חידון התנ"ך

[מירה ח.]

חידון התנ"ך

שלום לשוחרי התרבות! אני מחפשת 2 ציטוטים מתוך המקורות (תנ"ך, פרקי אבות, או כל מקור עברי קדום) עבור 2 רעיונות: 1. מהו המשפט\ציטוט המתאים מן המקורות כדי להדגים את הרעיון כי יש להקשיב לרופאים, או כי דברי רופאים הם חכמים? 2. האם ידוע לכם ציטוט על נושא של יושרה (אינטגריטי), יושר פנימי, או מוסר אישי\פנימי של אדם? אודה לקבלת ציטוטים מתאימים מן המקורות עם מראי מקום, שלכם, מירה.

 

[hillelg]

תשובה חלקית

1. "´ורפא ירפא´ - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות" (בבלי ברכות דף ס עמוד א; בבא קמא דף פה עמוד א-ב, ועוד) 2. לא כל כך הבנתי את הנושא; הוא קצת כללי מדי לענ"ד.

 

[hillelg]

אולי גם זה

"מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו" (משנה בבא מציעא ד, א). אבל יש המון, אינספור ציטוטים בדבר יושרה, יושר פנימי ומוסר אישי. תוכלי לעיין בספר האגדה, במפתח; אני חושב שזה יוכל להועיל.

 

[מוגג]

לבריאות

שימוש במקורות הוא מסוכן מכיוון שעל כל אמרה יש אחת הפוכה. אני מניח שאת צריכה לשכנע בן משפחה שומר מצוות לשמוע בקולו של רופא. אם כך יש "ורפוא ירפא (ציטוט משמות כא) - מכאן שניתנה הרשות לרופא לרפאות" בבלי ברכות ס´. "רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך שומעין לרופא" יומא פג. אין תלמיד חכם רשאי לדור בעיר שאין בה רופא (עפ"י סנהדרין יז ע"ב). אך כמובן שיש פתגמים הפוכים :"טוב שברופאים לגיהנום" (קידושין פב.)

 

[hillelg]

"טוב שברופאים לגהינם"

לא אומר שאין לשמוע בקולו של רופא. הוא רק מביע חשדנות בריאה נגד האינטרסנטיות של רופאים (ידוע שכירורג תמיד יגיד לך שצריך ניתוח, וכן הלאה). אגב, בלשון המשנה "גהינָם", בקמץ, ולא "גהינום", המושפע מלשון המקרא: "גי בן הנֹם".

 

[מירה ח.]

תודה על הציטוטים, ועוד...

אשתמש באחד מאלה. ועוד הרחבה: חסר לי עדיין ציטוט בזכות היושרה, יושר אישי, או מוסר אישי. אני זקוקה למשהו המחזק דעה שאדם חייב להיות קודם כל ישר עם עצמו, צמוד לאמת, או מחוייב לאמת כלפי אחרים. אודה מאד על הפניות נוספות, מירה.

 

[גנגי]

כותבים בקמץ, אך יש לקרוא גהינום.

 

[hillelg]

סליחה, אך אני נאלץ לחלוק על דברייך

קמץ במילה מוטעמת לעולם אינו קטן. הקריאה גהינום באה מהשפעה מלשון המקרא.

 

[גנגי]

אתה רשאי לחלוק עליי, אבל

מי בכלל דיבר על קמץ קטן?! רק אמרתי, ואני דבקה בעמדתי, כי יש לקרוא את זה גהינום.

 

[hillelg]

אם אין זה קמץ קטן

הרי שאת טוענת שיש לקרוא קמץ גדול כ-O? במילים אחרות, האם את תומכת בהגייה התימנית (אלא שאז זה, בתעתיק להגייה ספרדית מקובלת, ג´הינום)? או שמא בזו האשכנזית-ליטאית (ואז זה אכן מסתדר)? או שאת טוענת כי כך יש לקרוא זאת כי כך קראו אבותינו ואבות-אבותינו, ואין לשנות? [אבל אז טעות בידייך, כי רק במאה ה-18 התחילו לנקד בסידורים בחולם במקום בקמץ; בעקבות המקרא כנראה, כפי שאמרתי כבר קודם.]