חזרתי מהחופש
אז חזרתי מהחופש..כן אתם מאמינים -הייתי בחופש ואני אפילו לא מתביישת לאמר שעשיתי חיים.. לפני הנסיעה הייתי נורא בלחץ..הרי לא מזמן חזרתי מהאזכרה שלו והכאב הרי לא עוזב אותך..אבל את החופש הזה כבר תיכננו מזמן..הבטתחתי לבנות ולאיש שנצא לחופשה רק אנחנו ונעשה חיים וניצחק ונישמח ונעשה כייף..בלילה שלפני לא נירדמתי..מליון שאלות ומחשבות - האם זה נכון? האם אבא מרגיש שבגדתי בו - שאני פתאום יוצאת לבלות ? האם זה מותר? ואיך אני בכלל מרגישה עם עצמי? ומה הוא היה אומר אילו היה פה לידי? ואיך בכלל מותר לי לשמוח כשהוא איננו ? ואיך אוכל לצאת מהמצברוח הדיכאוני הזה שאופף אותי כבר שנתיים? ועוד ועוד ועודהרבה שאלות של איך והאם....אז כשהגענו להולנד כבר הייתי מותשת מעיפות של לילה ללא שינה ונירדמתי.. כשקמתי כבר לא היה לי זמן לחשוב..היה זמן רק לביצוע..אבל עדין לא הפסקנו להזכיר את שמו היות והוא עלה על הפרק לא פעם בשיחה על הא ועל דא.. אבל עשינו חיים..שכחתי מה זה ניקרא לעשות חיים..כמה צחקתי בשבוע האחרון - אתם לא תאמינו? וכמה אנרגיות צברתי..והכי חשוב פתאום לראות את הבנות נהינות...אפשר גם אחרת..למדתי... הוא איתי תמיד ואף אחד לא יקח לי אותו אבל אני חייבת להמשיך הלאה.. לראות את הבנות שלי והאיש שלי ואני ביחד כזה עם זמן רק שלנו - איחוד כזה שאת לא רוצה שאף אחד יפגע בו וכל כך מפחדת לאבד אותו..את ההרגשה הזו אני אנצור לנצח..הלך לי אח... ולא יהיה לו עתיד..זה כל כך כואב..אבל פתאום ניפקחו לי העיניים, פתאום כשראיתי את הבנות משתוללות בלונהפארק ועושות חיים פתאום קלטתי שאני חייבת את החיים שלהן להמשיך...הלך לי אח כל כך צעיר... ועכשיו אני מנסה להמשיך לחיות על אף האבדה והכאב...ומקוה שאני עושה נכון..לא רוצה לפגוע באף אחד אבל רוצה להרשות לעצמי להמשיך לחיות ולשמוח..תקופה ארוכה שלא הרשתי ולא יכולתי לתת לעצמי לשמוח..עכשיו אני מנסה ומקוה שאצליח להחזיק את הראש למעלה..אני יודעת שיהיו נפילות אבל אני נוצרת את תמונות הפנים הזורחות של הבנות שלי מהחופש הזה שיזכירו לי תמיד שאפשר גם אחרת...
אז חזרתי מהחופש..כן אתם מאמינים -הייתי בחופש ואני אפילו לא מתביישת לאמר שעשיתי חיים.. לפני הנסיעה הייתי נורא בלחץ..הרי לא מזמן חזרתי מהאזכרה שלו והכאב הרי לא עוזב אותך..אבל את החופש הזה כבר תיכננו מזמן..הבטתחתי לבנות ולאיש שנצא לחופשה רק אנחנו ונעשה חיים וניצחק ונישמח ונעשה כייף..בלילה שלפני לא נירדמתי..מליון שאלות ומחשבות - האם זה נכון? האם אבא מרגיש שבגדתי בו - שאני פתאום יוצאת לבלות ? האם זה מותר? ואיך אני בכלל מרגישה עם עצמי? ומה הוא היה אומר אילו היה פה לידי? ואיך בכלל מותר לי לשמוח כשהוא איננו ? ואיך אוכל לצאת מהמצברוח הדיכאוני הזה שאופף אותי כבר שנתיים? ועוד ועוד ועודהרבה שאלות של איך והאם....אז כשהגענו להולנד כבר הייתי מותשת מעיפות של לילה ללא שינה ונירדמתי.. כשקמתי כבר לא היה לי זמן לחשוב..היה זמן רק לביצוע..אבל עדין לא הפסקנו להזכיר את שמו היות והוא עלה על הפרק לא פעם בשיחה על הא ועל דא.. אבל עשינו חיים..שכחתי מה זה ניקרא לעשות חיים..כמה צחקתי בשבוע האחרון - אתם לא תאמינו? וכמה אנרגיות צברתי..והכי חשוב פתאום לראות את הבנות נהינות...אפשר גם אחרת..למדתי... הוא איתי תמיד ואף אחד לא יקח לי אותו אבל אני חייבת להמשיך הלאה.. לראות את הבנות שלי והאיש שלי ואני ביחד כזה עם זמן רק שלנו - איחוד כזה שאת לא רוצה שאף אחד יפגע בו וכל כך מפחדת לאבד אותו..את ההרגשה הזו אני אנצור לנצח..הלך לי אח... ולא יהיה לו עתיד..זה כל כך כואב..אבל פתאום ניפקחו לי העיניים, פתאום כשראיתי את הבנות משתוללות בלונהפארק ועושות חיים פתאום קלטתי שאני חייבת את החיים שלהן להמשיך...הלך לי אח כל כך צעיר... ועכשיו אני מנסה להמשיך לחיות על אף האבדה והכאב...ומקוה שאני עושה נכון..לא רוצה לפגוע באף אחד אבל רוצה להרשות לעצמי להמשיך לחיות ולשמוח..תקופה ארוכה שלא הרשתי ולא יכולתי לתת לעצמי לשמוח..עכשיו אני מנסה ומקוה שאצליח להחזיק את הראש למעלה..אני יודעת שיהיו נפילות אבל אני נוצרת את תמונות הפנים הזורחות של הבנות שלי מהחופש הזה שיזכירו לי תמיד שאפשר גם אחרת...