צועניה אדומה
New member
חיה מתה
האצבעות של חיה אחזו בחזקה בכוס הקפה המהביל. הוא הספיק להשפך עליה כבר פעמיים מאז שקנתה אותו. נשפך מרוב התרגשות וחוסר שינה.
כל הלילה כמעט התהפכה במיטתה מצד לצד. המיטה שרגליה של חיה התחילו להיות ארוכות מדי עבורה. מיטת היחיד הצרה, הישנה. הדבר לא הדאיג אותה כמעט בכלל עד אותה שיחת טלפון עם אותו הגבר.
גבר שהתסיס את מחשבותיה.
להעלות על הדעת שמישהו ייכנס אליה למיטה, השם ירחם! אלו ודאי מחשבות לא טהורות ויש לסלק אותן מיד ממוחה!
לתוך אוזנה של חיה נשפך קול גברי ונעים, תוקפני ועדין. היא לא ידעה את שמו של האיש. "בינתיים", אמר, "תקראי לי סתם אדון". והם שוחחו. על התורה ועל פוליטיקה, אהבות ושידוכים. לחיה בהחלט היה ראש והאדון החמיא לה על כך. בלבו תהה מה היא לובשת שם תחת השמיכה בלילות הקדושים שלהם, אך לא שאל. לעת עתה, חשב לעצמו.
כך עבר חודש. בכל ערב התפנתה אליו והנמיסה עצמה לתוך השפורפרת. ניסתה שלא לחטוא בלשון הרע. קשקשה בעיקר על דברים שמותר כשפתאום בא לה החשק והכניסה אצבע אל תוך התחתונים. בלי מחשבה תחילה.
האיש, שאת שמו עדיין לא ידעה, החל מזהה בה את הנימה הזו, הקטנה, המתחנחנת ואהב עד מאוד.
"חיה", אמר בקול סמכותי, "מה שאת עושה שם נעים לך?"
מרוב עייפות כמעט שנפלה. ועד שהגיעה אל הפארק הרגישה שעבר עליה מסע תלאות מפרך. אבל משהו בה לא שיקר. זאת הייתה אמת מרה.
חיה עמדה בדיוק במקום שבו ביקש ממנה, ובמאית השנייה חשבה ביחד על אלוהים, על ילדיה ועל כל החברים והמשפחה שלה. כולם היו קדושים כמעט. למי תסביר שהיא צריכה גבר שיתייחס אליה ככה. מי יבין. מי יבין לנפשה.
כולם יאמרו מוקצה. ירחיקו אותה מעליהם באחת. ינדו אותה.
בבית הכנסת לפעמים הייתה מתפללת שיעברו המחשבות, שתפסיק לראות את ההצלפות, את השירותיות, ואת הידיים המועכות על שדיה הגדולים. ובלילה, בשקט בשקט, מחדירה אצבעות עמוק ונאנחת.
הקול של האדון עמד עכשיו מאחוריה ולחש לה בשקט. "נלך מכאן כעת. את תהיי עם כיסוי עיניים כדי שלא תוכלי להסתכל על השמיים. וגם לאלוהים אסור לראות אותך."
האצבעות של חיה אחזו בחזקה בכוס הקפה המהביל. הוא הספיק להשפך עליה כבר פעמיים מאז שקנתה אותו. נשפך מרוב התרגשות וחוסר שינה.
כל הלילה כמעט התהפכה במיטתה מצד לצד. המיטה שרגליה של חיה התחילו להיות ארוכות מדי עבורה. מיטת היחיד הצרה, הישנה. הדבר לא הדאיג אותה כמעט בכלל עד אותה שיחת טלפון עם אותו הגבר.
גבר שהתסיס את מחשבותיה.
להעלות על הדעת שמישהו ייכנס אליה למיטה, השם ירחם! אלו ודאי מחשבות לא טהורות ויש לסלק אותן מיד ממוחה!
לתוך אוזנה של חיה נשפך קול גברי ונעים, תוקפני ועדין. היא לא ידעה את שמו של האיש. "בינתיים", אמר, "תקראי לי סתם אדון". והם שוחחו. על התורה ועל פוליטיקה, אהבות ושידוכים. לחיה בהחלט היה ראש והאדון החמיא לה על כך. בלבו תהה מה היא לובשת שם תחת השמיכה בלילות הקדושים שלהם, אך לא שאל. לעת עתה, חשב לעצמו.
כך עבר חודש. בכל ערב התפנתה אליו והנמיסה עצמה לתוך השפורפרת. ניסתה שלא לחטוא בלשון הרע. קשקשה בעיקר על דברים שמותר כשפתאום בא לה החשק והכניסה אצבע אל תוך התחתונים. בלי מחשבה תחילה.
האיש, שאת שמו עדיין לא ידעה, החל מזהה בה את הנימה הזו, הקטנה, המתחנחנת ואהב עד מאוד.
"חיה", אמר בקול סמכותי, "מה שאת עושה שם נעים לך?"
מרוב עייפות כמעט שנפלה. ועד שהגיעה אל הפארק הרגישה שעבר עליה מסע תלאות מפרך. אבל משהו בה לא שיקר. זאת הייתה אמת מרה.
חיה עמדה בדיוק במקום שבו ביקש ממנה, ובמאית השנייה חשבה ביחד על אלוהים, על ילדיה ועל כל החברים והמשפחה שלה. כולם היו קדושים כמעט. למי תסביר שהיא צריכה גבר שיתייחס אליה ככה. מי יבין. מי יבין לנפשה.
כולם יאמרו מוקצה. ירחיקו אותה מעליהם באחת. ינדו אותה.
בבית הכנסת לפעמים הייתה מתפללת שיעברו המחשבות, שתפסיק לראות את ההצלפות, את השירותיות, ואת הידיים המועכות על שדיה הגדולים. ובלילה, בשקט בשקט, מחדירה אצבעות עמוק ונאנחת.
הקול של האדון עמד עכשיו מאחוריה ולחש לה בשקט. "נלך מכאן כעת. את תהיי עם כיסוי עיניים כדי שלא תוכלי להסתכל על השמיים. וגם לאלוהים אסור לראות אותך."
