חזרתי .

[סמדר בנ]

חזרתי .

ויוצאת שוב. חום זוועתי בנגב, יום שלם הסתוסבבתי בשמש

חושבת על הילדים שנלחמים עם אפוד, קפלס"ט ומה לא - לא בטוחה שבלבנון הרבה יותר קר. שמעתי בדרך חדשות - יום קשה מאוד עבר על חיילינו, ועכשיו הקבינט החליט להרחיב את המערכה הקרקעית. הלוואי וזה יעזור לסיים את המלחמה הזו כמה שיותר מהר.

 

[גינגימניה]

יש ידיעות קשות, רק ישראל לא מפרסמת

אל גזירה פירסם, אבל לזה לא נאמין.. פוקס ניוז פירסמו, להם אני נוטה להאמין והרבה הרבה דיווחים רצים באינטרנט..

 

[טפת]

מתחננת מבקשת תובעת אך הוא מסרב?

חברים שלום בשיחת טלפון זריזה החייל שלי סיפר שהמפקד שלו והמ"פ נפצעו ושניהם מאושפזים בבתי חולים, מיד דרשתי מהבן שיגיד לי היכן הם מאושפזים אני חייבת לבקר את שניהם ותשורה קטנה לא תזיק להם לקבל ממני. המפקד שמו איתי והמ"פ שמו חנוך , לצערי הבן שלי שהוא שריונר נמצא בלבנון מסרב בכל תוקף לספר לי היכן הם מאושפזים כדי שאני לא "אעיק עליהם " לא "אכביד עליהם" ...אמרתי והסברתי לחייל שלי שזו חובתי המוסרית לבקרם, כי הם חבר'ה מדהימים והיחס שקיבלתי מהם לא יסולא בפז!!! לא הצלחתי להכניע את החייל שלי ואני אובדת עצות. כי מלבד שמותיהם אין לי פרטים נוספים. זה ממש מכעיס אותי שהבן שלי לא מאפשר לי לבקרם. ואני משוכנעת שהחייל שלי לא רוצה שאני אגיע לצפון כי ברור לי שהם מאושפזים בביה"ח בצפון. כי הפציעות שלהם לא מחייבות בתי חולים במרכז.(לדבריו פצועים "קל")??? לשאלתי איך בכל זאת ניתן לשכנע את החייל שלי , ולחילופין מהי הדרך בה אוכל להגיע אליהם? יש למאן דהו רעיון? המוח שלי נשאב למקום אחר ...כן המוח שלי בחופשה מאונס עקב המצב .(קצת הומור עוד לא קטל אדם) תודה רבה לכל רעיון ועזרה מצדכם אתכם טפת

 

[עציון]

אם הם ברמב"ם אז יש לך בעיה

חיפה הוכרזה כעיר בה חייבים התושבים להיות במיקלטים או באיזור מוגן. אי לכך, לא נראה לי שנסיעה לשם כדאית. חכי לימים שקטים יותר. שנישמע רק רק רק רק בשורות טובות.

 

[אמשל מילואימניק טחון]

טפת - ממליצה בחום לכבד את הבן

אם הוא מבקש שלא תבקרי - אז ממליצה לא לעשות זאת מאחורי גבו. הוא הילד שלך וזה קשה, אני יודעת, אבל חשוב לכבד את ההחלטות שלו ואם זהו רצונו - אני לא הייתי מתעקשת.

 

[גינגימניה]

../images/Emo45.gif צודקת בהחלט..

טפת, אני בטוחה שהבן יעדכן אותך בהזדמנות שיתאפשר לו.

 

[האילתית 2]

מסכימה עם אמשל

ובכל זאת. רוב הפצועים מגיעים לרמב"ם בהתאם למידת הפציעה.

 

[אמא של נמ]

יש לי רעיון בשבילך

אם תתקשרי למרכזיית בית החלים יוכלו לומר לך אם ובאיזה מחלקה הם שוכבים. את יכולה להתקשר למחלקה ולבקש מהאחות למסור לאותם חיילים איחולי החלמה מטפת אמא של... או לשלוח משלוח ממתקים דרך חברות המישלוחים עם פתק קטן. מספיקה תשומת הלב שלך כדי לרגש מאד. העומס בבית החולים בוודאי רב מאד ויתכן שאין באמת מקום שתגיעי עכשיו. בתום המלחמה תוכלי להתקשר אליהם או לבקר אותם. אני בטוחה שיעריכו את זה גם בתום המלחמה.

 

[פנה קוטה]

מסכימה עם מה שנאמר

לכבד את רצונו של הבן בכל מקרה.

 

[מאקי]

טפת.. חזרת הביתה לחיפה???

ואפרופו חיילים ורמבם...אני מגיעה לרמבם .. ומביאה משהו..לא לחיל ספציפי ולא למשהו מיוחד.... אלה פשוט... עוגות... אם זה ערב פשטידות בחד פעמי...שלום קחו להתראות. זה לא ממש חשוב לי אם זה גולני צנחנים או שריון הנדסה או מי שנפגע הקטיושה.... תחנת אחות תמיד יודעת לאן להכוין... הם גם מתגודדדים המשפחות ועוד... אז הנה לך רעיון... "אמץ לוחם אנונימי פצוע".... וביננן זה כרגיל יותר בשבילי מאשר בשבילם.... כי יש שם אוכל ואמא שם והכל תנאים עבורם..... ואם תגיע לרמבם... או לנהריה או לזיו.. בטוח תפגשי בשריונר זה או אחר..... ותאמרי לו .. אני טפת נעים מאוד.. יש לי ילד באוגדה הולך??????????

 

[טפת]

"לכבד את רצונו של הבן יקיר לי..."

שלום לכם "לכבד את רצון הבן יקיר לי אפרים"... ומה עם לכבד את רצוני? אכן יש לי רצון עז לכבד את בני , אך יחד עם זאת הדחף שלי לבקר את הפצועים הספציפים שהוזכרו קודם לכן חזקה ממני. להתקשר לביה"ח רמב"ם ולבקש לאתר את איתי וחנוך זה בערך למצוא מחט בערמת שחת , וזאת משום שיש עוד כמה "חנוכים ואיתים" בצבא וחוץ מזה שצריך קצת יותר פרטים. בכל אופן אנסה לחשוב איך אני מגיעה לשם פיזית ולנסות לאתרם. תודה לנסיונות שלכם לעזור לי בסוגיה זו. אתכם טפת

 

[טפת]

היי מאקי - ממש לא

שלום מאקי לא חזרתי לחיפה - איני תושבת חיפה , אני גרה צפונה מחיפה באזור של בומים וטילים וזה בלתי נסבל לחזור לשם. בשבוע הבא אני נוסעת צפונה לבדוק אם הבית עומד על תילו. נכון הוא שנתינה לחייל אלמוני היא לא פחות מנתינה לחייל מוכר, אך בקטע של המפקד והמ"מ זה בוער בעצמותיי ואני מניחה שאעשה זאת בשבוע הבא. הכל טוב לך מאקי

 

[אופל כחול]

טפת אם לא היית שואלת את בנך ונוסעת לבקר את חיילים הפצועים ,ניחא . . . אך היות ושאלת אותו והוא ביקש ממך שלא לנסוע ,אני חושבת שעלייך לכבד אותו ואת בקשתו . . . החשבת על כך שאולי סיבותיו שמורות איתו . . . ולכן ביקש זאת ? שנית ,במצב לא קל זה שמאד מבינה אותך ,אולי תחשבי גם שאת מסכנת עצמך לנסיעה לשם ,את אימו והוא הבנתי בנך יחידך ואולי הוא דואג לשלומך ואינו מעוניין לסכן אותך בלהגיע לחיפה ? תוכלי בחלוף ימים קשים אלו תמיד לנסוע לבקר את הפצועים גם במידה וישוחררו לביתם ,תמיד תוכלי לבוא עם מאפה מעשה ידייך ולשמח . . .

 

[the gypsy]

טפת בוקר טוב!

אין לי מונופול על החוכמה, אז רק אומר לך את דעתי. אם הבן מסרב בכל תוקף לרעיון של הביקור - יש לכבד זאת. עם זאת, אני מבינה את רצונך לעשות משהו למען הפצועים "שלך". אולי תכיני להם חבילות אישיות ותעבירי באמצעות ר"מ 2 בביה"ח הרלוונטי? אגב, לדעתי ניתן לברר באיזה ביה"ח הם ע"י פניה לר"מ 2 - לציין בפניהם את שם/מספר החטיבה והגדוד, דרגותיהם ושמם הפרטי, ולדעתי לא תהיה בעיית איתור. אם הם פצועים קל - יכול להיות שמאושפזים דווקא בנהריה (שם כל ביה"ח ירד מתחת לפני הקרקע) או אפילו בצפת. בכל בתי חולים יש ר"מ 2, שבידיו כל הפרטים על החילים המאושפזים בו. אפשר לצרף לחבילה מכתב עם איחולי החלמה והבעת הערכה. באופן זה לא "תכבידי" עליהם כפי שהבן ביקש, אך בכל זאת תרגישי שעשית משהו. יום נעים ושקט, עם בשורות טובות בלבד לילדנו ולנו!

 

[טפת]

תודה לאופל וג'יפסי ניראה לי שאני...

מאמצת ללבי את הרעיונות שהעלתם כאן - תודה כבר אמרנו? אמרנו. הייו שלום אתכם טפת