חזרתי מאילת!
במילה אחת: ואוו!!
וקצת בהרחבה: הגענו לאילת עם כל המשפחה ו3 זוגות חברים (שגם משתתפים) שהגיעו יום לפנינו. ידעתי, שמעבר לציפיות שלי מעצמי, הילדים מצפים לעודד ולראות אותי מסיימת את התחרות, החברים, הבעל...
הגענו ביום חמישי ב 12:00, החבר'ה כבר מודיעים לי: יאללה, מחכים לך בים, בואי."
ידעתי, שזה יהיה המבחן האמיתי, והזמן הנכון לנסות כמה טיפים מצויינים שקיבלתי. אחד מהם של סוזי, וטיפ נוסף, לעשות 10 תנועות חתירה ו 3 חזה, גם בכדי לא לאבד כיוון אבל גם כדי להתמקד בספירה ולהיות מרוכזת בזה בלבד, ולא בשטויות כגון: כמה הים הזה עמוק, אמאל'ה..
ידעתי שאם אני שוחה בלי בעיה, הטריאתלון יעבור בשלום.
מזל שלא היה לי יותר מדי זמן לחשוב, חברה שלי, פשוט משכה אותי למים וביחד תרגלנו שחיה ליד המצופים והתרחקות לעומק...
הדבר המפתיע ביותר שקרה, היה שפשוט כל כך נהנתי! ברגע של לחץ, תרגלתי את הנשימות של סוזי, ומיד התחלתי לשחות ולספור תנועות. עזר בצורה מדהימה!! (תודה סוזי!)
אני לא ארחיב יותר מדי, קצת משעמם, אבל הלחץ בהחלט עבר למצב שפוי,
בשטח ההחלפה, לפני התחרות, פגשתי את סוזי, חיבוק חם, והמון תודה..
הזינוק לשחיה היה כל כך מהיר שלא הספקתי בכלל לחשוב.. השחיה בתחרות הייתה מדהימה, בקטע הראשון, עד המצוף הראשון היה לחץ שלדעתי ללא הטיפים שקיבלתי, יש מצב שהייתי עושה "אחורה פנה". עם המועקה הראשונה, 3 נשיפות ויאללה סופרים...10-3, 10-3, לא חושבת על כמה עמוק... והאמת, באזור המצופים כל כך עמוק שפשוט רואים כחול כהה מאוד מאוד.. ויאללה נשימות וספירה 10 חתירה, 3 חזה, 10 חתירה, 3 חזה., המוח נכנס למצב "לא חושב". . מהר מאוד עקפתי את המצוף השני,.ויאללה סיימתי.. ביציאה מהים, פוגשת את בעלי והילדים, נחנקת מאושר, ממלמלת לו: עשיתי את זה!
הרכיבה הייתה קשה, רוח פנים שחבל על הזמן ושאני ממש לא מורגלת אליה וטיסה מטורפת בדרך חזרה, שלמען האמת, גם לזה לא ממש הייתי רגילה. אפילו הצלחתי לראות את סוזי גם ברכיבה והספקתי לצעוק לה: "עשיתי את זה"..
הריצה עברה, לא קל ולא קשה..
מסקנות:
1. אני אוהבת טריאתלונים ומאוד מקווה לעשות עוד ולא להשתפן.
2. לדבר ולדבר ולדבר, עצם החפירה בנושא, מאוד עזרה לי, לא יודעת להסביר למה, אבל הדיבור סביב הפחד מהים פשוט שחרר קצת מהלחץ.
3. בהמשך לסעיף הקודם, לשמוע מה יש לאנשים להגיד, אין לי ספק ששני הטיפים שקיבלתי, עשו את העבודה.
4. אני לא מאמינה שאני אומרת: בא לי לשחות בים....
5. תודה לכן על ההקשבה, התמיכה, העצות... עזר מאוד!!!!
טל
במילה אחת: ואוו!!
וקצת בהרחבה: הגענו לאילת עם כל המשפחה ו3 זוגות חברים (שגם משתתפים) שהגיעו יום לפנינו. ידעתי, שמעבר לציפיות שלי מעצמי, הילדים מצפים לעודד ולראות אותי מסיימת את התחרות, החברים, הבעל...
הגענו ביום חמישי ב 12:00, החבר'ה כבר מודיעים לי: יאללה, מחכים לך בים, בואי."
ידעתי, שזה יהיה המבחן האמיתי, והזמן הנכון לנסות כמה טיפים מצויינים שקיבלתי. אחד מהם של סוזי, וטיפ נוסף, לעשות 10 תנועות חתירה ו 3 חזה, גם בכדי לא לאבד כיוון אבל גם כדי להתמקד בספירה ולהיות מרוכזת בזה בלבד, ולא בשטויות כגון: כמה הים הזה עמוק, אמאל'ה..
ידעתי שאם אני שוחה בלי בעיה, הטריאתלון יעבור בשלום.
מזל שלא היה לי יותר מדי זמן לחשוב, חברה שלי, פשוט משכה אותי למים וביחד תרגלנו שחיה ליד המצופים והתרחקות לעומק...
הדבר המפתיע ביותר שקרה, היה שפשוט כל כך נהנתי! ברגע של לחץ, תרגלתי את הנשימות של סוזי, ומיד התחלתי לשחות ולספור תנועות. עזר בצורה מדהימה!! (תודה סוזי!)
אני לא ארחיב יותר מדי, קצת משעמם, אבל הלחץ בהחלט עבר למצב שפוי,
בשטח ההחלפה, לפני התחרות, פגשתי את סוזי, חיבוק חם, והמון תודה..
הזינוק לשחיה היה כל כך מהיר שלא הספקתי בכלל לחשוב.. השחיה בתחרות הייתה מדהימה, בקטע הראשון, עד המצוף הראשון היה לחץ שלדעתי ללא הטיפים שקיבלתי, יש מצב שהייתי עושה "אחורה פנה". עם המועקה הראשונה, 3 נשיפות ויאללה סופרים...10-3, 10-3, לא חושבת על כמה עמוק... והאמת, באזור המצופים כל כך עמוק שפשוט רואים כחול כהה מאוד מאוד.. ויאללה נשימות וספירה 10 חתירה, 3 חזה, 10 חתירה, 3 חזה., המוח נכנס למצב "לא חושב". . מהר מאוד עקפתי את המצוף השני,.ויאללה סיימתי.. ביציאה מהים, פוגשת את בעלי והילדים, נחנקת מאושר, ממלמלת לו: עשיתי את זה!
הרכיבה הייתה קשה, רוח פנים שחבל על הזמן ושאני ממש לא מורגלת אליה וטיסה מטורפת בדרך חזרה, שלמען האמת, גם לזה לא ממש הייתי רגילה. אפילו הצלחתי לראות את סוזי גם ברכיבה והספקתי לצעוק לה: "עשיתי את זה"..
הריצה עברה, לא קל ולא קשה..
מסקנות:
1. אני אוהבת טריאתלונים ומאוד מקווה לעשות עוד ולא להשתפן.
2. לדבר ולדבר ולדבר, עצם החפירה בנושא, מאוד עזרה לי, לא יודעת להסביר למה, אבל הדיבור סביב הפחד מהים פשוט שחרר קצת מהלחץ.
3. בהמשך לסעיף הקודם, לשמוע מה יש לאנשים להגיד, אין לי ספק ששני הטיפים שקיבלתי, עשו את העבודה.
4. אני לא מאמינה שאני אומרת: בא לי לשחות בים....
5. תודה לכן על ההקשבה, התמיכה, העצות... עזר מאוד!!!!
טל
