חייבת לשחרר

[שמש ניצחית]

חייבת לשחרר

לרגע חשבתי שלכעוס עליך זה אסור אבל מותר לי אני חייבת לשאול אותך אמא יקרה שלי 6 שנים לא ראית? לא שמעת? אני מנסה להבין איךךךךךך קשה לי תעזרי לי לא לכעוס עליך ואני אפילו לא יכולה לשאול אותך עכשיו מובן לי למה אני לא מבקרת אותך בכלל כי אני כועסת התת מודע שלי כועס למה לא שמרת עלי?????? הורים אמורים לשמור על הילדים שלהם לא? איפה היית??? איפה היית כשהתפללתי שתבואי להציל אותי ממנו כשהוא בא בלילה? כשביקשתי להישאר בבית? איפה היית כשכאב? את לא היית אז ואת גם לא פה היום! עצוב לי להרגיש ככה ורע לי חשבתי שאת תמיד איתי אבל טעיתי גם את לא איתי אני מרגישה כל כך מלוכלכלת מהכל הגוף שלי פצוע בעצם הוא כבר לא שלי כל כך רע לי ואין מי שיקשיב יחבק יתן לי לרגע אחד להרגיש משהו כל דבר קצת חום, אהבה אולי כבר מפחדת לצפות למשהו

 

[אשבל1]

היי שמש

אני מבינה מהדברים שכתבת שעברת חוויה מאוד קשה, שההתמודדות איתה מערבת גם את אימך ויחד עם זה עולים כל הרגשות של כעס,עצב, אכזבה ויחד עם זה הרבה צורך באם וגעגוע......... אני חושבת ומאמינה שאת כבר יודעת שכדאי לך למצוא מטפלת טובה שתעזור לך להתמודד עם כל הקושי העצום הזה, מאוד קשה לשאת לבד משא כזה, כמה שנים את מתמודדת עם זה? מעבר לכך עוד חלק חשוב בטיפול לדעתי הוא שתלמדי בכל זאת, למרות כל האכזבות לסמוך על אנשים כדי ליצור לך בכל זאת איזשהי חברה, אני מבינה שאת ממש לבד וזה לא ממש עוזר להתמודדות......... שיהיה לך יום נעים.......

 

[כנפיים לבנות]

שמש יקרה....

קודם כל, עוד לא יצא לי לומר לך שאני שמחה שעזרת אומץ והצטרפת אלינו... הגעת ל

חם ותומך ואני בטוחה שתמצאי את מקומך במהרה ומקווה שיוקל לך קצת... אני חייבת לצאת עכשיו, אבל לא יכולתי שלא להגיב לך... בתור התחלה אני שולחת לך חיבוק גדול... מקווה שהצלחת לישון קצת הלילה ושיהיה לך יום טוב... ומבטיחה (!) להגיב לך מאוחר יותר... איתך....

 

[סְקָאלִי]

היי שוב.

אני מבינה מדברייך, ואולי גם ניתן היה לקרוא את זה בין השורות בבהודעתך הקודמת, שכברת טראומה מאוד קשה עוד בהיות אימך בחיים. הכעס מובן לגמרי. אנחנו באמת מצפים מהורים שישמרו על ילדיהם, וזה הכי הורס אמון כשההורים בעצמם לא עושים את זה. כמה זמן את בטיפול? אני חושבת שחיוני מאוד לטפל בדברים שעברת. אין לי ספק שזה לא קל. אני שוב מזמינה אותך להישאר עימנו.

 

[שמש ניצחית]

היי סקאלי

תודה על ההזמנה להישאר..... אני בטיפול כבר כמה חודשים אבל רק עכשיו הכל מציף ועולה ודברים שהדחקתי לפינה כל כך חשוכה שלא ידעתי על קיומם עולים לפני השטח ויש לי פלשבקים נוראים ........וכן לא זכרתי כלום ממה שעברתי כאילו מחקתי חיים שלמים התנתקות מושלמת מהכל.. אני פשוט מוצפת ריגשית קשה לי מאוד להתמודד עם הכל בבת אחת ויש כל כך הרבה דברים להתמודד איתם ודווקא אמא שלי היתה העוגן שלי תמיד, גם אחרי המוות זה היה הדבר היחיד שהתגאתי בו ועכשיו זה מתפוצץ לי בפנים,כי פתאום אני מבינה שהיא אף פעם לא היתה אמא שלי אבל אני כן הייתי אמא שלה ותקופה דיי ארוכה זה פשוט להרגיש את העולם חרב בלי יכולת לעשות כלום

 

[סְקָאלִי]

סערת הרגשות מובנת לגמרי,

במיוחד שאת אומרת שהטיפול התחיל לא מזמן, וזה מן הסתם מעלה הרבה דברים, וגם נותן שם להרבה דברים, וגם זה לא קל. יכול להיות שהתובנות שיש לך היום עוד ישתנו, ויכול להיות שתעברי עוד עליות ומורדות. אבל הדבר החשוב הוא שאת עושה עכשיו בשביל עצמך - הטיפול מטרתו לאפשר לך איכות חיים טובה יותר. תני לעצמך את המרחב, וגם אם קשה עכשיו, זיכרי שאת עושה זאת למען איכות חייך בהמשך החיים. עושה לי רושם שאת בחורה מאוד אמיצה, גם אם כרגע את אינך מרגישה כך.

 

[כנפיים לבנות]

שמש...

נושא כלל לא פשוט פתחת כאן.. כלל לא פשוט להתמודד באופן כללי, ובלי אמא בפרט... ואין גם ממש על מי לכעוס כי היא לא כאן וקשה לכעוס עליה ככה... כל כך מבינה אותך... אני מבינה שהכל טרי, זה שלב מאוד קשה.. כל כך הרבה דברים פתאום להתמודד איתם מכל מיני כוונים... תני להם לעלות, תני להם מקום... תני לילדה הקטנה הזאת מקום... ותני לעצמך זמן... אני מבינה גם שאת בטיפול, וזה מעולה.. אני מאוד מקווה שטוב לך בו והוא מועיל לך... ואנחנו תמיד כאן בשבילך.. שולחת לך חיבוק גדול..