חזרתי מהמידבר
עשינו השבוע חמישה ימים של טיול נודד בהרי אילת- אין מה להגיד, מדהים שם. במקומות כאלה לא צריך מילים, מול נופים כאלה אין מה לעשות חוץ מלספוג, זה לא מצריך שום תירגול זה פשוט מה שטיבעי לעשות. קל יותר לתרגל זרימה במסלולים כאלה, ברגעים האחרונים של העלייה הכי מייאשת בעולם אני הייתי גם אחריה וגם בעלייה הבאה, הנחש של האנשים לפנינו והתנועה הבילתי פוסקת הם כמו משל לחיים, הייתי בכל מקום ואיפה שהייתי בבת אחת. הרגשתי שמה הרבה יופי, והרגשתי שמה הרבה לבד. אני חושבת שזה בא ביחד. כדי לספוג צריך לצאת מהרגע, כדי להרגיש לבנאדם מה שמרגישים לנוף צריך ריחוק- וזה יוצר בדידות. חברה שלי אמרה לי שכולם ניכנסים לתוך עצמם עכשיו. לפני שבוע הרגשתי שזה מה שנכון שיקרה, עכשיו חסרה לי הקירבה.
עשינו השבוע חמישה ימים של טיול נודד בהרי אילת- אין מה להגיד, מדהים שם. במקומות כאלה לא צריך מילים, מול נופים כאלה אין מה לעשות חוץ מלספוג, זה לא מצריך שום תירגול זה פשוט מה שטיבעי לעשות. קל יותר לתרגל זרימה במסלולים כאלה, ברגעים האחרונים של העלייה הכי מייאשת בעולם אני הייתי גם אחריה וגם בעלייה הבאה, הנחש של האנשים לפנינו והתנועה הבילתי פוסקת הם כמו משל לחיים, הייתי בכל מקום ואיפה שהייתי בבת אחת. הרגשתי שמה הרבה יופי, והרגשתי שמה הרבה לבד. אני חושבת שזה בא ביחד. כדי לספוג צריך לצאת מהרגע, כדי להרגיש לבנאדם מה שמרגישים לנוף צריך ריחוק- וזה יוצר בדידות. חברה שלי אמרה לי שכולם ניכנסים לתוך עצמם עכשיו. לפני שבוע הרגשתי שזה מה שנכון שיקרה, עכשיו חסרה לי הקירבה.
