חידה

ינוקא1

New member
חידה

מי לדעתכם כתב את הקטע הבא בביוגרפיה שלו ?
(מקווה שאינני מביא את זה בפעם השניה
)

". . . הוצאתי את החגורה מן החלוק הבלוי שלי ועשיתי בה לולאה. בחדר הרחצה שלי היה קרס לבגדים שהיה די גבוה כדי להחזיק אותי. קרבתי כיסא, חיברתי את החגורה אל הקרס וכרכתי אותה סביב צווארי. בדוחפי את הכיסא ברגלי נקרעה החגורה ואני נפלתי ארצה בטפיחה.
בכיתי מרות, בלא ניחומים, במשך זמן רב, כשאני שוכב במקום שנפלתי בלא שום כוח. אחר, ביודעין למחצה, פסעתי בכבדות אל הפסנתר ונתתי פורקן לבכיי במוזיקה... כאשר אדם מפסיק לבכות שוכך הסבל... וכך, כיוון שהטבע תבע את שלו התחלתי לחוש רעב. 'הפעם אוכל שתי נקניקיות', החלטתי... בדרכי לאוטומט של אשלינגר לסעודה המפוארת שלי... גיליתי את סוד האושר ועדיין אני מחזיק בו: אהבו את החיים לטוב ולמוטב ללא תנאים".
 

ינוקא1

New member
התשובה - ארתור רובינשטיין הפסנתרן

כשחשב בגיל 21 שהוא לא מנגן מספיק טוב.
 

ינוקא1

New member
ראשית המסקנה שלו :

"גיליתי את סוד האושר ועדיין אני מחזיק בו: אהבו את החיים לטוב ולמוטב ללא תנאים".

להזכירך , זה מה שבודהה חיפש שנים רבות.

ושנית -
שגם אדם שהיה מופת בדורו כפסנתרן , רצה להתאבד בגלל שהוא לא מספיק טוב . . . לך תדע כמה כאלו גם הצליחו להתאבד , ולך תדע כמה אנשים מייאשים את עצמם מיכולותיהם בגלל ה"שופט הפנימי" המרושע שלהם.

נ.ב. הציטוט נמצא בוויקי.
 

lightflake

New member
נו באמת

הרבה אנשים אומרים "גיליתי את סוד האושר" זה לא באמת אומר שהם גילו מה שבודהה גילה

ולגבי השופט הפנימי - נושא חשוב, אצלי אני יודע שזה מאוד משמעותי
 

ינוקא1

New member
אני חושב

שאחרי שאדם מנסה להתאבד ונכשל , זה אירוע כל כך משמעותי בחיים שמסקנה כזו היא מעין "הארה" קטנה (לפחות).

"אהבו את עצמכם לטוב ולמוטב ללא תנאים" , זה אומר בעצם להשלים עם חוסר השלימות שלנו.
אני בהחלט מאמין שזה הסוד של "הארה" בכלל.

זה גם שחרור אמיתי מהשופט הפנימי שלנו.
על דבריך.
 
מה ההבדל?

מה ההבדל בין אדם שגילה את "סוד" האושר לבין הבודהה?
הרי אושר הוא תחושה פנימית. אם אתה מאושר אז אתה מאושר.
הבודהה גילה שיטה או דרך שהתאימה לו ולרבים מתלמידיו.
האם זו הדרך היחידה? וחשוב יותר, האם זו הדרך המתאימה לך?
אם כן ואם לא, איך אתה יודע? אם הדרך מביאה לאושר, הרי שהיא מתאימה.
כלומר, אם אדם גילה את סוד האושר שלו, אין לו יותר צורך בתורת הבודהה.
כך נראה לי, לפחות.
 

lightflake

New member
הרבה אנשים מתבטאים כך "גיליתי.."

זה לא אומר שהם הגיעו להארה זה בד"כ רק אומר שהם מצאו איזשהי דרך להתמודד עם הסבל, להקל או למצוא תקווה גם בזמנים קשים

אם כך הדבר אז אין לזה שום קשר למקרה של בודהה
 
מסכים חלקית

ברור לי שאם אדם מצא דרך להקל על הסבל או למצוא תקווה אין זה אומר שהוא בהכרח מאושר. במקרה הטוב הוא פחות מדוכא.
אבל אם מישהו באמת מצא את האושר, אז הוא מאושר, וניתן אולי לעשות זאת גם לא בדרכו של בודהה.
אינני מאמין כי קיימת דרך אחת הנכונה לכולם, אולי יש דרך שונה לכל אדם, ואולי יש הרבה דרכים הנכונות לכולם (זו של בודהה היא אחת מהן),
אבל להניח כי רק בודהה מכל המורים והמוארים מצא את האושר האמיתי בעצם מוציא מכלל אפשרות את האושר לרוב האנשים,
כי מרביתם יעסקו כל חייהם בלהשוות עצמם לאיזה אידיאל שמעולם לא התנסו בו, ולעולם לא יהיו מאושרים.
לדעתי כל אדם מסוגל להיות מאושר, אם הוא מזהה בתוכו את ההתנגדות (על כל צורותיה - סבל, כעס, קנאה, שיפוט ועוד), מבין את מקורה הפנימי ומקבל אותה כחלק ממנו.
הרי התנגדות מקורה באי-קבלה, כך שברגע שאתה מקבל את ההתנגדות היא נעלמת מעצם הגדרתה (לתחושתי לפחות).
הדרך הפשוטה ביותר לדעתי מתחילה בהיכרות עם עצמך. אם אדם מצליח לשים לב לעצמו וללמוד מכך,
הרי שסיכוייו להגיע לאושר גדולים יותר מאם ינסה כל חייו להגיע לדרגתו של בודהה, או לכל אידיאל חיצוני אחר.
ואולי גם לא, מי יודע
נציב המים
 

lightflake

New member
מה זה נציב המים ולמה את מסיים כך

כל אחד והסריטה שלו אני מניח...

לגבי העניין קודם כל בודהה כסמל לבודהות שהיא ערות, אז אני ממש לא חושב שבודהה היה היחיד, היו רבים במהלך ההיסטוריה וגם כיום וחלקם גם הופכים למורים והרוב סתם חי את חייו בשקט לדעתי
וגם מה שכתבת מאוד מעולה
על זה שהתנגדות היא חוסר קבלה אז כשמקבלים אותה היא מתבטלת, גם זו דרך להסביר את התהליך
פשוט לא נראה לי שכל מהוא או דהוא (אין לי מושג אם יש כזה ביטוי בכלל) שטוען שמצא את סוד אושרו בביוגרפיה שלו (נו ומה הוא יכתוב? שהוא טיפש שלא הבין כלום מהחיים? ) הארות מהסוג הזה יש לכל אדם בחיים, אבל בין זה לבין הארה יש הבדל של שמיים וארץ
שאלתי פעם את דוד הר-ציון על זה שיש הרבה אנשים שחושבים שהם מאושרים, אז הוא סיכם את זה מעולה ואמר "האושר הזה זה רק תירוץ לסבל"
 
אל דאגה

לא רק שלא נעלבתי, אפילו לא מצאתי ממה הייתי יכול להעלב שם.
בכל מקרה, נציב המים זה כינוי אינטרנטי שיש לי כבר הרבה שנים.
פעם היה תפקיד כזה במדינה, האיש שאחראי על המים.
זה תמיד נראה לי תפקיד מאוד משעשע, כי המים נמצאים גם בלי שיש להם נציב.
אני עדיין לא בטוח מה היה התפקיד שלו בפועל, אבל ביטלו אותו לפני כמה שנים (והמים ממשיכים לזרום!).
למה אני חותם כך? כי ככה אני יודע שסיימתי לכתוב את ההודעה.
זה עוזר לי להרגיש אם ההודעה נגמרה או אם חסר בה משהו.
במילים אחרות, זה בעיקר בשבילי ופחות בשבילכם

בנוגע לשאר מה שאמרת, אני מניח שאתה צודק, אני לא מכיר כל כך הרבה מורים רוחניים, ועוד פחות אנשים המעידים כי הם מאושרים.
לאמיתו של דבר, מעטים האנשים שכשאתה מדבר איתם לעומק (לא רק "מה שלומך", אלא באמת "מה שלומך?") אתה מגלה שהם מאושרים.
הרבה פעמים הם אפילו לא יודעים מה שלומם.
אני חושב שאם בכדי להגיע לאושר צריך דרך או שיטה מסויימת, אז הוא אושר תלוי במצב, כלומר אושר זמני.
השאלה אם אדם יכול להיות מאושר גם בלי כל הטקסים מסביב, פשוט להיות מאושר.
לתחושתי זה אפשרי רק ברגע שלומדים להתנתק מהאידיאל.
מה זאת אומרת. יש את המצב שלי כרגע, ויש מצב שאני רואה כאידיאלי.
אושר הוא מצב בו אני והאידיאל נמצאים באותו מקום.
כלומר יש שתי דרכים, או לשנות את עצמי להגיע לאידיאל, או להפוך את האידיאל למה שאני.
כלומר במקום לומר "ככה אני צריך/רוצה להיות", אפשר אולי לומר "אני צריך/רוצה להיות כמו שאני".
זה לא עניין של להגיד, כמובן, יותר עניין של להרגיש.
לתחושתי זה מתחיל בהבנה שהאידיאל שלי הוא דמיון, הוא מחשבה מומצאת, ולא דבר אמיתי.
הדבר האמיתי היחיד הוא מה שאני עכשיו, כך שזה יכול להיות המצב האידיאלי היחידי, פשוט כי אין מצב אחר.
תמיד אפשר לקבל עוד תובנות או רעיונות מאנשים אחרים,
אבל בשביל לדעת אם הם מתאימים לך באמת אתה קודם כל צריך לדעת מי אתה כן ולא מי אתה לא.

יום נהדר לך ולכולם,
נציב המים
 

lightflake

New member
כן זה נכון מה שאתה אומר, פשוט אני רואה

גם את זה כדרך או שיטה בדיוק כמו השיטות האחרות שאתה מראש שולל
יש הרבה מאוד דרכים לדבר על אותו דבר וכל אחד מה שמתאים לו
האידאל שאתה מדבר עליו הוא ה"עתיד" של ה"דמות" שאנחנו מאמינים שאנחנו, העתיד הזה הוא תמיד השלכה של "עבר" כלומר זיכרון של חוויות שעל פיהם אנו בונים עבר לדמות שאנחנו מאמינים שאנחנו, בלי עתיד כל הדמות הזו וכל העולם שהיא כביכול חיה בו יקרסו כי הם רק אמונה בדמיונות, לך נוח לראות את זה ככה ולאחר נוח לדבר על זה בצורה שונה...
 
מסכים איתך

ברור לי שזו שיטה כמו רבות אחרות. אבל היא לא מאוד מוגדרת. היא דורשת רק תשומת לב. אין צורך בפעילות/אי פעילות כזו או אחרת.
לא צריך ללכת לשבת במערה או מתחת לעץ. כל מה שצריך לעשות הוא להיות בתשומת לב לעצמך ביומיום ה"רגיל" שלך, זו השיטה.
לפני כמה זמן קראתי משפט מעניין - יש תקופה בחיים (סוף גיל ההתבגרות) בה אם אתה נחשף לשיטה/דרך מסויימת, אז היא תהיה זו שתתאים לך.
ברור לי שאם בתקופה זו הייתי נחשף לרעיונות אחרים, אז הדרך שלי היתה שונה.
אבל זו שיטה שמצאתי בה יתרון, כי היא מצד אחד מאוד אישית ופרטית, כלומר אין בה טכניקה מוגדרת המשותפת לכולם
ומצד שני ניתן ליישם אותה בלי טקסים או פעולות מיוחדות, כך שהיא אינה תלויה בזמן או במקום בשום צורה.
בעניין המשפט האחרון שלך, אני מאוד מסכים עם מה שאמרת, אבל לא רואה את הבעיה בכך. מה זאת אומרת "יקרסו"? הרי האדם הוא מי שהוא.
השאלה האם הוא יודע מי הוא או האם הוא מאמין כי הוא מישהו אחר? אתה אומר, ואני מסכים, כי האידיאל נובע מהמישהו אחר הזה, אבל אני לא רואה סיבה להחזיק בו.
לתחושתי האדם הרבה יותר צלול כאשר הוא רואה את עצמו באמת, בלי אידיאלים, בלי עבר, ובלי דמיונות.
חשוב להבין שמי שהוא נוצר על ידי העבר. כל מה שאני כותב כאן עכשיו הוא תוצאה של העבר שלי. אבל העבר שלי הוא כבר לא אני, הוא רק זיכרון בתוכי.

בוקר טוב,
נציב המים
 

lightflake

New member
אני מראה לך שאתה מדבר על קריסת האני הפיקטיבי

כי כל הדרכים האחרות (שאני מדבר עליהן בכל אופן) מובילות בדיוק לאותה נקודה, כל ה"שיטה" של ניסרגדתה היא "להיות האני" גם בשביל זה אתה לא צריך לשבת במערה וגם זו דרך אישית, כנל "להפסיק את כל הנסיונות" זה לא שונה מ"להתאחד עם האידיאל" שלך, כשאתה והאידיאל שלך אחד אז אתה לא מנסה יותר להגיע לשום דבר/מצב אחר כלומר זהו סוף הנסיונות...
 
יפה. אשרהו.

רבים גילו את סוד האושר.
מעטים מחזיקים בו.
ועוד יותר מעטים הפכו להיות הדבר שבו הם החזיקו.
 
למעלה