חייבת, חייבת לספר!!
אז כך... השבת שהיתי לראשונה בביתי החדש! על חששותיי מה"שבת הראשונה" לא ארחיב, בודאי כבר הבנתם זאת מההודעות הישנות שלי... אבל - ביום שישי בערב היה משבר קטן (וחולף..) נסעתי לארוחת ערב חגיגית אצל אחותי (היא חילונית) שנערכה במיוחד עבורי (כדי לרכך את ה"מכה" ולתת לי הרגשה קצת ביתית וחגיגית, וזה היה מצויין!! בדרך, ראיתי מספר אנשים מבוגרים דתיים, בדרכם לבית הכנסת (בסביבות השעה 18:00, וכמובן הדמעות "זלגו להן מעצמן".... נשמע מוזר, אבל במקום ליהנות מהחופש, מהאוירה וממימוש רצונותיי מצאתי עצמי דומעת וכואבת את הפרידה מהישן, החמים, הטוב והמוכר. פתאום עלו בי מחשבות נוראיות שהנה אבי המבוגר (והחולה) יילך יום אחד לעולמו ואני עלולה כל כך להצטער... אבל, האווירה היתה רגועה ומרגיעה, נהנתי מאוד וסוף סוף גם יכולתי להנות מדבר פשוט וטרויאלי כמו צפיה בתוכניות ליל שישי בטלויזיה, או שיבה הביתה לאחר ארוחה ולא "לעבור שבת" שלימה במקום אחר. בשבת היה נחמד לא פחות, מנוחה רבה בבית.אך הפעם, בשילוב מוזיקה שקטה, טלויזיה, אינטרנט וכו´. אחר הצהריים, זכיתי לביקור של חברים חילוניים מהעבודה, היה נחמד אם כי מוזר במקצת עבורי ואולי אף עבורם. בקיצור, הכל כל כך חדש, קשה, זר ומנוכר. ולא, אינני יכולה לומר שאני מאושרת. ממש לא. עדיין לא. כנראה עליי להתרגל לשינוי באורחות חיי ובעצם להמתין שהשינוי יהפוך לחלק בלתי נפרד ממני... ממנהגי והרגליי. מקווה שהתהליך יהיה קצר יותר. כן, עדיין לא יצאתי מהארון. עדיין לובשת חצאיות. קשה... הקיו
אז כך... השבת שהיתי לראשונה בביתי החדש! על חששותיי מה"שבת הראשונה" לא ארחיב, בודאי כבר הבנתם זאת מההודעות הישנות שלי... אבל - ביום שישי בערב היה משבר קטן (וחולף..) נסעתי לארוחת ערב חגיגית אצל אחותי (היא חילונית) שנערכה במיוחד עבורי (כדי לרכך את ה"מכה" ולתת לי הרגשה קצת ביתית וחגיגית, וזה היה מצויין!! בדרך, ראיתי מספר אנשים מבוגרים דתיים, בדרכם לבית הכנסת (בסביבות השעה 18:00, וכמובן הדמעות "זלגו להן מעצמן".... נשמע מוזר, אבל במקום ליהנות מהחופש, מהאוירה וממימוש רצונותיי מצאתי עצמי דומעת וכואבת את הפרידה מהישן, החמים, הטוב והמוכר. פתאום עלו בי מחשבות נוראיות שהנה אבי המבוגר (והחולה) יילך יום אחד לעולמו ואני עלולה כל כך להצטער... אבל, האווירה היתה רגועה ומרגיעה, נהנתי מאוד וסוף סוף גם יכולתי להנות מדבר פשוט וטרויאלי כמו צפיה בתוכניות ליל שישי בטלויזיה, או שיבה הביתה לאחר ארוחה ולא "לעבור שבת" שלימה במקום אחר. בשבת היה נחמד לא פחות, מנוחה רבה בבית.אך הפעם, בשילוב מוזיקה שקטה, טלויזיה, אינטרנט וכו´. אחר הצהריים, זכיתי לביקור של חברים חילוניים מהעבודה, היה נחמד אם כי מוזר במקצת עבורי ואולי אף עבורם. בקיצור, הכל כל כך חדש, קשה, זר ומנוכר. ולא, אינני יכולה לומר שאני מאושרת. ממש לא. עדיין לא. כנראה עליי להתרגל לשינוי באורחות חיי ובעצם להמתין שהשינוי יהפוך לחלק בלתי נפרד ממני... ממנהגי והרגליי. מקווה שהתהליך יהיה קצר יותר. כן, עדיין לא יצאתי מהארון. עדיין לובשת חצאיות. קשה... הקיו
