../images/Emo32.gifאני לא מעכלת שזה נגמר מחר.
פחות מ24 שעות ואני במסיבת סיום. ואני לא מצליחה לעכל את זה, ועוד לא התחלתי לכתוב כבר עולות לי דמעות. זה קשה לי כ"כ, עם כמה שאני מנסה לקחת את זה בקלות ולהבין שאי אפשר לעשות אחרת. וזה לא שכל החזרות הייתי עם פרצוף תחת ולא נהנתי, הכי נהנתי בעולם עם כל החברים והכל, ובכלל החזרות כיפיות. וזהו, הכל נגמר מחר, וזה מאחוריי לגמרי. ומה נותר עכשיו? עד ה2.7 כמה בגרויות ומגן, וזהו. אין לי למה לבוא לביתספר אפילו, ואמנם זה היה לי ממש כיף עד עכשיו בלי לקום כל בוקר לביתספר ולהשתעמם בשיעורים, אבל היום הבנתי עד כמה זה חסר ועד כמה זה יחסר. ממש רע לי עכשיו, ועוד חברות שלי מתקשרות אלי ועובדות עלי בקשר לתאריך גיוס שלי בצבא. ודי, זה כזה מעצבן אותי, כי הן יודעות עד כמה אני לוקחת את זה קשה שהקדימו לי לעוד חודשיים, וכמה בכיתי על זה וכמה אני שונאת את זה שאני צריכה לוותר על התפקיד כדי להשאר עם התאריך ההתחלתי. אז הן עשו לי הרגשה ממש מגעילה עכשיו, אחרי ששלחתי להן הודעה שתודה שהן צוחקות על הנושא הזה, והן החזירו שאני ילדה קטנה שלא יודעת לקבל צחוקים. כן, מצטערת, לא יודעת לקבל צחוקים על נושא שכ"כ עושה לי רע, במיוחד כשהייתי באמצע שיחת טלפון עם אח שלי, שלא דיברתי איתו כ"כ הרבה זמן, וסוףסוף התחלתי להפתח ולדבר על הכל, כי תמיד קשה לי לדבר איתו בטלפון. אני פשוט רוצה שיעבור וזהו, אין לי כח לעצמי ואין לי כח ללימודים ולכלום. הדמעות האלו לא מפסיקות וממש, אבל ממש רע לי עכשיו. אני לא יודעת אם אני יכולה אחרת כרגע, אני לא יודעת. [ולמה אני שולחת לו הודעות בכלל, למה. ישר אני חושבת עליו כשרע לי, אני רוצה לשבת ולבכות לידו ולדבר איתו. לחבק אותו, ושהוא יהיה איתי. חשבתי שזה מאחוריי, כמעט לגמרי. מסתבר שזה אפילו לא מתקרב לזה] חיבוק? משהו?
../images/Emo153.gif
[וזה לא חברות שלי שלא התלהבו בכלל כשהתקשרתי ליידע אותן:$] בכל מקרה יהיה כייף!, ויש לי היום בייביסיטר אז אני אלך עם הילד לאסוף פקקים מפחי מיחזור.. עשינו את זה שנים קודמות והוא ממש נהנה מהאטרקציה המטורפת
חח טוב יש עוד זמן אז יהיה בסדר:]
