Mozzarella
New member
חייבת לפרוק
קשה לי...אני והחבר נקלענו למשבר רציני בסקס. אני אתחיל מההתחלה, אשתדל לא להכביר במילים, ותוכלו לשאול לפרטים נוספים, אם זה לא יספיק: נפגשנו בגיל 17 (שנינו כיום בני 19 ו-20) והתאהבנו. הוא היה החבר הראשון שלי, ואני שלו, פחות או יותר. בהתחלה נורא התביישתי לחשוף את הגוף בגלל "בעיה" מסויימת. התגברנו על זה באמצעות התמזמזות בחושך...לקח לי המון זמן להפתח ורק אחרי שנה ביחד שכבנו. הוא גרם לי להרגיש טוב לגבי הגוף שלי ולא להתבייש. לפני ששכבנו היינו עושים כמעט הכל מלבד חדירה, נורא נהנתי, הוא לא לחץ לכלום, והיו פעמים שהרגשתי שאנחנו מתמזמזים יותר מדי במקום לדבר וכו'. גם התקשורת הייתה נהדרת, ולא עשיתי שום דבר שלא רציתי. הבעיה התחילה סמוך לפעם הראשונה ששכבנו. אני זוכרת שרק מהפעם הראשונה שהוא ירד לי גמרתי. אח"כ הוא ירד לי לעתים רחוקות. ולא הצלחתי לגמור. ראיתי אצלו הסתייגות מסוימת בכל פען שירד לי, ושאלתי אותו מה הבעיה, אך הוא אף פעם לא אמר לי. התחלתי להאשים את עצמי, שיש לי ריח רע בפות, שיערות וכד'...ועדיין הוא לא הודה שיש לו בעיה לרדת לי. עזבנו את זה, והתחלנו לשכב. הרגשתי מוכנה, ובפעמים הראשונות כאב, אבל היה מהנה לגלות הכל ביחד. הרגשתי באותו זמן שמעכשיו בכל פעם שנרצה פעילות מינית, נצטרך לשכב, ולא נוכל רק להתמזמז. זה צרם לי, כי עדיין היה לי כאב קל בחדירה, ולא גמרתי מזה...וגם הרגשתי זנוחה - שרק הוא גומר, ולא משקיעים בי יותר. אני חושבת שכאן באמת התחילה בעיה של תקשורת...התחלתי להתבייש לבקש, מה שלא קרה קודם, והתחלתי לקשר את הסקס עם חוסר נעימות, כאב וקיפוח. כאילו אני לא גומרת מחדירה, לא גומרת מירידה (בגלל ההרגשה הרעה שלי) וגומרת רק מזה שהוא מאונן לי (מה שאני מאוד אוהבת)...ואילו הוא...בקיצור, פיתחתי גם רגש של תחרות ורצון לשלוט, לצד התחושה ההולכת וגוברת של איבוד השליטה על ההנאה שלי ועל יחסי המין. כך בערך עבר הזמן עד היום (אנחנו כבר שנתיים וחצי ביחד). בהתחלה עוד היה לנו סקס פעם בשבוע, ואח"כ פחות ופחות, עד שהיו תקופות בלי סקס בכלל. הוא ניסה ליזום די הרבה, וזה כן הלחיץ אותי, אבל היו פעמים שנענתי, ואני לא יכולה לומר שלא נהנתי, פשוט אחרי כל סקס טוב שכחתי שזה כיף, ובפעם הבאה לא נענתי בקלות. כל התקופה הארוכה הזו ביחד נפרדנו וחזרנו...תמיד עבדנו על המשברים, דיברנו והקשר חזר להיות חזק וטוב, אבל על הסקס אף פעם לא לגמרי עבדנו, והוא לא השתפר. בזמן האחרון אנחנו כמעט לא שוכבים...אני כבר מתקשה לחשוב עליו בתור שותף מיני. אני נהנת לפעמים להתנשק איתו, וגם לשכב או לאונן ביחד, כשזה קורה. אבל...אני מרגישה אשמה ובו זמנית מרגישה שמגיע לי יותר - אני רוצה סקס, אני מרגישה מינית, אני פשוט לא מסוגלת להחצין את זה איתו. אני עדיין מאוד מאוד אוהבת אותו. אני לא מגלה את זה לאף אחד, אבל אני חושבת שאני כבר לא נמשכת אליו. אמרתי לו את זה כמה פעמים, אבל בד"כ אחרי שיחה כזו, אני שוב נמשכת אליו. אני מלאת ספקות...שנינו מרגישים מדי פעם (ומדברים על זה), שאולי מבחינה מינית כבר אין לנו צ'אנס ביחד, ושצריך להתחיל מחדש עם אחרים - כי אצלנו כבר יש יותר מדי משקעים. אני באמת באמת אוהבת אותו, ולא רוצה לעזוב אותו. יותר מזה, אני מפחדת לעזוב אותו. כבר היו לנו המון המון פרידות...די קשות, ואני לא יכולה לעבור את זה שוב. הוא ניסה בזמן האחרון לעשות ספורט, ולעבוד על המראה שלו - הוא יזם את זה, אבל אני עודדתי אותו בתקווה שאם הוא יהיה חטוב יותר, אני אמשך אליו יותר. כרגע הוא עובר כל מיני משברים שלא מאפשרים לו להמשיך בתכנית הזו. אני מפחדת מסקס. זאת האמת. אני מרגישה שהכל הדרדר מבחינה מינית מאז שהתחלנו לקיים יחסי מין מלאים. זה מתקשר לי לכאב, לקיפוח...ולמרות שזה היה תמיד בפנטזיות שלי, עכשיו אני כבר לא מפנטזת באופן כ"כ ברור על זה. אני מרגישה נורא לבד. אשמה, בודדה, לא מסופקת, ורעה - בגלל שאולי אני רוצה להיות מינית עם מישהו אחר, ואני לא בטוחה שאני נמשכת אליו יותר. אני לא רוצה להפסיק את הקשר הזה. בזמן האחרון, לאור כמה מקרים של ניסיון לסקס שקטעתי בגלל שנלחצתי, אנחנו מדברים על זה, ומנסים למצוא פיתרון. גם לאחר הפרידה האחרונה שלנו, הוא התחיל לרצות לרדת לי כי הוא הבין כמה זה חשוב לי, וגילה לי שהבעיה היא ריח מהפות בגלל דלקות שהיו לי. אני לא חושבת שיש לי עכשיו דלקת, בין כה וכה, אני מתקשה לתת לו לרדת לי...הוא כבר הצליח בחוס התקשורת שלו לתת לי את התחושה שמשהו אצלי לא בסדר. גם צריך לומר שאני כבר לא יורדת לו. פעם הצלחתי להתגרות מזה שאני מהנה אותו, ולא התנגדתי לרדת לו, אבל נעשיתי עצלנית בכל מובן - אני פסיבית במיטה כי אני תמיד עייפה קצת, כי זה לא מספיק חשוב לי, כי אני לא מספיק מגורה אף פעם. איבדתי את היכולת לומר לו מה אני אוהבת ומה לא...אני עושה את זה באופן כעסני ולא נעים, וקל לי להאשים אותו בלבי ולומר שזה הוא שלא מושך, והוא שלא טוב במיטה כמוני...בד בבד אני אוהבת להרגיש הקורבן שלא מספקים אותו, שצריך מישהו יותר טוב ואני הדפוקה, שבי נעוצה הבעיה כי אני בעצם שונאת סקס. לצערי, אני עדיין מרגישה לבד בכל הסיפור. החלטנו על תכנית צעדים - לנסות מההתחלה, ללכת לאט עם הכל. שבוע אחד של נשיקות וחיבוקים לא מיניים, שבוע שני של סקס יבש, שבוע שלישי של שליחת ידיים מתחת לבגדים, בלי להתפשט, שבוע רביעי של מין אוראלי וכו'. כמובן ששבוע זה פרק זמן שרירותי, ותמיד נוכל למתוח אחד מהשלבים. אני מרגישה שזה לא בסדר...שאנחנו בגיל צעיר מוותרים על סקס (כי למרות גילנו, אנחנו רואים את עתידנו ביחד). אני מרגישה שזוגות מסביבנו זוכות לסקס תדיר ונפלא, ואילו אנחנו "חנונים", אוהבים אבל לא בעלי תשוקה...כאילו כבר הזדקנו ביחד. אני מרגישה רע עם עצמי שאני לא מינית ורוצה סקס כמו שהחברה דורשת מאיתנו להיות...מצד אחד, אני מרגישה פתוחה כלפי מין, אוהבת סקס וכו'. מצד שני, אני מרגישה שאני בעצם *שונאת* סקס ומנסה לתחזק איזה דימוי עצמי שאין לו בכלל אחיזה במציאות. בקיצור, אני לא יודעת איך לעבוד על זה. הבעיה העיקרית היא הספק שאני אוהבת אותו, שאני נמשכת אליו. ברמה הרגשית אנחנו בוטחים אחד בשני ואוהבים, אבל כל המקרים האלה גורמים לי לספק רב...אני רוצה לאהוב אותו, אני רוצה להמשך ואני רוצה שנמשיך להיות ביחד. מצד שני, כבר נמאס לי להתאמץ, ובא לי לנסות מישהו אחר שגם ירד לי ויהיה יותר טוב במיטה, וגם תהיה לי הזדמנות איתו להתרגשות מחודשת מבחינה רומנטית, ולהתחלה חדשה בתחום המיני...כי אני לא חושבת שמשהו בי באמת לא בסדר, אלא משהו נדפק באינטרקציה בין שנינו. מצטערת אם יצא ארוך, אני אשמח לעצות, דעות ותמיכה בעיקר. תודה.
קשה לי...אני והחבר נקלענו למשבר רציני בסקס. אני אתחיל מההתחלה, אשתדל לא להכביר במילים, ותוכלו לשאול לפרטים נוספים, אם זה לא יספיק: נפגשנו בגיל 17 (שנינו כיום בני 19 ו-20) והתאהבנו. הוא היה החבר הראשון שלי, ואני שלו, פחות או יותר. בהתחלה נורא התביישתי לחשוף את הגוף בגלל "בעיה" מסויימת. התגברנו על זה באמצעות התמזמזות בחושך...לקח לי המון זמן להפתח ורק אחרי שנה ביחד שכבנו. הוא גרם לי להרגיש טוב לגבי הגוף שלי ולא להתבייש. לפני ששכבנו היינו עושים כמעט הכל מלבד חדירה, נורא נהנתי, הוא לא לחץ לכלום, והיו פעמים שהרגשתי שאנחנו מתמזמזים יותר מדי במקום לדבר וכו'. גם התקשורת הייתה נהדרת, ולא עשיתי שום דבר שלא רציתי. הבעיה התחילה סמוך לפעם הראשונה ששכבנו. אני זוכרת שרק מהפעם הראשונה שהוא ירד לי גמרתי. אח"כ הוא ירד לי לעתים רחוקות. ולא הצלחתי לגמור. ראיתי אצלו הסתייגות מסוימת בכל פען שירד לי, ושאלתי אותו מה הבעיה, אך הוא אף פעם לא אמר לי. התחלתי להאשים את עצמי, שיש לי ריח רע בפות, שיערות וכד'...ועדיין הוא לא הודה שיש לו בעיה לרדת לי. עזבנו את זה, והתחלנו לשכב. הרגשתי מוכנה, ובפעמים הראשונות כאב, אבל היה מהנה לגלות הכל ביחד. הרגשתי באותו זמן שמעכשיו בכל פעם שנרצה פעילות מינית, נצטרך לשכב, ולא נוכל רק להתמזמז. זה צרם לי, כי עדיין היה לי כאב קל בחדירה, ולא גמרתי מזה...וגם הרגשתי זנוחה - שרק הוא גומר, ולא משקיעים בי יותר. אני חושבת שכאן באמת התחילה בעיה של תקשורת...התחלתי להתבייש לבקש, מה שלא קרה קודם, והתחלתי לקשר את הסקס עם חוסר נעימות, כאב וקיפוח. כאילו אני לא גומרת מחדירה, לא גומרת מירידה (בגלל ההרגשה הרעה שלי) וגומרת רק מזה שהוא מאונן לי (מה שאני מאוד אוהבת)...ואילו הוא...בקיצור, פיתחתי גם רגש של תחרות ורצון לשלוט, לצד התחושה ההולכת וגוברת של איבוד השליטה על ההנאה שלי ועל יחסי המין. כך בערך עבר הזמן עד היום (אנחנו כבר שנתיים וחצי ביחד). בהתחלה עוד היה לנו סקס פעם בשבוע, ואח"כ פחות ופחות, עד שהיו תקופות בלי סקס בכלל. הוא ניסה ליזום די הרבה, וזה כן הלחיץ אותי, אבל היו פעמים שנענתי, ואני לא יכולה לומר שלא נהנתי, פשוט אחרי כל סקס טוב שכחתי שזה כיף, ובפעם הבאה לא נענתי בקלות. כל התקופה הארוכה הזו ביחד נפרדנו וחזרנו...תמיד עבדנו על המשברים, דיברנו והקשר חזר להיות חזק וטוב, אבל על הסקס אף פעם לא לגמרי עבדנו, והוא לא השתפר. בזמן האחרון אנחנו כמעט לא שוכבים...אני כבר מתקשה לחשוב עליו בתור שותף מיני. אני נהנת לפעמים להתנשק איתו, וגם לשכב או לאונן ביחד, כשזה קורה. אבל...אני מרגישה אשמה ובו זמנית מרגישה שמגיע לי יותר - אני רוצה סקס, אני מרגישה מינית, אני פשוט לא מסוגלת להחצין את זה איתו. אני עדיין מאוד מאוד אוהבת אותו. אני לא מגלה את זה לאף אחד, אבל אני חושבת שאני כבר לא נמשכת אליו. אמרתי לו את זה כמה פעמים, אבל בד"כ אחרי שיחה כזו, אני שוב נמשכת אליו. אני מלאת ספקות...שנינו מרגישים מדי פעם (ומדברים על זה), שאולי מבחינה מינית כבר אין לנו צ'אנס ביחד, ושצריך להתחיל מחדש עם אחרים - כי אצלנו כבר יש יותר מדי משקעים. אני באמת באמת אוהבת אותו, ולא רוצה לעזוב אותו. יותר מזה, אני מפחדת לעזוב אותו. כבר היו לנו המון המון פרידות...די קשות, ואני לא יכולה לעבור את זה שוב. הוא ניסה בזמן האחרון לעשות ספורט, ולעבוד על המראה שלו - הוא יזם את זה, אבל אני עודדתי אותו בתקווה שאם הוא יהיה חטוב יותר, אני אמשך אליו יותר. כרגע הוא עובר כל מיני משברים שלא מאפשרים לו להמשיך בתכנית הזו. אני מפחדת מסקס. זאת האמת. אני מרגישה שהכל הדרדר מבחינה מינית מאז שהתחלנו לקיים יחסי מין מלאים. זה מתקשר לי לכאב, לקיפוח...ולמרות שזה היה תמיד בפנטזיות שלי, עכשיו אני כבר לא מפנטזת באופן כ"כ ברור על זה. אני מרגישה נורא לבד. אשמה, בודדה, לא מסופקת, ורעה - בגלל שאולי אני רוצה להיות מינית עם מישהו אחר, ואני לא בטוחה שאני נמשכת אליו יותר. אני לא רוצה להפסיק את הקשר הזה. בזמן האחרון, לאור כמה מקרים של ניסיון לסקס שקטעתי בגלל שנלחצתי, אנחנו מדברים על זה, ומנסים למצוא פיתרון. גם לאחר הפרידה האחרונה שלנו, הוא התחיל לרצות לרדת לי כי הוא הבין כמה זה חשוב לי, וגילה לי שהבעיה היא ריח מהפות בגלל דלקות שהיו לי. אני לא חושבת שיש לי עכשיו דלקת, בין כה וכה, אני מתקשה לתת לו לרדת לי...הוא כבר הצליח בחוס התקשורת שלו לתת לי את התחושה שמשהו אצלי לא בסדר. גם צריך לומר שאני כבר לא יורדת לו. פעם הצלחתי להתגרות מזה שאני מהנה אותו, ולא התנגדתי לרדת לו, אבל נעשיתי עצלנית בכל מובן - אני פסיבית במיטה כי אני תמיד עייפה קצת, כי זה לא מספיק חשוב לי, כי אני לא מספיק מגורה אף פעם. איבדתי את היכולת לומר לו מה אני אוהבת ומה לא...אני עושה את זה באופן כעסני ולא נעים, וקל לי להאשים אותו בלבי ולומר שזה הוא שלא מושך, והוא שלא טוב במיטה כמוני...בד בבד אני אוהבת להרגיש הקורבן שלא מספקים אותו, שצריך מישהו יותר טוב ואני הדפוקה, שבי נעוצה הבעיה כי אני בעצם שונאת סקס. לצערי, אני עדיין מרגישה לבד בכל הסיפור. החלטנו על תכנית צעדים - לנסות מההתחלה, ללכת לאט עם הכל. שבוע אחד של נשיקות וחיבוקים לא מיניים, שבוע שני של סקס יבש, שבוע שלישי של שליחת ידיים מתחת לבגדים, בלי להתפשט, שבוע רביעי של מין אוראלי וכו'. כמובן ששבוע זה פרק זמן שרירותי, ותמיד נוכל למתוח אחד מהשלבים. אני מרגישה שזה לא בסדר...שאנחנו בגיל צעיר מוותרים על סקס (כי למרות גילנו, אנחנו רואים את עתידנו ביחד). אני מרגישה שזוגות מסביבנו זוכות לסקס תדיר ונפלא, ואילו אנחנו "חנונים", אוהבים אבל לא בעלי תשוקה...כאילו כבר הזדקנו ביחד. אני מרגישה רע עם עצמי שאני לא מינית ורוצה סקס כמו שהחברה דורשת מאיתנו להיות...מצד אחד, אני מרגישה פתוחה כלפי מין, אוהבת סקס וכו'. מצד שני, אני מרגישה שאני בעצם *שונאת* סקס ומנסה לתחזק איזה דימוי עצמי שאין לו בכלל אחיזה במציאות. בקיצור, אני לא יודעת איך לעבוד על זה. הבעיה העיקרית היא הספק שאני אוהבת אותו, שאני נמשכת אליו. ברמה הרגשית אנחנו בוטחים אחד בשני ואוהבים, אבל כל המקרים האלה גורמים לי לספק רב...אני רוצה לאהוב אותו, אני רוצה להמשך ואני רוצה שנמשיך להיות ביחד. מצד שני, כבר נמאס לי להתאמץ, ובא לי לנסות מישהו אחר שגם ירד לי ויהיה יותר טוב במיטה, וגם תהיה לי הזדמנות איתו להתרגשות מחודשת מבחינה רומנטית, ולהתחלה חדשה בתחום המיני...כי אני לא חושבת שמשהו בי באמת לא בסדר, אלא משהו נדפק באינטרקציה בין שנינו. מצטערת אם יצא ארוך, אני אשמח לעצות, דעות ותמיכה בעיקר. תודה.
