חטאים - סיפור
הייתי בדרכי לפגוש אותה. אי אפשר לקרוא לזה ``בליינד דייט`` רק מעצם העובדה שהזמן האינטימי שכבר העברנו יחד על מסך האינטרנט, הביא אותנו להיכרות עמוקה יותר מכל היכרות אחרת שהייתה לי עם אישה זרה מעודי. יתר על-כן, אני כבר ראיתי את תמונתה בשמלה שמרנית, והיא כבר ראתה את תמונותיי בלבוש הרבה פחות רשמי... ככה שפגישה עיוורת זה לא היה. הייתי בדרכי לפגוש מאהבת ווירטואלית במגרש המשחקים של המציאות. למרות שקבענו בינינו שזו הולכת להיות פגישה על כוס-קפה בלבד הרגשתי שכמאהב אינני יכול לבוא בידיים ריקות. המחשבה עלתה בראשי כשכבר התחלתי לעשות את דרכי אל העיר בה גרה. איזו מתנה יכול מאהב וירטואלי להביא לאישה שהוא הולך לפגוש? פרחים זה רומנטי מדיי ולא מתאים כלל לסוג היחסים שנרקמו כבר בינינו. הראש התחיל לקדוח מרעיונות עד שלפתע נצנצה המנורה! באחת משיחות הטלפון החטופות שמעתי אותה ממצמצת בשפתיה, וכששאלתי מה היא אוכלת ענתה בעונג שהעיר בי עקצוצי תאווה: ``בקלאווה!`` זהו זה. אביא לה בקלאווה. הרכב סטה מהדרך הראשית אל הכפר הערבי פראדיס, שם ידעתי שאמצא את מבוקשי. ואכן, באחת מקרנות הרחוב ניצבה מאפייה קטנה לדברי מתיקה. כשפניתי אל המוכר הגברתן בבקשה שיארוז לי חתיכה אחת של בקלאווה, פתח זה את עיניו בתמיהה. אולם, בן רגע נראה היה כי הבין את המתבקש ממנו וחיוך ערמומי נשפך על פניו. הוא פנה אל התבנית הגדולה של הבקלאוות הגליליות וחילץ ממנה גליל גדול במיוחד נוטף כולו טללי דבש מבריקים. את הגליל המגרה שם על פיסת נייר לבן רחשושי ועטף אותו כמעשה אומנות באריזת שי קטנה. את הדרך משם כבר גמעתי מבלי לשים לב לדבר. מחשבותיי היו מרוכזות כולן בפגישה המתקרבת. ידעתי שהתמונה שראיתי היא תמונה ישנה ומדבריה הבנתי כי אינה גאה במראה החיצוני. מה שמשך אותי לשם היה חדות לשונה והאינטליגנציה הנפלאה והרגישה שעלתה משיחותינו. כשעצר הרכב במגרש החנייה לא הבנתי איך מצאתי את הדרך אליו מרוב שרעפים שסבבו את נסיעתי. יצאתי ומייד הבחנתי בכניסה לבית הקפה בו ידעתי כי היא ממתינה לי. כשנכנסתי לשם הבחנתי בה מיד. לפני ממש, ישבה אישה אדמונית וקצוצת שיער אשר התרוממה מכיסאה ברגע שהכירה אותי. עתה יכולתי היה לבחון אותה. לידות עיגלו את צדודיתה אך לא גרעו דבר מנשיות פורצת אשר קרנה ממנה. היא הייתה האישה הבשלה שתמיד חלמתי לפגוש לגמרי במקרה. כשנשקתי לה על לחייה לאחר שלחצנו ידיים התמלא אפי בריח הנקבי אשר עלה מעורה החם. דפיקות הלב האיצו את מרוצן והדם שבקרבי געש מהתרגשות. מכיוון שמצאתי עצמי נבוך ולא ידעתי מה לעשות עם ידי שעדיין היו נתונות בידיה, שלפתי מכיסי את המתנה הקטנה. היא לא נראתה מופתעת. משיחותינו ידעתי כי אין זו הפגישה העיוורת הראשונה שלה, ולכן הנחתי שכבר קיבלה מתנות צנועות שכאלה בעבר. היא התיישבה והחלה פורמת את העטיפה באצבעות עדינות מטופחות וזריזות. עד מהרה עורטלה המתנה והנייר המרשרש נפרש באחת. פניה היו נדהמות: ``בקלאווה!`` מלמלה בעונג כשהיא מחלצת את הגליל הנוטף ממלבושיו. עיניה העורגות ננעצו בממתק הזב מיי דבש. היא לא מיהרה לשים אותו בפיה. למרבה התרגשותי, שלחה מתוך פיה הבשרני לשון ורדרדה וקלטה את הנטפים המתקתקים אשר זלגו בעצלנות מהמעדן שבידיה. את הגליל החזיקה בעשר אצבעות ידיה בעוד לשונה מלטפת אותו ואוספת אל תוך חלל הפה הרעבתן את העסיס המטפטף. יכולתי לחוש בגרוני את צריבתו של הדבש, למרות שכל שעשיתי היה לשוב ולבלוע את הרוק אשר הצטבר בחלל הפה. היא כלל לא שמה לב לקיומי. שפתי הפה התאוותני התפשקו מעט, עטפו את ראשו של גליל הבקלאווה ומצצו את לשדו. קול המציצה העביר רטט של צמרמורת באחורי גבי הדרוך אבל היא המשיכה בשלה. לאחר שכמעט בלעה את הממתק לכל אורכו הוציאה אותו לאיטה כמעט עד סופו ולבסוף נשכה את קצהו. מצאתי את עצמי מתעוות במין כאב עמום ומענג כשראיתי את שיניה הצחורות נסגרות על הגליל וקורעות ממנו פיסה מתוקה ושברירית. היא לעסה באיטיות את הבצק הפריך תוך שהיא עוצמת את עיניה בתענוג עילאי ומשמיעה אנחה בקול נמוך וחרישי. עתה המשיכה לנגוס בפרי האסור ולסתותיה נעו כירכיה של רקדנית בטן עטוית שביסים. מפעם לפעם נטפה עוד טיפה של דבש והכתימה את מפת השולחן, אולם, לפתע נשמט מהגליל, שכבר כמעט וחוסל, גרעין פיסטוק-חלבי ירקרק. הגרעין הכרסתני צנח לאיטו, מושך אחריו קורי מתיקות שקופים ונחת על עורה הגלוי שבין צווארון חולצתה והכפתור הראשון אשר היה נמוך מספיק כדי לחשוף שקע עמוק ומגרה בין שדיה. כשנגע הגרעין בעורה כמו ניעורה לרגע. היא הביטה מטה ושלחה את אצבעותיה העדינות לאחוז בסורר ולנגב את הטיפה המתוקה והאובדת. היא הרימה את האבדה ובחושניות אין קץ, תחבה אותה אל בין שפתותיה הממצמצות. עתה כבר לא נותר כמעט זכר מהמתנה שהביא לה. רק האצבעות אשר חשפו את הגליל מניירותיו נותרו משוחות בדבש והיא טיפלה בהן אחת אחת, מוצצת אותן לפי תור ומותירה אותן עירומות ומבריקות. אז הרימה לפתע את עיניה כנזכרת שאינה לבד ליד השולחן. היא נעצה בי מבט ואמרה: ``מרוב עונג שכחתי לשאול אותך אפילו מה שלומך!`` לא הספקתי לענות, היא כמו קראה את הסערה שהתחוללה בראשי למראה הארוחה החטופה ופרצה בצחוק נערי ומתגלגל. ``חשבת שבקלאווה אחת תספיק לי? הרי זה רק מעורר אצלי את התיאבון!`` ובאומרה זאת קמה מהשולחן ואמרה לי: ``בוא! את הארוחה הזאת אני אמשיך כבר במקום אחר...``
הייתי בדרכי לפגוש אותה. אי אפשר לקרוא לזה ``בליינד דייט`` רק מעצם העובדה שהזמן האינטימי שכבר העברנו יחד על מסך האינטרנט, הביא אותנו להיכרות עמוקה יותר מכל היכרות אחרת שהייתה לי עם אישה זרה מעודי. יתר על-כן, אני כבר ראיתי את תמונתה בשמלה שמרנית, והיא כבר ראתה את תמונותיי בלבוש הרבה פחות רשמי... ככה שפגישה עיוורת זה לא היה. הייתי בדרכי לפגוש מאהבת ווירטואלית במגרש המשחקים של המציאות. למרות שקבענו בינינו שזו הולכת להיות פגישה על כוס-קפה בלבד הרגשתי שכמאהב אינני יכול לבוא בידיים ריקות. המחשבה עלתה בראשי כשכבר התחלתי לעשות את דרכי אל העיר בה גרה. איזו מתנה יכול מאהב וירטואלי להביא לאישה שהוא הולך לפגוש? פרחים זה רומנטי מדיי ולא מתאים כלל לסוג היחסים שנרקמו כבר בינינו. הראש התחיל לקדוח מרעיונות עד שלפתע נצנצה המנורה! באחת משיחות הטלפון החטופות שמעתי אותה ממצמצת בשפתיה, וכששאלתי מה היא אוכלת ענתה בעונג שהעיר בי עקצוצי תאווה: ``בקלאווה!`` זהו זה. אביא לה בקלאווה. הרכב סטה מהדרך הראשית אל הכפר הערבי פראדיס, שם ידעתי שאמצא את מבוקשי. ואכן, באחת מקרנות הרחוב ניצבה מאפייה קטנה לדברי מתיקה. כשפניתי אל המוכר הגברתן בבקשה שיארוז לי חתיכה אחת של בקלאווה, פתח זה את עיניו בתמיהה. אולם, בן רגע נראה היה כי הבין את המתבקש ממנו וחיוך ערמומי נשפך על פניו. הוא פנה אל התבנית הגדולה של הבקלאוות הגליליות וחילץ ממנה גליל גדול במיוחד נוטף כולו טללי דבש מבריקים. את הגליל המגרה שם על פיסת נייר לבן רחשושי ועטף אותו כמעשה אומנות באריזת שי קטנה. את הדרך משם כבר גמעתי מבלי לשים לב לדבר. מחשבותיי היו מרוכזות כולן בפגישה המתקרבת. ידעתי שהתמונה שראיתי היא תמונה ישנה ומדבריה הבנתי כי אינה גאה במראה החיצוני. מה שמשך אותי לשם היה חדות לשונה והאינטליגנציה הנפלאה והרגישה שעלתה משיחותינו. כשעצר הרכב במגרש החנייה לא הבנתי איך מצאתי את הדרך אליו מרוב שרעפים שסבבו את נסיעתי. יצאתי ומייד הבחנתי בכניסה לבית הקפה בו ידעתי כי היא ממתינה לי. כשנכנסתי לשם הבחנתי בה מיד. לפני ממש, ישבה אישה אדמונית וקצוצת שיער אשר התרוממה מכיסאה ברגע שהכירה אותי. עתה יכולתי היה לבחון אותה. לידות עיגלו את צדודיתה אך לא גרעו דבר מנשיות פורצת אשר קרנה ממנה. היא הייתה האישה הבשלה שתמיד חלמתי לפגוש לגמרי במקרה. כשנשקתי לה על לחייה לאחר שלחצנו ידיים התמלא אפי בריח הנקבי אשר עלה מעורה החם. דפיקות הלב האיצו את מרוצן והדם שבקרבי געש מהתרגשות. מכיוון שמצאתי עצמי נבוך ולא ידעתי מה לעשות עם ידי שעדיין היו נתונות בידיה, שלפתי מכיסי את המתנה הקטנה. היא לא נראתה מופתעת. משיחותינו ידעתי כי אין זו הפגישה העיוורת הראשונה שלה, ולכן הנחתי שכבר קיבלה מתנות צנועות שכאלה בעבר. היא התיישבה והחלה פורמת את העטיפה באצבעות עדינות מטופחות וזריזות. עד מהרה עורטלה המתנה והנייר המרשרש נפרש באחת. פניה היו נדהמות: ``בקלאווה!`` מלמלה בעונג כשהיא מחלצת את הגליל הנוטף ממלבושיו. עיניה העורגות ננעצו בממתק הזב מיי דבש. היא לא מיהרה לשים אותו בפיה. למרבה התרגשותי, שלחה מתוך פיה הבשרני לשון ורדרדה וקלטה את הנטפים המתקתקים אשר זלגו בעצלנות מהמעדן שבידיה. את הגליל החזיקה בעשר אצבעות ידיה בעוד לשונה מלטפת אותו ואוספת אל תוך חלל הפה הרעבתן את העסיס המטפטף. יכולתי לחוש בגרוני את צריבתו של הדבש, למרות שכל שעשיתי היה לשוב ולבלוע את הרוק אשר הצטבר בחלל הפה. היא כלל לא שמה לב לקיומי. שפתי הפה התאוותני התפשקו מעט, עטפו את ראשו של גליל הבקלאווה ומצצו את לשדו. קול המציצה העביר רטט של צמרמורת באחורי גבי הדרוך אבל היא המשיכה בשלה. לאחר שכמעט בלעה את הממתק לכל אורכו הוציאה אותו לאיטה כמעט עד סופו ולבסוף נשכה את קצהו. מצאתי את עצמי מתעוות במין כאב עמום ומענג כשראיתי את שיניה הצחורות נסגרות על הגליל וקורעות ממנו פיסה מתוקה ושברירית. היא לעסה באיטיות את הבצק הפריך תוך שהיא עוצמת את עיניה בתענוג עילאי ומשמיעה אנחה בקול נמוך וחרישי. עתה המשיכה לנגוס בפרי האסור ולסתותיה נעו כירכיה של רקדנית בטן עטוית שביסים. מפעם לפעם נטפה עוד טיפה של דבש והכתימה את מפת השולחן, אולם, לפתע נשמט מהגליל, שכבר כמעט וחוסל, גרעין פיסטוק-חלבי ירקרק. הגרעין הכרסתני צנח לאיטו, מושך אחריו קורי מתיקות שקופים ונחת על עורה הגלוי שבין צווארון חולצתה והכפתור הראשון אשר היה נמוך מספיק כדי לחשוף שקע עמוק ומגרה בין שדיה. כשנגע הגרעין בעורה כמו ניעורה לרגע. היא הביטה מטה ושלחה את אצבעותיה העדינות לאחוז בסורר ולנגב את הטיפה המתוקה והאובדת. היא הרימה את האבדה ובחושניות אין קץ, תחבה אותה אל בין שפתותיה הממצמצות. עתה כבר לא נותר כמעט זכר מהמתנה שהביא לה. רק האצבעות אשר חשפו את הגליל מניירותיו נותרו משוחות בדבש והיא טיפלה בהן אחת אחת, מוצצת אותן לפי תור ומותירה אותן עירומות ומבריקות. אז הרימה לפתע את עיניה כנזכרת שאינה לבד ליד השולחן. היא נעצה בי מבט ואמרה: ``מרוב עונג שכחתי לשאול אותך אפילו מה שלומך!`` לא הספקתי לענות, היא כמו קראה את הסערה שהתחוללה בראשי למראה הארוחה החטופה ופרצה בצחוק נערי ומתגלגל. ``חשבת שבקלאווה אחת תספיק לי? הרי זה רק מעורר אצלי את התיאבון!`` ובאומרה זאת קמה מהשולחן ואמרה לי: ``בוא! את הארוחה הזאת אני אמשיך כבר במקום אחר...``
