חיה בי שאלה
בימים האחרונים, או תהייה אולי, שאולי היא לא כל כך מוגדרת, אבל היא בהחלט חיה... אמממ... אז אני אנסה... נריסה שאלה שם על הבחירה בפרטנר לקשר בידיאסאמי לעומת הבחירה בפרטנר לקשר אחר, ואצלי נהייתה אבחנה כזאת בראש פתאום, ותהייה לגבי האפשרות של שילוב הבידיאסאמ בתוך הקשר החיימי... לי נראה שבקשר שמוגדר רק לצורכי בידיאסאמ, כלומר, קשר שמתבסס על מפגשים שהם רק לסשנים או רק סביב העניין הזה, הייתי בוודאי בוחרת במישהו שלא בהכרח הייתי בוחרת לחלוק איתו את כל חיי באופן מלא. זה נראה לי פשוט וברור. הצורך כאן הוא מאוד ממוקד, מאוד ברור, מאוד צר. לא במובן רע, פשוט במובן של מציאות. אני רוצה אותו לסשנים, אני לא רוצה לגדל איתו ילדים, על כל המשתמע מזה, ולא רוצה שהוא יוריד לי את הזבל ולא רוצה לדעת איך הוא נראה כשהוא מתעצבן על הפקידה הסתומה בבנק. לכן החיפוש הוא באפיק יותר ממוקד. במקרה שלי, אני חולקת את חיי עם מישהו כבר. ולחיים האלה אני רוצה להכניס בידיאסאמ. בעיני, זה יכול להכניס לקשר שלנו עוד מימד שהוא נפלא ומופלא, ולקחת אותו לכיוונים מופלאים. ומה שאני לא רוצה, זה לנהל מערכת יחסים מקבילה, מוסתרת, בלי ידיעתו. ולכן פניתי אליו ושיתפתי אותו ברצון הזה שלי. והוא נענה, זה מסקרן אותו, חלקים בזה אפילו מדליקים אותו. אבל - והנה האבל שלי - אני רואה שמה שאצלי מתברר כצורך, שהולך וגובר, אצלו הוא רק סקרנות. מה שאני כמהה אליו, אותו רק מעניין. מה שאני נמשכת אליו כמעט 24 שעות ביממה, אותו מדגדג. בקיצור, יש פער. פער במקום הפנימי, בדרייב של שנינו לדבר הזה. המממ... אני רואה שזה בכלל לא מה שחשבתי שאני רוצה לכתוב פה.
אבל אם כבר זה מה שיוצא החוצה, אז גם זו שאלה... איך מגשרים על פער כזה? יש לזה תשובה??
בימים האחרונים, או תהייה אולי, שאולי היא לא כל כך מוגדרת, אבל היא בהחלט חיה... אמממ... אז אני אנסה... נריסה שאלה שם על הבחירה בפרטנר לקשר בידיאסאמי לעומת הבחירה בפרטנר לקשר אחר, ואצלי נהייתה אבחנה כזאת בראש פתאום, ותהייה לגבי האפשרות של שילוב הבידיאסאמ בתוך הקשר החיימי... לי נראה שבקשר שמוגדר רק לצורכי בידיאסאמ, כלומר, קשר שמתבסס על מפגשים שהם רק לסשנים או רק סביב העניין הזה, הייתי בוודאי בוחרת במישהו שלא בהכרח הייתי בוחרת לחלוק איתו את כל חיי באופן מלא. זה נראה לי פשוט וברור. הצורך כאן הוא מאוד ממוקד, מאוד ברור, מאוד צר. לא במובן רע, פשוט במובן של מציאות. אני רוצה אותו לסשנים, אני לא רוצה לגדל איתו ילדים, על כל המשתמע מזה, ולא רוצה שהוא יוריד לי את הזבל ולא רוצה לדעת איך הוא נראה כשהוא מתעצבן על הפקידה הסתומה בבנק. לכן החיפוש הוא באפיק יותר ממוקד. במקרה שלי, אני חולקת את חיי עם מישהו כבר. ולחיים האלה אני רוצה להכניס בידיאסאמ. בעיני, זה יכול להכניס לקשר שלנו עוד מימד שהוא נפלא ומופלא, ולקחת אותו לכיוונים מופלאים. ומה שאני לא רוצה, זה לנהל מערכת יחסים מקבילה, מוסתרת, בלי ידיעתו. ולכן פניתי אליו ושיתפתי אותו ברצון הזה שלי. והוא נענה, זה מסקרן אותו, חלקים בזה אפילו מדליקים אותו. אבל - והנה האבל שלי - אני רואה שמה שאצלי מתברר כצורך, שהולך וגובר, אצלו הוא רק סקרנות. מה שאני כמהה אליו, אותו רק מעניין. מה שאני נמשכת אליו כמעט 24 שעות ביממה, אותו מדגדג. בקיצור, יש פער. פער במקום הפנימי, בדרייב של שנינו לדבר הזה. המממ... אני רואה שזה בכלל לא מה שחשבתי שאני רוצה לכתוב פה.
אבל אם כבר זה מה שיוצא החוצה, אז גם זו שאלה... איך מגשרים על פער כזה? יש לזה תשובה??
