דולפין בודד
New member
חייבת לכתוב, לפרוק, לשפוך פשוט חייבת
סליחה מראש על הבילבול וההצפה אני פשוט מוצפת בטירוף.
אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות הן זולגות אל הקבר החם ויורדות לכל העולם....
אמא אני לא יכולה יותר את חסרה לי כבר יותר משבועיים שכמעט כל יום אני מעלה סטטוס בפייסבוק עם ספירה לאחור ליום השנה השני שלך. ואני רק רוצה שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותי שיד תצא ותיקח אותי אליך. אמא אין לך מושג כמה אני מקנא בך שאת לא כאן ושאת לא צריכה לסבול את ייסורי העולם הזה. אמא אני גמורה אני כ"כ מתגעגעת אליך אבל מה כולם מבינים חושבים שאם עברו שנתיים ויצאתי לחתונה של חברה אחרי שדפקתי הופעה ואני ניראת מליון דולר אבל מתה מבפנים עומדת בחופה רואה את ההורים של חברות שלי מכניסים אותם מתחת לחופה ויודעת שאת לעולם לא תכירי את הבן זוג שלי ושאף אחד לא יבוא ויגיד לי שאת תהי שם מלמעלה ותראי הכל כי אני לא מאמינה בבולשיט הזה. אמא אני מתפרקת חודשיים אחרי שאלוהים לקחת אותך אליו החלטתי לסגור חשבון עם בעלך שהתעלל בי לנגד עייניך ואיים עלייך שלא תעיזי לפתוח את הפה ואת מהפחד שלך ממנו צייטת לו. לכי תסבירי מזה לחיות בלי שני הורים בלי גב. וזה לא ששניכם בקבר הלוואי שזה היה ככה המלחמה מולו בחקירות ובתי משפט רק בתחילתה ואני מתפרקת והיום היה לי מבחן ולמדתי אליו כ"כ הרבה והיה לי קשה רצח ו4 שעות של מבחן רק הסתכלתי על התמונה שלך ודיברתי אלייך והתחננתי שתעזרי לי. אמא אין לי כלום בחיים האלא ועוד לפני שהלכת רציתי למות ועכשיו עוד יותר. אמא אין לי יותר שום דבר להיאחז בו ההתקפי חרדה הולכים ונעשים יותר דכופים ומאחד לשני זה נעשה קשה יותר ויותר. והחלומות והפחדים וכבר שלושה שבועות שאני קמה מהמיטה ב4 עושה סיבוב במטבח וחוזרת למיטה בלי להכניס דבר לפה כל מי שרואה אותי לאחרונה אומר לי כמה רזיתי ואיך אני חיוורת. אמא את זוכרת שאף פעם לא הצלחת להבין מה עובר עלי כי העובי של המסיכה שהייתי עותה על עצמי היה כ"כ עבה אבל היום אמא אני כבר לא מסוגלת להסתובב עם מסכות הולכת ברחוב ובוכה ובוכה ולא אכפת לי שכל העולם יראה כי מהיום שהלכת לי נגמרו החיים. אחרי ההלוויה שלך שבא הייתי בניתוק מוחלט סיפרו לי שנזרקתי על העפר בבית קברות ורציתי ליכנס איתך לשם. למה לא הלכתי במקומך למה?
סליחה מראש על הבילבול וההצפה אני פשוט מוצפת בטירוף.
אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות הן זולגות אל הקבר החם ויורדות לכל העולם....
אמא אני לא יכולה יותר את חסרה לי כבר יותר משבועיים שכמעט כל יום אני מעלה סטטוס בפייסבוק עם ספירה לאחור ליום השנה השני שלך. ואני רק רוצה שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותי שיד תצא ותיקח אותי אליך. אמא אין לך מושג כמה אני מקנא בך שאת לא כאן ושאת לא צריכה לסבול את ייסורי העולם הזה. אמא אני גמורה אני כ"כ מתגעגעת אליך אבל מה כולם מבינים חושבים שאם עברו שנתיים ויצאתי לחתונה של חברה אחרי שדפקתי הופעה ואני ניראת מליון דולר אבל מתה מבפנים עומדת בחופה רואה את ההורים של חברות שלי מכניסים אותם מתחת לחופה ויודעת שאת לעולם לא תכירי את הבן זוג שלי ושאף אחד לא יבוא ויגיד לי שאת תהי שם מלמעלה ותראי הכל כי אני לא מאמינה בבולשיט הזה. אמא אני מתפרקת חודשיים אחרי שאלוהים לקחת אותך אליו החלטתי לסגור חשבון עם בעלך שהתעלל בי לנגד עייניך ואיים עלייך שלא תעיזי לפתוח את הפה ואת מהפחד שלך ממנו צייטת לו. לכי תסבירי מזה לחיות בלי שני הורים בלי גב. וזה לא ששניכם בקבר הלוואי שזה היה ככה המלחמה מולו בחקירות ובתי משפט רק בתחילתה ואני מתפרקת והיום היה לי מבחן ולמדתי אליו כ"כ הרבה והיה לי קשה רצח ו4 שעות של מבחן רק הסתכלתי על התמונה שלך ודיברתי אלייך והתחננתי שתעזרי לי. אמא אין לי כלום בחיים האלא ועוד לפני שהלכת רציתי למות ועכשיו עוד יותר. אמא אין לי יותר שום דבר להיאחז בו ההתקפי חרדה הולכים ונעשים יותר דכופים ומאחד לשני זה נעשה קשה יותר ויותר. והחלומות והפחדים וכבר שלושה שבועות שאני קמה מהמיטה ב4 עושה סיבוב במטבח וחוזרת למיטה בלי להכניס דבר לפה כל מי שרואה אותי לאחרונה אומר לי כמה רזיתי ואיך אני חיוורת. אמא את זוכרת שאף פעם לא הצלחת להבין מה עובר עלי כי העובי של המסיכה שהייתי עותה על עצמי היה כ"כ עבה אבל היום אמא אני כבר לא מסוגלת להסתובב עם מסכות הולכת ברחוב ובוכה ובוכה ולא אכפת לי שכל העולם יראה כי מהיום שהלכת לי נגמרו החיים. אחרי ההלוויה שלך שבא הייתי בניתוק מוחלט סיפרו לי שנזרקתי על העפר בבית קברות ורציתי ליכנס איתך לשם. למה לא הלכתי במקומך למה?
