חזרתי מיפן

חזרתי מיפן

אז למרות שכל כך שנאתי את הרעיון של לעזוב את החממה ולנסוע הרחק לארץ הסושי, למרות שהדרך היתה מאד קשה וארוכה - הגעתי ליפן. אז יפן... ארץ מוזרה - בצד השני של היקום, אנשים בכל מקום ולכולם מנהגים משלהם... למשל לאכול דג נע... למשל לא להגיד לבריאות כשמתעטשים... למשל לקוד קידה לכל מי שבא... למשל לא לקבל טיפים מאף אחד... אני לפעמים תוהה איזה שוק תרבותי זה בשביל מישהו יפני להגיע לישראל... פשוט מדינה עם אופי שונה לגמרי... יפנים אוהבים לאכול. כל ארוחה זה טקס. יש מסעדות מכל הסוגים ומכל המינים; המחירים פחות או יותר אותו הדבר בכל מקום. יש שם אפילו מסעדות שלא יושבים על כיסאות אלא על כריות על הרצפה. יש שם אוכל שכולל את כל הדגים בים. רוב האנשים שם לא יודעים אנגלית... מה שהופך בקשה פשוטה למשימה כמעט בלתי אפשרית עם תנועות גוף שלא חשבתי שאני יודע איך עושים. לנהוג שם אין שום סיכוי. הם נוהגים בצד שמאל של הכביש וגרוע מזה - השילוט הוא ביפנית. אבל היפנים אנשים מאד אדיבים, לעומת כל הסרטים שרואים. אם ביקשת הסבר ממישהו ברחוב, הוא תמיד יענה לך וינסה לעזור. כל אחד ואחד שם באשר הוא - אם זה עובד ניקיון או מלצר או נהג מונית עושה את עבודתו נאמנה בצורה הכי טובה שיש, מתוך אהבה למה שהוא עושה (כזכור - אין טיפים ועדיין המלצרים מאד נחמדים). אז אחרי שאכלתי את כל הדגים האפשריים בים, אחרי שלמדתי לא להגיד לבריאות כשמתעטשים חזרתי ארצה עם המון חויות חדשות... a total stranger
 
hey strangerrrrrrrrrrrrrr

געגענו הרבה מאאאאדדדדד שמחה לשמוע שהיית בארץ רחוקה, שצברת חוויות מעניינות (כמה סוגי דגים אכלת??) ויותר מהכל שמחה שחזרת אלינו בריא ושלם שולחת לך שקית של כוכבי אושר רק טוב!!!
 
גחלילית

היי... מה ניש? כן, אכלתי הרבה דגים... ביניהם גם צלופחים ותמנונים וכל מיני כאלה מוזרים.... הקיבה שלנו מעכלת הכל, זה בטוח. רק טוב...
 
למעלה