תמונה אחרנה מתחנת האומה.
כפי שנוכחתם להיווכח
מתמונה זו, הדרך מטה עוד ארוכה-ארוכה. בסופה של דרך זו מגיעים לכמעט תחתיתו של פיר המעליות, אך היציאה החוצה לאולם הנוסעים נחסמה ע"י הקבלן המבצע (בשל הפרדת אזורים בין שני קבלני ביצוע שונים). בעצה משותפת עם מלווי החלטנו שאין עוד טעם בירידה מטה ולכן עברתי לגרם המדרגות הצפוני, שמאחד מפתחי היציאה שלו צילמתי את התמונה העכורה הזאת. בתמונה נראה גרם מדרגות נוסף ונפרד, שישמש למילוט בעת חירום.
ההחלטה שלא לרדת עוד מטה התגלתה כהחלטה רפואית נבונה; לקראת סיום הטיפוס חזרה (אגב, לא טיפוס קשה כלל) נתקפתי תחושת סחרחורת ורפיון כללית. לרגע הרגשתי על סף עילפון ונאלצתי לעצור ולהתיישב לזמן קצרצר. כשחזרה הרוח למפרשיי, סיימתי את הטיפוס ויצאתי אל אוויר ירושלמי קריר ומרפא והכול כאילו לא היה. ככל הנראה האבק, היעדר החמצן במעמקים ועוד אי-אילו חומרי נשימה איכותיים שקיימים באתר, היו הגורמים לתחושתי. את הביקור סיימתי במשרדו של מנהל האתר. התרשימים נפרשו ואתם יכולים לתאר לעצמכם שהיו לי לא מעט שאלות התמצאות ביחס למה שראיתי וביחס למסתתר בחלקים אחרים של התחנה. התרשימים ודמיטרי מחברת הניהול "דנה הנדסה" ביצעו את מלאכתם נאמנה ואני קיבלתי הוכחה נוספת לכך שתחנת האומה מתמחה בחשיפת טפח וכיסוי טפחיים. אם סברתי שיש לי איזושהי תפישה טובה למדי ביחס להבנת המבנה, הרי שהביקור הנוכחי גרם לי לחשוב שנית. מבנה התחנה לובש ופושט צורה במהלך ההקמה, מה גם שמוכנסים בו שינויים הנדסיים מעת לעת.
מעטים הם אנשי המקצוע, אם בכלל, אשר להם תפישה
מושלמת וכוללת של כל מערכותיו של המבנה העצום. תחנת האומה היא ללא ספק אחד המבנים המורכבים, המאתגרים הנדסית והמרתקים שנבנו בארץ. אני בספק רב אם תיפול בידי הזדמנות נוספת אי-פעם לבקר בכל אותם אולמות ומסדרונות תת-קרקעיים, שלא יהיו חלק מאזורי השהות של נוסעי התחנה.
לסיום אבקש להודות מקרב לב לאשר מנהל האתר מטעם "רמט" ולדמיטרי מחברת הניהול "דנה הנדסה" אשר האיר את עיניי ובזכותו אנו מקבלים סיור מן המניין ולא תמונות מן המרפסת, כפי שתוכנן במקור. הסיור בתחנה נוצר אמנם באופן אקראי וספונטני לחלוטין, אך היה זה אחד הסיורים המרתקים ביותר בהם זכיתי להשתתף. דבר אחד בטוח: את הסיור הזה אני לא אשכח.
