חזרתי
אז אחרי המון ריצות, בירורים, בדיקות, ביטוחים, עומס מטורף בעבודה.............נותחתי!!! ובדיוק בזמן!!!
ב-31.12 הלכתי לישון לשעה קלה באסותא. ומה שהתחולל בבטן שלי! שיקום נחל הקישון!
התעוררתי עם ארבעה חורים בבטן (ניקבו לי 'סמיילי'!), מינוס שלוש ציסטות שוקולדיות (מאיפה לעזאזל צמחו עוד שתיים ולמה לא נתנו למכורת שוקולד לטעום?), שחלות שהיו דבוקות זו לזו (מה זה אמור להביע? מחיאות כפיים בבטן???), חצוצרות ומעיים שהצטרפו לחגיגת הדבק וקרישי דם שנוקו לאחר התפוצצות ציסטה א' לפני כחודשיים.
סוריאנו הופקד על העבודה ואני חייבת לציין (ובייחוד לעומת יחס של רופאים אחרים שביקרו מנותחות לידי) שאני מרוצה, מהיחס ומהעבודה.
למרות שאני רגילה להתבדח עם הרופאים שלי, הגעתי לניתוח כמעט על סף פניקה (הרדמה כללית לראשונה בחיי. הרעיון של חוסר תקשורת עם הרופאים ואם ההרדמה תפוג באמצע...) ואחת האחיות ממש חיבקה אותי כדי שארגע קצת. אבל אז סוריאנו והצוות הגיעו, הוסיפו קצת עידוד מצידם והצלחתי להתלוצץ קצת לפני ההרדמה. ואז חצי פרצוף הפוך מודיע לי 'ביי' ויאללה
. היקיצה חנקה אותי, אבל ממש. לא הצלחתי לשאוף אוויר. ועד שחשבתי שזהו, הכל מאחורי, הגיע הלילה הראשון והיה מזעזע ברמות - התעוררתי בצרחות אחרי שהרגשתי כאילו אלי האנה התיישב על כתפיי ותוך 10 שניות הקאתי כמות מים נכבדה שלוש פעמים.
אני מניחה שהצריבה מדי פעם בטבור נורמלית, אבל יש לי כאבי גרון נוראיים מהרגע שהתעוררתי מההרדמה ולפחות עשר אפטות בזויות הפה (קשור לטובוס?). קשה לי מאד לשתות ולאכול אבל הכי גרוע שתרגילי הנשימה לאחר הניתוח נפגעים וזה כבר יכול להוות סיכון לסיבוכי נשימה. שתיה חמה, טחינה גולמית, מי מלח, אפגטגון....כלום לא עוזר. זה נורמלי? יש לכן עצה?
לסיכום - מצבי קצת
, אני בחופש כפוי בבית (מתה לחזור לעבודה ויש גם שכ"ד לשלם - ביטוח לאומי וזכותי לא מטפלים. צריכה לברר עם משרד התעסוקה לגבי המעביד. בכ"ז ניתוח בריאותי נחוץ ולא כי בא לי), ולשמחתי אמא
איתי! חיכתה לי שאתעורר, טיילה איתי במחלקה ובשבילים ליד הבית ולא מרשה לי להרים מה ששוקל יותר מנעל, אבל דואגת להעביד אותי היטב בכל הקשור לשיקום. אין כמוה!
אז אחרי המון ריצות, בירורים, בדיקות, ביטוחים, עומס מטורף בעבודה.............נותחתי!!! ובדיוק בזמן!!!
ב-31.12 הלכתי לישון לשעה קלה באסותא. ומה שהתחולל בבטן שלי! שיקום נחל הקישון!
התעוררתי עם ארבעה חורים בבטן (ניקבו לי 'סמיילי'!), מינוס שלוש ציסטות שוקולדיות (מאיפה לעזאזל צמחו עוד שתיים ולמה לא נתנו למכורת שוקולד לטעום?), שחלות שהיו דבוקות זו לזו (מה זה אמור להביע? מחיאות כפיים בבטן???), חצוצרות ומעיים שהצטרפו לחגיגת הדבק וקרישי דם שנוקו לאחר התפוצצות ציסטה א' לפני כחודשיים.
סוריאנו הופקד על העבודה ואני חייבת לציין (ובייחוד לעומת יחס של רופאים אחרים שביקרו מנותחות לידי) שאני מרוצה, מהיחס ומהעבודה.
למרות שאני רגילה להתבדח עם הרופאים שלי, הגעתי לניתוח כמעט על סף פניקה (הרדמה כללית לראשונה בחיי. הרעיון של חוסר תקשורת עם הרופאים ואם ההרדמה תפוג באמצע...) ואחת האחיות ממש חיבקה אותי כדי שארגע קצת. אבל אז סוריאנו והצוות הגיעו, הוסיפו קצת עידוד מצידם והצלחתי להתלוצץ קצת לפני ההרדמה. ואז חצי פרצוף הפוך מודיע לי 'ביי' ויאללה
אני מניחה שהצריבה מדי פעם בטבור נורמלית, אבל יש לי כאבי גרון נוראיים מהרגע שהתעוררתי מההרדמה ולפחות עשר אפטות בזויות הפה (קשור לטובוס?). קשה לי מאד לשתות ולאכול אבל הכי גרוע שתרגילי הנשימה לאחר הניתוח נפגעים וזה כבר יכול להוות סיכון לסיבוכי נשימה. שתיה חמה, טחינה גולמית, מי מלח, אפגטגון....כלום לא עוזר. זה נורמלי? יש לכן עצה?
לסיכום - מצבי קצת
