חזרתי..........................
אני מדמינת עכשיו את כולכן בחדר המתנה ואני נכנסת ומיליון זוגות עיינים ננעצות בי ומחכות למוצא פי.... אז אני אחזור אח"כ.... אוקיי אוקיי אני מספרת רגע.... סתם, טוב נחמד שנשאר לי עוד חוש הומור אחי הלינצ' הזה.. תאמת חזרתי הביתה בערך בשתיים עשרה אחת אבל "נכנסתי לתוך הקונכייה שלי והלכתי לישון... זה היה מחריד.מזעזע ממש.. כן באמת אני נשבעת... הביקורת הייתה על מקצוע "אריגה" אז המבקרת החיצונית אמרה לי שחוץ מהצבעוניות ועוד איזה אריג, אין פה כ"כ מה לראות (היו 13+ אריגים...) ואז כמה המרצה שלי(1מתוך שתי מרצות) שלי והמשיכה לבעוט בעודי מכופפת וכל הזמן הזה כל מה שעובר לי בראש זה (אל תבכי מול כולם, אל תבכי מול כולם) העיינים מתחילות ל"הזדגג" כשהמרצה השניייה "עלתה לזירה" והמשיכה עם בעיטות ישר לבטן, ואז המרצה הראשונה מתוך השתיים חזרה ל"במה" עם "כסא" והמשיכה לתת לי בראש (רק למקרה שעדיין לא הבנתי עד כמה האריגים שלי, והאיורים מחורבנים, ואיך אפשר בככל ללבוש מכנס עם בד כזה עבה , הרי עשינו כבר מיליוני איורי אופנה "את אמורה כבר לדעת" ... לא!!! פעם ראשונה שאנחנו נוגעות בזה...) "דיממתי" וכל מה שחיכיתי זה ש"הבריונים" יעברו למישהו אחר...(אל תבכי אל תבכי..).. בשנייה שהם סיימו... פילסתי את דרכי בהמון.(לא רואה כלום בגלל הדמעות ).. נכנסתי לשרותים... ובכיתי ותסלחו לי באנגלית זה נשמע יותר טוב ויותר קולע ": i cried my heart out/ אז החברות שלי רצו אחרי ולא חיבקו (כי "אנחנו" לא מהמתחבקות, הם לא יודעות שאני כן.... כ"כ כן...) אבל עטפו אותי בכזה חום ואהבה.... אז החלטתי שהיום אני מרשה לעצמי לרחם על עצמי, כשנרגעתי וכולם יצאו מהכיתה, חזרתי הורדתי את הדברים (עוד חזר הבכי... אבל רק קצת...) והלכתי , לא נשארתי לשאר הביקורות, אגואיסטי.... אבל זיבי... מותר לי. חבר שלי בא לקחת אותי וחיבק אותי... ולא שאל שאלות (הוא כבר מכיר...) ופשוט היה שם.... וזה היה נפלא... כשקמתי מהשינה חשבתי איזה חלום רע זה היה, מהר מאוד התפכחתי... ואולי קצת באיחור אבל מאוד במקום, אני מרגישה באמת ובתמים את החום שלכן את האנרגיות החיוביות האלו... אני ממש יושבת המומה ממני שאני בסדר ולא התפרקתי לגמרי (זה כבר קרה המון פעמים כאלו ביקורות אצלי... כידוע... והתפרקתי במשך ימים) אז זהו, זה מה שהיה היום.............. ועכשיו? שוב, למרבה ההפתעה אני בסדר, נתתי לעצמי היום פטור מחשיבה, אז מחר אני אקום בבוקר ואחשוב מה היה ומה אפשר ללמוד מזה.... אח"כ אני בבייביסיטינג עם ילדים מדהימים שבטוח יצחיקו אותי... וזהו להיום.... ולכן, יקרות שלי.... אני מלאה באנרגיות חיוביות (בחיים זה לא היה לי... בחיי אני פשוט המומה... ו... מאמינה בעצמי...לא הרבה וקצת באיחור, אבל אני מרגישה שיהיה בסדר....ואני אפילו לא יודעת למה....! לו הייתה בי "קופסא שחורה" הייתי נוצרת בתוכי את הרגע הזה לעד.... תודה לכולכן, תדמיינו עכשיו אתן שאני רצה מסביב לחדר המתנה כולן מושיטות יידים ואני נותנת לכולם כיפאק ליידים, כמו שקבוצה עושה לפני משחק חשוב.... ועכשיו חיבוקים אישיים לכל אחת , לא להדחף יש חיבוקים לכולן!!!!! תודה תודה תודה !!!! על שאתן אתן... מלאות אהבה!!!!! אוהבת עד דמעות (אזלו עכשיו הדמעות, אבל באמת שיש) שלכן בכל ליבי.... לולי
אני מדמינת עכשיו את כולכן בחדר המתנה ואני נכנסת ומיליון זוגות עיינים ננעצות בי ומחכות למוצא פי.... אז אני אחזור אח"כ.... אוקיי אוקיי אני מספרת רגע.... סתם, טוב נחמד שנשאר לי עוד חוש הומור אחי הלינצ' הזה.. תאמת חזרתי הביתה בערך בשתיים עשרה אחת אבל "נכנסתי לתוך הקונכייה שלי והלכתי לישון... זה היה מחריד.מזעזע ממש.. כן באמת אני נשבעת... הביקורת הייתה על מקצוע "אריגה" אז המבקרת החיצונית אמרה לי שחוץ מהצבעוניות ועוד איזה אריג, אין פה כ"כ מה לראות (היו 13+ אריגים...) ואז כמה המרצה שלי(1מתוך שתי מרצות) שלי והמשיכה לבעוט בעודי מכופפת וכל הזמן הזה כל מה שעובר לי בראש זה (אל תבכי מול כולם, אל תבכי מול כולם) העיינים מתחילות ל"הזדגג" כשהמרצה השניייה "עלתה לזירה" והמשיכה עם בעיטות ישר לבטן, ואז המרצה הראשונה מתוך השתיים חזרה ל"במה" עם "כסא" והמשיכה לתת לי בראש (רק למקרה שעדיין לא הבנתי עד כמה האריגים שלי, והאיורים מחורבנים, ואיך אפשר בככל ללבוש מכנס עם בד כזה עבה , הרי עשינו כבר מיליוני איורי אופנה "את אמורה כבר לדעת" ... לא!!! פעם ראשונה שאנחנו נוגעות בזה...) "דיממתי" וכל מה שחיכיתי זה ש"הבריונים" יעברו למישהו אחר...(אל תבכי אל תבכי..).. בשנייה שהם סיימו... פילסתי את דרכי בהמון.(לא רואה כלום בגלל הדמעות ).. נכנסתי לשרותים... ובכיתי ותסלחו לי באנגלית זה נשמע יותר טוב ויותר קולע ": i cried my heart out/ אז החברות שלי רצו אחרי ולא חיבקו (כי "אנחנו" לא מהמתחבקות, הם לא יודעות שאני כן.... כ"כ כן...) אבל עטפו אותי בכזה חום ואהבה.... אז החלטתי שהיום אני מרשה לעצמי לרחם על עצמי, כשנרגעתי וכולם יצאו מהכיתה, חזרתי הורדתי את הדברים (עוד חזר הבכי... אבל רק קצת...) והלכתי , לא נשארתי לשאר הביקורות, אגואיסטי.... אבל זיבי... מותר לי. חבר שלי בא לקחת אותי וחיבק אותי... ולא שאל שאלות (הוא כבר מכיר...) ופשוט היה שם.... וזה היה נפלא... כשקמתי מהשינה חשבתי איזה חלום רע זה היה, מהר מאוד התפכחתי... ואולי קצת באיחור אבל מאוד במקום, אני מרגישה באמת ובתמים את החום שלכן את האנרגיות החיוביות האלו... אני ממש יושבת המומה ממני שאני בסדר ולא התפרקתי לגמרי (זה כבר קרה המון פעמים כאלו ביקורות אצלי... כידוע... והתפרקתי במשך ימים) אז זהו, זה מה שהיה היום.............. ועכשיו? שוב, למרבה ההפתעה אני בסדר, נתתי לעצמי היום פטור מחשיבה, אז מחר אני אקום בבוקר ואחשוב מה היה ומה אפשר ללמוד מזה.... אח"כ אני בבייביסיטינג עם ילדים מדהימים שבטוח יצחיקו אותי... וזהו להיום.... ולכן, יקרות שלי.... אני מלאה באנרגיות חיוביות (בחיים זה לא היה לי... בחיי אני פשוט המומה... ו... מאמינה בעצמי...לא הרבה וקצת באיחור, אבל אני מרגישה שיהיה בסדר....ואני אפילו לא יודעת למה....! לו הייתה בי "קופסא שחורה" הייתי נוצרת בתוכי את הרגע הזה לעד.... תודה לכולכן, תדמיינו עכשיו אתן שאני רצה מסביב לחדר המתנה כולן מושיטות יידים ואני נותנת לכולם כיפאק ליידים, כמו שקבוצה עושה לפני משחק חשוב.... ועכשיו חיבוקים אישיים לכל אחת , לא להדחף יש חיבוקים לכולן!!!!! תודה תודה תודה !!!! על שאתן אתן... מלאות אהבה!!!!! אוהבת עד דמעות (אזלו עכשיו הדמעות, אבל באמת שיש) שלכן בכל ליבי.... לולי
