חייבת לדבר..

[nanalital]

חייבת לדבר..

שלום לכולכם - ומזל טוב על הפורום החדש. וכמובן חג פסח שמח וכשר. הגעתי לפורום הזה במהלך חיפושי אחרי משהו שייתן לי מרגוע- מהמקרה הנורא שקרה לידיד מאוד טוב שלי שלא נותן לי מנוחה. יש לי חבר מאוד טוב (הוא גם היה בן זוגי לכמה חודשים בעבר) שאמו נפטרה מסרטן ממש לפני יומיים (לאחר שהיתה חולה תקופה מאוד קצרה). מאז ששמעתי שהיא חולה ועד ליום הלוויתה וגם אחריו המקרה הזה לא נותן לי מנוח. אני מאוד דואגת לו ומפחדת שהוא לא יוכל לחזור לעצמו ולא יתגבר. אני מרגישה שזה לא פייר שאני יכולה להמשיך בחיים שלי כאילו כלום - כי אצלי הכל בסדר (בלי עין רעה)- והוא עכשיו שקוע בתוך כל האבל והשכול. אני רוצה שהזמן כבר יעבור מהר וכבר יעברו כמה שנים והחיים שלו יחזרו למסלולם והוא יהיה אותו הבחור המקסים והטוב שאני מכירה וכ"כ אוהבת.. אין לי איך לעזור לו(גם בתקופת חוליה הוא לא סיפר לי כלום ואני ידעתי על הכל רק 4 ימים לפני שהיא נפטרה) הוא לא רוצה לדבר עם אף אחד, הוא לא רוצה שיתקשרו אילו ולא רוצה כלום... כשראיתי אותו בהלוויה הרגשתי שאני לא מסוגלת לגשת אילו, כי אני לא במצבו ואין שום דבר בעולם שאני יכולה לעשות בשביל לנחם אותו. בסופו של דבר הוא ניגש אליי, חיבקתי אותו ממש חזק ואמרתי לו שאם יש משו שהוא צריך שרק יגיד... וכמובן שכבר נמאס לו לשמוע את המשפט הזה מכל בנאדם שבא לנחם אותו... כמו שנמאס לשמוע את "תהיה חזק" וכו. בכל אופן יש לי מועקה ענקית בלב שאני לא מצליחה להסיר אותה, אני כל הזמן חושבת עליו ודואגת לו ולא מבינה למה דווקא לו - ומה יהי מעכשיו והלאה.. החברים האחרים ממשיכים האלה ואומרים שהוא יהיה בסדר, והם די צודקים, כי אני לא צריכה להפסיק את החיים שלי עד שהוא יהיה בסדר.. אבל אני לא מצליחה להמשיך, המצפון שלי לא נותן לי, פשוט לא. אני אשמח לעזרה או כל דבר אחר שיש לכם להגיד מניסיונכם.. תודה מראש. (אנחנו בני 20 , אם זה חשוב)

 

[eshkolit32]

שלום לך

קודם כל נחמד שפנית אלינו בניסיון למצוא כאן עצה טובה. לא פשוט יהיה לייעץ לך מה נכון לעשות כי אנחנו מדברים פה על בן אדם שלישי וצריך לשמוע גם את דעתו. בכל מקרה אני יכולה לומר לך שאי אפשר לעזור למישהו אם הוא לא רוצה את העזרה הזאת. כלומר, אם הידיד שלך לא רוצה לדבר על מה שקרה - אין הרבה מה לעשות. הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות לדעתי הוא דבר מאד בסיסי - פשוט להיות איתו. לא לדחוק בו לבכות/ללכת לפסיכולג, לא ללחוץ עליו לדבר על זה - אלא פשוט להיות בחברתו, לא להעלם. את יכולה לנסות בעדינות להגיד בעצמך דברים על מה שקרה ולראות איך הוא מגיב. אם הוא משתף פעולה ומתחיל לדבר גם בעצמו - מה טוב, ואם לא - עדיף לדעתי להניח לו. אחרי שאדם חווה מוות של אדם כ"כ קרוב הוא צריך לעבור תהליכים שלוקחים לא מעט זמן. אי אפשר לזרז אותם, והוא חייב לעבור אותם כדי ללמוד איך להמשיך הלאה, מה חשוב לו בחיים, איך לחיות עם הגעגוע ועוד. לכן נראה לי שאת צריכה לשים בצד לזמן מה את הזיכרון שלך של "הבחור המקסים והטוב שאת אוהבת" - כי בזמן הקרוב אני מאמינה שהוא יהיה בפסק זמן. אני בטוחה שעברתם יחד דברים טובים וגם פחות טובים, את יודעת - עכשיו זאת תקופה שיכול להיות שהוא יהיה קצת פחות מקסים. יכול להיות שהוא ירצה להתבודד, אבל אם לא - זה הזמן להיות חברה טובה, פשוט להיות חברה ולהמשיך לעשות יחד דברים שנהגתם לעשות בעבר. את לא צריכה להרגיש מצפון על כך שאצלך הכל כרגיל והוא חווה את האובדן של אמא שלו. דברים קורים כל הזמן בחיים, לאף אחד אין חיים מושלמים... ולגבי זה שאת חוששת שהוא לא יוכל לחזור לעצמו: מהניסיון שלי ובטח גם מניסיונם של החברים כאן בפורום - אפשר ללמוד לחיות עם זה ובדר"כ זה מה שקורה (אם יש את הרצון כמובן). כולנו פה איבדנו את האנשים היקרים לנו מכל, והנה אנחנו כאן - נכון, מצולקים, אבל גם חזקים ואפילו מסוגלים להיות אופטימיים. אם תדפדפי בפורומים אחרים של תמיכה בתפוז תראי שהמון אנשים נמצאים בכאב גדול, זו לא תופעה נדירה בעולם לעבור משברים ובהחלט יש חיים אחריהם.