון, אחד הנואמים בטקס היה פרופ'- דיקן ללימודי מוסמכים (תואר שני ומעלה) בטכניון. האולם היה כמובן מלא עד אפס מקום בדוקטורים, פרופסורים ומשפחותיהם, הפרופסור המכובד הגיע לדוכן הנואמים ונאם במשך 20 דקות כשהוא מגמגם, בהתחלה הרגשתי מאד לא נוח אבל לאחר מכן הבנתי למע אני עדה ושאבתי מזה המון כוחות, הרי הדבר שממנו אני הכי מפחדת זה הרצאות ונאומים מול אנשים. אף אחד לא הגיב באופן מוזר לנאום שלו ולאחר מכן אף אחד לא דבר על זה, כולם קבלו את זה בהבנה מופלאה להפתעתי הרבה. מה שמשתמע מהסיפור שלי הוא שאפשר להגיע בחיים לכל מה שאנו רוצים אם רק לא נוותר לעצמנו ונקח את הגמגום בתור תירוץ ללא לנסות... בהצלחה לכולם.
היי לכולם, אני חייבת לשתף אתכם בחוויה שעברתי, לפני מספר ימים הייתי בטקס קבלת דוקטורט של אחותי בטכניון, אחד הנואמים בטקס היה פרופ'- דיקן ללימודי מוסמכים (תואר שני ומעלה) בטכניון. האולם היה כמובן מלא עד אפס מקום בדוקטורים, פרופסורים ומשפחותיהם, הפרופסור המכובד הגיע לדוכן הנואמים ונאם במשך 20 דקות כשהוא מגמגם, בהתחלה הרגשתי מאד לא נוח אבל לאחר מכן הבנתי למע אני עדה ושאבתי מזה המון כוחות, הרי הדבר שממנו אני הכי מפחדת זה הרצאות ונאומים מול אנשים. אף אחד לא הגיב באופן מוזר לנאום שלו ולאחר מכן אף אחד לא דבר על זה, כולם קבלו את זה בהבנה מופלאה להפתעתי הרבה. מה שמשתמע מהסיפור שלי הוא שאפשר להגיע בחיים לכל מה שאנו רוצים אם רק לא נוותר לעצמנו ונקח את הגמגום בתור תירוץ ללא לנסות... בהצלחה לכולם.