חלק שני..
אחרי זה הלכנו לארוחת צהריים..ובארוחת צהריים הגענו חמולה והיתה לנו מסעדה לבדואז ישבנו סתם על מלא ספות ואחר כך בנתיים שמו לנו את האוכל על השולחן והכלאכלנו קצת ודיברנו..ואז ניר מתחיל לספר "אתם יודעים שגל חברה של רן
"ואני כזה
הוא בטח מתבלבל. גל זה אח של רן, לא חברה..התעלמתי בערך.ואני כזה "נירוש אתה קצת מתלבל.."ואז הוא כזה "לא אני לא
לרן יש חברה קוראים לה גל כמו אח שלי"אז הייתי בשוק
"אהה כמו אח שלך.."ובלע הלב שלי צנח לתחתונים ישר..איזה אכזבה
בקיצור קצת נהרס לי המצברוח.. הגענו לחאן, והאיש שמה מההתחלה לא נראה לג'ינג'י...כי הזמנו שבועיים מראש, לפני כל הבלגן של המטאורים וזה..אז לא היה ביקוש והוא אמר שלמרות שאנחנו 24 (בסוף היינו 19, הבנים רובם נשרו..) אז נקבל את כל האוהל ולא 2 שליש כי הוא מיועד ל-30.. ואז בגלל הביקוש וזה פתאום הוא אמר שבאה חבורה לארוחה ועד 9 המקום יהיה שלנו..אבל הזמנו אותו מהצהריים
חפיף..נעבור על זה סתם הלכנו לטייל והכל.. דיי התחברתי עם גונן כבר בארוחת צהריים, ילד מגניב כמו שאמרתי..ממש חמוד אז עלינו לראות את השקיעה ממקום ממש ממש גבוה והייתה רוח ממש חזקההה הכי שראיתי בחיים שלי
וסתם אז הייתה מישהי מדריכה של קבוצה אחרת שהראתה משהו והסבירה..וסתם אני וגונן קצת צחקנו על זה כי זה היה מוזר
אחרי זה ירדנו והתפצלנו ל-2 קבוצות עד הארוחת ערב: קבוצה אחת זה אלה שרוצים ללכת להרצאות על המטאורים וכו' קבוצה שניה זה אלה שרוצים להמשיך לטייל באיזור (שזו הקבוצה שלי מין הסתם
) אז הלכנו וטיילנו והיה סבבה ואז חזרנו לחאן, וכולם עוד היו בהרצאות, וב-9 ורבע פתאום באה עוד קבוצה
לאכולל
ממש קבוצה ענקית של 7 מכוניות וג'יפ
איזה 40 אנשים לפחות..(למרות שהיה בן אחד מממש שווה
בעצם שניים
).. אז אביעד חטף קריז על זה שאנחנו מחכים בחוץ למרות שהזמנו מהצהריים והלך לשאול מזה שיש עוד קבוצה.. והוא אמר לג'ינג'י שיעוף לו מהעיניים עכשיו שבאה עוד קבוצה והוא מלכלך לו את האיזור
משהו כזה.. קיצר נוצר בלגן, קראנו לכל החבר'ה חזרה והתפתח חתיכת ריב. נשבעת לכם
אם אשתו של בעל החאן (יוסי, יוסף ווטאבר) לא הייתה עוצרת אותו הוא היה מרביץ לאביעד..רציני...אביעד מזה התעצבן הוא רוצה לתבוע אותו והכל.. בקיצור הבן של יוסף יוסי ווטאבר התערב והתחיל לצעוק (מופרע
) והיה בלגן והכל.. אז לקחנו את עצמנו והלכנו משם. הלכנו לחפש מקום לראות את המטאורים ובאצטדיון שפתחו במיוחד בשביל המטאורים שהיה פתוח לכולם היו כבר כמה אלפים טובים של אנשים והם לא רצו משהו כזה מפוצץ (אני דווקא רציתי, הייתי בטוחה שיהיו שמה בנים..
) אז תפסנו לנו מקום שקט, פרסנו מחצלת "סגרנו" את החלק שלנו עם הג'יפים כדי שלא תיהיה תאונה ושמישהו יפספס אותנו.. ואז באו חבורת חיילות, אחת עם גיטרה וניגנה, אחת שדרנית בגלגלצ' והיא ראיינה אותנו וכל מיני..קיצר הם היו איתנו, היה סבבה הילדה ניגנה וזה..הן בנו את האוהל שלהן ואנחנו התמקמנו על המחצלת הענקית עם השקי שינה.. לא היה לי כוח להביא את שלי אז אמרתי ליונתן שיתן לי קצת..ה"כרית" שלי היו הרגליים על ענבל עד שהתעצבנתי שהיא מזיזה אותן כל דקה ואמרתי לו שיביא לי קצת כרית
קיצר בשלב מסויים הלכתי להביא את השק שינה שלי והיינו ביחד בכרית
כולם התלהבו נורא מכל מטאור והגלגלצית (נעמה קוראים לה, או דפנה
) רצתה להקליט אותנו כשאנחנו מתפעלים ממטאור אבל באמת אז היא חיכתה איתנו עד שנתפעל מאחד ענק
אחרי זה כולם התחילו לנסות לישון וכמובן שאני לא יכולה לשתוק אז החיילות שמעו שאני לא ישנונה במיוחד והן קראו לי לבוא לאוהל שלהן ל"שיחת בנות"
זה היה משהו כזה "טוב נו..לפחות קיבלתי טיול לילי כמו שרציתי" ואז צחי אומר "רותםם בפעם הבאה שאת מדברת כולנו פה מכניסים אותך לצידנית" (ששמתי את המשקפיים שלי בה אגב
) ואז כזה אחרי סדרת צילומים שאביעד צילם אותנו וזה אז הוא אומר לי "רותם זאת את?! עם הג'קט האפור?" אני כזה "כן..אפור ורוד..למה?" הוא אומר לי "לא זיהיתי אותך כי..טוב לא משנה" ואני כזה "נוו דבר" הוא אומר "לא זה לא חינוכי" ואז יונתן אומר "לא הבנת עדיין?" ואז אמרתי "לא נוו דבר כבר ג'ינג'י" ואז הוא אומר "אני לא רגיל לראות אותך עם בגדים" ואז כולם צחקו ועשו אוו וכאלה
ואמרתי לו "מה באמת? אז איך אתה רגיל לראות אותי?"
. קיצר כולם כבר היו דיי ישנונים ואז העברתי יד מעל הפנים של יונתן באוויר לראות אם הוא ישן והוא כזה "אני ער אני ער" אז אמרתי לו "יופי כי ממש משעמם לי" ואז צחי אומר כזה "רותםם הס!" אז פתאום אני שומעת צעקה מהאוהל של החיילות "רותםםם" אני כזה "מה?" "בואי לאוהל שלנווו" "למה?" "שיחת בנות" "טוב.." אחרי כמה דקות
"את באה?" "כן שניה..שמתי נעליים" ואז גונן הצטרף אליי..סתם דיברנו קצת ואז בעקבות מיכל וישי שהתקפלו ב-1 וחצי בלילה, התקפלנו ב-2 ורבע גם אנחנו.. נסענו, עצרנו, ישנו, התעורננו, נפרדנו בתחנת דלק שמפצלת אותנו וחזרנו הביתה ב-5 הגענו.. קבענו עם כולם שנלך אחר הצהריים לים.. *המשך יבוא*
האמת שחזרנו ב-5 לפנות בוקר אבל לא היה לי כוח לכתוב שהגעתי
אין לי כוח לכלום בעצם. רק תורידו לי את האבנים מהלב
