חייבת לשתף אתכם

קרני 12

New member
חייבת לשתף אתכם

עשיתי היום לעצמי את מבחן טובה, בעקבות הבת שלי שעוברת את סדרת האבחונים אצל ד"ר איריס מנור (מחר יש לנו שיחת סיכום). אני סוחבת את הסיפור האישי שלי כ-30 שנה המון קשיים בבי"ס יסודי, את התיכון סיימתי ממש על הקצה ועוד היתי צריכה להשלים בגרויות אחרי הצבא, גם את התואר הראשון שלי הוצאתי עם המון מאמץ ואפילו בהצלחה מרובה. במסגרת הלימודים האקדמאים שלי (חינוך מיוחד) הבחינו המרצות שלי לתנועתיות יתר שלי ולאימפולסיביות ואמרו לי לבדוק את העיניין. הדברים די נדחקו ולא עשיתי את הבדיקות...במסגרת היום יום יש אצלי תמיד בלגן בתיק, בארונות בבית, אין לי סדר וארגון-קשה לי מאד לקרוא ספרים ועיתונים. אני שואבת את הידע שלי בעיקר מהאינטרנט ולגבי הספרים אני קונה ספרי קלטת(למי שלא מכיר יש המון ספרות יפה כמו ספרים של רם אורן לדוגמא שנימצאים על קלטות וניתן להאזין להם. הקלטות הללו מיועדות בעיקר לעיוורים, אבל גם אני מצאתי בהם תועלת) ומאזינה לסיפורים. בקיצור החיים ממש לא קלים ועכשיו יש לי ילדה (כבר סיפרתי לכם עליה) בת שמונה אותרה כילדה מחוננת, מבריקה, אוהבת לקרוא ספרים (מסוגלת לקרוא 4 בשבוע) אבל עם המון תופעות אחרות שמזכירות לי את עצמי...בכל אופן האבחונים שלה עוררו אותי והיום ניגשתי לעשות את הטובה. ת'אמת די פחדתי שהציון יהיה שהכל תקין (מצחיק, לא?) כי אם הכל בסדר אז אולי אני סתם דפוקה ולא יוצלחית כזו.אבל התוצאות הראו את מה שכל הזמן חשתי בבטן במבחן הראשון הציון שלי היה מינוס 10.65 (מתחת לנורמה) ובמבחן השני עם הרטלין מינוס 3 (שזה גם מתחת לנורמה). זה פשוט מדהים איך הכדור הזה עובד: במבחן הראשון: כל הזמן היבטתי בשעון, הרגליים זזו לי בלי הפסקה, בדקתי דרך השתקפות המחשב מה קורה מאחורי, הקשבתי לקולות ולרחשים שהיו מחוץ לחדר. ואילו במבחן השני (עם הריטלין) הרגשתי שאני יכולה קצת יותר להתמקד. הרגליים כמעט ולא זזו (רק ברבע האחרון), פחות התעסקתי עם מה שקורה מאחורי (למרות שמידי פעם פתחו וסגרו את הדלת מאחורי), כמעט ולא היבטתי בשעון, לא ניסיתי להאזין מה מדברים מחוץ לדלת...וגם אם לרגע הרגשתי שאני מוסחת הצלחתי להחזיר את עצמי ל"משימה". בקיצור, אני מאד נירגשת מהעיניין כי סוף כל סוף ברור לי שאני לא דפוקה!!! ואני מסוגלת ויש משהו שיכול לעזור לי אם ארצה להמשיך ללמוד גם לתואר השני. זהו! אני מקווה שהצלחתם להגיע עד לכאן כי לי לקח כמה שעות לכתוב את זה (עם המון הפסקות וקפיצות לעיסוקים אחרים) לילה טוב
 

zivadina

New member
ואנחנו נשמח לקרוא את ההמשך.........

שיהיה לך בהצלחה. את תראי שתוכלי להשיג כל מה שאת רוצה אם תקבלי את הכלים המתאימים לך.
 
כל הכבוד

כל הכבוד ליוזמה שלך אבל יותר כל הכבוד שהצלחת להגיע למה שהגעת למרות המגבלות שסיפרת. אני חושבת שגם לי יש איזו לקות מסוימת רק אני כ"כ עסוקה עם ילדי שעדין לא מצאתי זמן לעצמי כניראה שגם לי היתה בעית למידה בגיל צעיר לדוגמא מטמטיקה אף פעם לא למדתי עם שפה זרה עד היום יש לי בעיה לשבת על התחת וללמוד אף פעם לא יכולתי לכן סיימתי רק 11 שנות לימוד אבל בזמנו להורים שלנו לא היתה מודעות שיש בעיה טענו שאני עצלנית ולא מוצלחת כו אחי ואף פעם לא היה כיף לבוא לימי הורים שלי כמ ו שהיו מגיעים לאחי ששם תמיד הכל היה בסדר ומיותר שבכלל הגיעו ובשיחות עד היום אימי מזכירה לי את זה שאצל אחי היה יותר כיף לבוא לימי הורים אז בכיתה יא קמתי ועזבתי עבדתי עד לגיוס גם בצבא נהנתי אבל עשיתי תפקיד פקידותי שלא דרש הרבה מאמץ אף אחד לא כיוון אותי לשום דבר וב-משך 20 שנה עבדתי עבודה פקידותית שלא הובילה אותי לשום מקום היום בזכות בעלי אני מרשה לעצמי לשבת בבית ולתת את כל כולי לילדי שאחד מהם עם ADHD אני מקווה שעם כל המודעות והידע שרכשתי במהלך השנים הם לא יהיו כמוני אלה יותר משכילים ממני
 

חוטהשני

New member
אפשר לשאול שאלה קטנה.. עם כל ה'רעש' שלך בראש איך באמת הצלחת ללמוד ?? זה באמת קשה ../images/Emo2.gif לי, ב"ה לא היה וגם אין את זה (גם לא אחרי ת"ד..) נכון שגם לי לפעמים (ביחוד עם השיעור היה משעמם פחד |עייף|) היו קטעים שהיתי מסתכלת על השעון כל שניה.. (זה קורה לכל התלמידים ../images/Emo2.gif) גם אצלי יש איזה 'בלגן' תמידי.. וכן גם אני היתי צריכה להשקיע יותר אנרגיה בלימודים מהאחים שלי (לא יודעת אם זה 'פוקוס' או סתם.. היתי צריכה להשקיע יותר מהאחים המחוננים שלי..) אז הם גאונים ואני לא, הם ריאלים ואני לא.. לא בטוחה שזה בהחלט ADD או לא..
 

קרני 12

New member
לחוט השני תשובה לשאלתך

בתיכון אי אפשר לומר שצלחתי ללמוד!!! כל שטות היתה גורמת לי לניתוקים ומסיחה את דעתי מהשיעור. מספיק שמישהו היה דופק בדלת ומבקש גיר או ספוג או אם מישהו היה רץ בחוץ או מזיז משהו בכיתה ליד אני היתי מסיימת את השיעור. כל הדברים הקטנים האלה היו גורמים לי לניתוקים. זה דבר אחד, דבר נוסף היתי מזיזה (ואני עדיין עושה זאת) המון את הרגליים במן נידנוד כזה שממש הפריע למי שישב לידי וזה היה פוגע לי בקטע החברתי (כי היו ילדים שלא רצו לשבת לידי. בקיצור כמו שכבר כתבתי סיימתי תיכון אבל לא הצלחתי בחלק מהבגרויות (היסטוריה, אזרחות, גאוגרפיה). באסיפות הורים תמיד היו אומרים להורים שלי "...יש לה המון פוטנציאל אבל הוא לא מנוצל מספיק." ומרב שהיתי נלחצת במבחנים היתה תקופה שהיתי לוקחת כדורי הרגעה (כי חשבו שאולי זה יעזור לי), היתי ממש בהיסטריה לפני המבחנים ובמבחנים עצמם אני ממש זוכרת שהיתי מוסחת מכל מיני שטויות. אחרי התיכון ניגשתי שוב לבגרויות והצלחתי כמעט בהכל חוץ מהיסטוריה (אפשר לקבל תעודת בגרות עם שלילי אחד). שיעורי בית לקח לי להכין המון המון זמן ותמיד הכל היה מלוווה בעונשים וכעסים של ההורים עלי. בקיצור הלימודים בתיכון (וגם ביסודי ) עלו לי בתדמית של עצלנית כזו שלא משתדלת מספיק ולא מתאמצת. ואז הגיע השלב של הלימודים האקדמים. כל החברות והחברים שלי עשו פסיכומטרי ונרשמו לאוניברסיטאות ורק אני פחדתי מהפסיכומטרי הזה ומהלימודים אז החלטתי להרשם לאוניברסיטה הפתוחה (כי לא היה צריך לשם פסיכומטרי) למדתי שם שנה ופשוט התמוטטתי ואז הפסקתי. עבדתי בתור פקידה וזה היה סיוט חיי, היתי כ"כ מבולגנת ולא זכרתי תמיד מה אמר הבוס או מה אמר לקוח או איפה שמתי מסמך מסויים בקיצור הרגשתי עוד יותר מטומטמת איך אני לא מצליחה בעבודה פקידותית פשוטה. ואז אחרי מספר שנים החלטתי ללמוד חינוך והלכתי למסלול של חינוך מיוחד. וגם שם הלימודים לא היו לי קלים.ועלה לי בתדמיות. אם היינו צריכות להגיש עבודה ולקרוא מאמרים (לדוגמא) ולהגיש אותם בעוד שבועיים אני באותו היום כבר היתי בסיפריה, צילמתי ת'מאמר והתחלתי לקרוא אותו. מה שלבנות אחרות לקח יומיים לי לקח שבועיים וכולן קראו לי "חרשנית". למזלי היו לי מרצים שנתנו לנו בחירה בין לעשות מבחן או להגיש עבודה ולי היה יותר קל בהגשת עבודות. גם בשיעורים בסמינר המרצים היו שואלים אותי מידי פעם אם אני רוצה לצאת או שהיו שולחים אותי לצלם כל מיני דברים במזכירות. וגם שם התופעה של התנועתיות מאד הפריעה לסביבה-היתי יושבת לפעמים עם העט תיקתק (זה שלוחצים עליו ויוצא הרפיל) ומתקתקת כל השיעור (וזה פשוט היה מטריף את הסביבה) ואם לא העט אז היתי מתופפת (בעדינות) עם סרגל על השולחן וכמובן הרגליים שלא הפסיקו לזוז בלי הפסקה-בקיצור מתיש היה להיות לידי. אבל למרות הכל הצלחתי אולי התמזל מזלי ויש לי אינטליגנציה גבוהה וזה מכפר וגם בניתי לעצמי אסטרטגיות במהלך החיים. אבל עשיתי זאת בלי הכדור-ועכשיו אני יודעת שעם הכדור אני יכולה להצליח בלי לפחד! וואוו, ממש סיפור חיי
 

חוטהשני

New member
נשמע בהחלט מתיש ../images/Emo10.gif אצלי רק במקצועות שממש לא אהבתי זה היה ככה.. אז בגלל שלא לקחתי רטלין יתכן שהפסדנו פסנתרנית דגולה ../images/Emo3.gif (ואולי לא היתי מגיעה לזה..) לעומת האחים שלי שדי התמידו - אני הפסקתי ללמוד פסנתר אחרי 3 חודשים ../images/Emo2.gif - כי האימונים היו מתישים ולא אהבתי את הרוטיניות שבזה.. אבל כאמור בשאר המקצועות מאד הסתדרתי..
 
למעלה