חיוך מהול בעצב

[הקסם שבפשטות]

חיוך מהול בעצב

אז אני לא יודעת למה אני כותבת כאן.. בסופו של דבר הרי זה דברים שאצטרך לפתור עם עצמי.. בסופו של דבר אני מכירה את עצמי הכי טוב, ויודעת מה אני צריכה.. אבל אולי יש לי צורך לכתוב כדי להוציא את זה החוצה... אז הכל נהיה אמיתי, לא דברים שנאמרים ביני לבין עצמי בתוך תוכי.. אולי אני צריכה לשמוע תגובות של אנשים.. שלכן... אז שברו לי את הלב לפני בערך חצי שנה, קצת יותר.. לא בפעם הראשונה.. אבל לא כאב לי ככה בחיים. זה היה חלום שהתנפץ לי בפנים.. נעלם לו... איבדתי את אשת חלומותיי, פחות או יותר... והיא לא הייתה מושלמת.. ממש לא.. אבל היה לה את כל הדברים שאי פעם רציתי.. והנה הבעיה.. אותה התרפקות מתוקה על מה שהיה... כי אני די התגברתי עליה. השלמתי עם זה שלא נהיה יחד.. אני אפילו לא רוצה.. אבל.. אותה מילה מרגיזה כל כך.. טורדנית.. הכרתי משהי, חדשה.. מתוקה.. מקסימה.. שאני חושבת עליה עכשיו וחיוך ענקי מאיר לי את הפנים.. ומזה זמן רב.. אני שוב רוצה.. ולא שלא הכרתי בנות אחרות מאז שנפרדתי.. ויצאתי איתן.. ושכבתי איתן... אבל לא הרגשתי ככה כבר הרבה זמן.. אותם פרפרים מציקים ומתוקים בבטן.. אותה התרגשות.. אותה תחושה נפלאה לגעת בגוף שלה, ולרצות לדעת כל חתיכת עור.. כל סוד שטמון בו.. הרצון הזה, לשכב מחובקות ולהרגיש את היד שלה מלטפת לך את כל הגוף, ולדעת שהזמן עומד מלכת להרגיש את אותה שלווה ונועם מקיפים אותך.. והחיוך שמתפשט לך בכל הגוף.. אבל ושוב אותה מילה.. מרגיזה .. טורדנית.. וברור שהכל יהיה לאט.. ושאני אשמור על עצמי יותר.. ולא אפתח ואתמסר בקלות- כי נפגעתי, ואני מפחדת להיפגע שוב.. כמו שקורה שנוקעים את הרגל, וגם אחרי שהיא מחלימה, אז עוד חוששים קצת לדרוך.. עוד לא הולכים ורצים בחופשיות.. אבל זה לא רק זה.. זה גם היא... אותו חלום שחמק מבין אצבעותיי.. אמרתי לה שהיא אהבת חיי.. אמרתי לה שלא אוהב עוד משהי כמו שאהבתי אותה.. אמרתי את זה לעצמי האמנתי בזה בכל הלב.. וכשהתחלתי שוב להכיר בנות אחרות אחרי הפרידה, הבנתי שזה לא הולך להיות פשוט.. כי באיזשהו מקום קיבלתי בחצי שנה האחרונה את המצב.. שהאישה שתהיה איתי, גם אם אוהב אותה הכי בעולם.. אותה אישה קודמת תמיד תהיה שם.. אהבת חיי... ועכשיו.. אחרי שהכרתי משהי שגורמת לי שוב להתרגש.. שוב לרצות ולהרגיש.. אני מרגישה שאני מפחדת לוותר על אותה אהבה.. על אותו חלום.. על אותה הבטחה שננתי לה ובמיוחד לעצמי.. כאילו אם אני אשחרר.. אז אני אפרד גם מאותו חלום שחייתי בו.. כאילו הוא לא היה אמיתי.. כשאני איתה.. עם אותה אישה שכל פעם שאני חושבת עליה גורמת לכל הגוף לחייך.. אני לא חושבת על שום דבר אחר חוץ ממנה.. זה לא המצב.. אני פשוט במן מצב שאני מרגישה שאני.. לא יודעת אפילו איך לנסח במילים.. שאני לא אוהב אף פעם כמו שאהבתי.. לא באותה עוצמה.. ושלא משנה איזו אישה תחלוק איתי את חיי.. אותו חלום שאיבדתי תמיד יהיה שם.. לא כמו זיכרון מתוק.. אלא כמו פספוס.. אכזבה אדירה.. כאילו שהוא היה אמור להיות שלי.. אבל הוא נשבר אז ממשיכים.. אבל בתוך תוכי אני כמהה אליו.. ואני באמת מאמינה שהזמן הוא רופא מעולה.. אבל הזמן לא ירפא את זה.. אני יודעת שרק החלטה שלי לשחרר... ואני ממש מקווה שכשהלב שלי ידע אהבה חדשה הוא גם ידע לשחרר... חבל רק שאני לא באמת מאמינה שזה יקרה.. זהו.. תודה.. הוצאתי החוצה.. שיהיה סוף שבוע נפלא

 

[So Lovely]

ה"לשחרר" זו לא רק החלטה

זה עניין של זמן, של פרספקטיבה שמשתנה יחד עם התקדמות הזמן וגם, כמה שזה נשמע קצת מוזר, עניין של כימיכלים בגוף. אני יכולה לספר לך קצת מהסיפור האישי שלי. אולי זה ינחם אותך קצת, אני מקווה

אני הייתי מאוהבת בבחורה ברמות שלא ידעתי שקיימות. היה בינינו רומן שנמשך כשנה וחצי, כשבמשך הזמן הזה היינו פעמים בודדות ביחד. אז נכון שבמקרה שלי לא היה מדובר על זוגיות, אך היתה שם תשוקה בוערת, המון רגש וקשר פסיכולוגי עמוק. לא ידעתי שאפשר להתאהב ככה וחשבתי שמעולם לא אוכל להתאהב שוב בעצמה כזאת. 3 שנים (!!!) לקח לי להתגבר על הנתק המוחלט בינינו. אני מדברת על כך בקצרה כאילו זה קרה לי בפשטות, אבל את לא יודעת אילו יסורים עברתי. כבר כמעט שנה שאני "נקייה" לגמרי ממנה. עם הזמן, אחרי תהיות רבות, הבנתי שהקשר שלנו לא היה יכול להתממש מהרבה סיבות. אז, כשהייתי בתוך ההתאהבות, הייתי כה עיוורת וראיתי רק אותה כאהבה חד-פעמית, כמשהו נדיר. היום, אני עדיין נזכרת ברוך במגע שלנו, במילים ובמבטים, אבל למרות הזיכרון המתוק, אני צלולה במחשבות שלי ומבינה שלמרות הכל, אנחנו לא נועדנו להישאר כזוג. ליפני שנתיים או שלוש ממש לא יכולתי לראות את הדברים ככה, אבל בסופו של דבר הגעתי לתובנות. תמיד קל לנו לחשוב על תופעת הפיספוס, שאולי בכל זאת אנחנו אמורים להיות ביחד ולא מימשנו את עצמנו. אבל אני מאמינה שאין כזה דבר שנקרא "פיספוס": מה שצריך לקרות קורה בסופו של דבר. שתי יישויות שצריכות להיות יחד יהיו ביחד ואנחנו לא צריכים לחשוב כל הזמן על אותו הפספוס, אלא פשוט להמשיך הלאה בלי לחשוב על העבר. ומה שצריך לקרות קורה. אני מאמינה שאת צריכה להמשיך הלאה, ואם המחשבות האלה על פספוס עם האקסית עדיין איתך, זה אומר שעדיין לא התגברת עליה. אני אומרת לך את זה ממקום של מישהי שחוותה את אותה תחושת ההחמצה. היום התחושה הזאת כבר לא איתי. דרך אגב, היום אני מאוהבת במישהי אחרת, ובגלל שאני במקום נקי לחלוטין, ללא תחושות של פספוס, אני הכי מאושרת בעולם. היום אני מבינה שכן אפשר להתאהב שוב (וזו תחושה נהדרת), שכן יכולים להיות פרפרים שוב ולראות את המציאות ואת העתיד באור חיובי. לגבי עניין הכימיכלים שכתבתי בהתחלה: במחקר שנעשה על האזורים במוח שמופקדים על אהבה, נמצא כי האזורים שהכי פועלים כשמאוהבים הם אזורי התגמול והשיפוט (יש אזורים במוח שאחראיים על ההנאה ויכולת השיפוטיות שלנו). בצילום c.t (או אם.אר.איי) ראו שאלו האזורים שנצבעים כאשר מראים לבן אדם תמונה של מושא האהבה והתשוקה שלו. זה מה שמסביר לנו את תופעת ה"אהבה העיוורת". כשאנחנו מאוהבים, יכולת השיפוטיות שלנו נפגמת- אנחנו רואים רק את הטוב בבן אדם שאנחנו אוהבים, רק את התגמול, נראה שהרציונל לא ממש עובד. כאשר האהבה פגה או ככל שהזמן מתרחק מההתאהבות (כלומר, אחרי פרידה ממושכת), האזורים האלה כבר לא נראים צבועים בבדיקה, ואזור השיפוטיות שלנו חוזר לקדמותו. מסקנה: הזמן מרפא. אני מאמינה שאת תתגברי על האקסית יום אחד, הכל יראה לך בהיר, צלול ומפוכח יותר, ותחושת הפספוס תיעלם. כשזה יגיע את תרגישי בעננים, מבטיחה לך, מניסיון. שיהיה לך המון בהצלחה והמון אהבה

 

[הקסם שבפשטות]

אני לא מאמינה בגורל

לא מאמינה שמה שצריך לקרות קורה.. אנחנו יוצרים את הגורל של עצמנו... גם לא מאמינה בכימיכלים למיניהם.. כי מה עורר את אותם כימיכלים??.. לא משנה.. לא העניין.. אני מסכימה איתך לגבי הכניסה הנקייה לקשר.. וזו בדיוק הבעיה.. זה לא שאני חושבת על האקסית.. זה לא שאני רוצה אותה או לחזור אליה.. האמונה פשוט קצת נעלמה לי.. היה לי קשר קרוב ועמוק איתה.. המעורבות בחיים.. הזמן יחד... וברור שזה עניין של זמן, כי אני מרגישה היום יותר נקייה ממנה ממה שהרגשתי לפני 3 חודשים ולפני חודש... אבל התכנון על חיים משותפים... הדיבורים על חתונה... על השם של הילדה שתהיה לנו.. על איך הבית יראה... ברור לי עכשיו שהיינו קצת טיפשות.. קצת בנינו ארמונות באויר.. ברור לי שחיפשתי בה משהו שהיא לעולם לא הייתה יכולה לתת לי, למרות שהיא רצתה.. ברור לי שהיא עשתה לשתינו טובה שהיא קמה והלכה... אני פשוט צריכה לוותר.. ולהגיד לעצמי שמותר לי לאהוב שוב בעוצמה.. ושזה לא אומר שהאהבה הקודמת לא הייתה אמיתית.. או שאני בוגדת באותה אהבה קודמת... ואולי את צודקת, ואני לא בלב שלם התגברתי עליה.. הזמן יגיד

 

[So Lovely]

לא התכוונתי לגורל

גם אם הדברים שלי נשמעו ככה. כשאמרתי שמה שצריך לקרות קורה, התכוונתי לאיך שאנחנו מכוונים את הדברים. למשל, הרבה פעמים אנחנו מרגישים שקשר מסויים לא מומש. לרוב, כשאנחנו מאוהבים, אנחנו לא מוותרים ומנסים להחזיר את אותה האהבה: מנסים לדבר על הדברים,על החולשות, מידת ההתאמה בינינו, על הכשלים, על הדברים היפים, אנחנו כותבים מכתבים, מסמסים מילות אהבה וכד'. ככה פועל אדם שמאוהב. מי מאיתנו לא מכירה את המצב הזה של מלחמה על השבת האהבה. כאשר קשר הוא לא יציב ויש כל הזמן פרידה-חזרה-פרידה וכד', אז כל ניסיונות ההחזרה למיניהן כבר לא עוזרים. בסופו של דבר מגלים שכנראה הקשר לא נועד להיות. לא מבחינת גורל, אלא מבחינת מציאות. וזה בדיוק מה שהתכוונתי: קשר שיש בו קשיים אך פוטנציאל להמשכיות, יכול לעבור טלטלות, אך יש לו סיכוי. לעומת זאת, קשר שלא נועד להיות (עקב חוסר התאמה בתכונות/דברים מהותיים), רוב הסיכויים שהוא לא יתממש. ופה בדיוק אנחנו צריכים לעשות חושבים: האם אנחנו באמת מתאימים ב-x, האם אנחנו יכולים להתגבר על y וכד'. כאשר פעולת החושבים הזאת נעשית בשיקול וברציונליות, אז רוב הסיכויים שתחושת ההחמצה והפספוס לא יתקיימו. אבל, כמו שכתבתי, האהבה היא אמוציונלית ולעיתים עיוורת, ורק אחרי תקופת מה, אנו באמת מגיעים לתובנות ויכולים להמשיך הלאה. ולגבי הכימיכלים: מחקרים מראים את זה. ככה זה בד"כ בשנתיים הראשונות של מערכת היחסים. זה משהו שנחקר על הרבה אנשים. משהו מוכח. אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני בטוחה שאם היו בודקים אותי, היו מגלים שאזור השיפוט שלי פעיל ביותר (צבוע בצבע). בחיים שלי לא הייתי מאוהבת ככה, ואני, שאני בת אדם רציונלית, עשיתי דברים שלא האמנתי על עצמי בכלל- נסחפתי לגמרי. כל החברים שלי לא האמינו שהבת אדם ההגיונית הזאת פעלה כמו שאני פעלתי. תאמיני לי - זאת היתה היסחפות טוטאלית. חברה שלי, שהיא בדיוק כמוני, פועלת בדיוק כך עכשיו. היא מאוהבת בגבר שכבר ליפני שנה וחצי אמר לה שהוא לא מעוניין, והיא מחורפנת לגמרי- רוקמת לה חלומות על חזרה, עושה כל מיני שטויות, היא אימפולסיבית לפעמים. ב- 20 השנים שאני מכירה אותה לא ראיתי התנהגויות כפי שהיא מפגינה היום. ואני כל-כך מבינה אותה. טוב, עניין הכימיכלים זה סתם היה עוד תוספת כדי להסביר את דבריי, אבל בהקשר שלך - אני חושבת שבאמת עוד לא התגברת על האקסית. אם אני מבינה נכון, רק ליפני חצי שנה נפרדתן (תקני אותי אם אני טועה). זה זמן קצר מאוד. זה טוב שאת לא נשארת בדיכי בבית ושאת יוצאת עם נשים אחרות, אבל לפי דעתי ייקח לך עוד קצת זמן כדי להתנתק לגמריי מהאקסית. זה לא קל. אני, למשל, לא יכולתי לצאת עם אחרות. אני מאוד טוטאלית והיה לי קשה לצאת ולבלות. אני מהטיפוסים שצריכים זמן להיות לבד, להתנקות, ורק אח"כ, כשאני "נקייה", אז אני מוכנה להמשיך הלאה. ואחרי המגילה הזאת, אני שוב מאחלת לך המון הצלחה. הלוואי וההתנקות שלך תהיה מהירה יותר מזו שלי היתה. הלוואי ותמצאי מישהי שתהיה לכן אהבה הדדית וזוגיות ממושכת וממומשת. המון אהבה

 

[הקסם שבפשטות]

תודה.. ואת ממש צודקת

 

[star2o]

גם לי היתה אהבה

אהבה שהסתיימה לאחר חצי שנה בערך מישהי שדי אהבתי, וחיינו יחד, ובסוף היא היתה צריכה לנסוע ללימודים בחול..ואני לא בדיוק יכולתי לנסוע איתה אז הקשר ניגמר ,וזה די כואב ומרגישים בדידות וחוסר אהבה! אבל בסיכומו של יום צריך להיות אופטימים.ולהתגבר על הכאב...!

 

[יהלומינה]

אהבה חולפת

והזמן משכח כאבה , כך אומרים

 

[אינדיאנית 3]

../images/Emo45.gif מרשם בדוק!!!!