חייכנית ואופטימית
New member
חזרתי מאיטליה...
עברתי מסע מאוד מרגש ומאוד מהנה מצד אחד ומאוד טעון רגשית ומעייף מצד שני. אחי, אחותי ואני נסענו ל-6 ימים לרגל חתונת בן דודי (מצד אמי)...טקס החתונה היה מאוד מרגש, אבל לא בגלל הקשר שיש לנו עם בן דודנו (אין לנו בכלל קשר איתו...), אלא מכיון שהטקס נערך בבית הכנסת הגדול ברומא, המקום שבו אמי ואבי ערכו את חתונתם לפני 38 שנה... במהלך הטקס הציפו אותי רגשות עזים...דמיינתי את אמי שם תחת החופה...והתחלתי פשוט לבכות... בטח כולם שם חשבו שהתרגשתי מהטקס... מעבר לזה פגשתי בחתונה את בת דודתה של אמי והיא פשוט דומה לה שתי טיפות מים, זה היה כאילו שהזדמן לי לפגוש את אמי שוב. מעבר לכך שהיא בת דודתה והיא בת גילה , היא גם הייתה חברת הילדות הכי טובה שלה, אז ביקשנו ממנה שתספר לנו כל מיני סיפורים מהילדות המשותפת שלהם ומסתבר שאמי הייתה שובבה לא קטנה...הן כל הזמן היו עושות תעלולים לדוד שלי שהיה האויב המשותף שלהם...והיא הייתה עם אמי בטיול שבמהלכו אמי פגשה את אבא שלי. בנוסף היא אמרה שהיא תנסה לחפש תמונות ישנות של אמי ושלה מהילדות ולשלוח לנו אותם... מה שהיה עצוב במפגש המרגש הזה הוא שממש לפני שבועות מספר היא עברה ניתוח להסרת גידול במעיים וגם זה הציף לא מעט, אבל נראה שתפסו את המחלה בזמן וכולי תקוה שהיא תהיה בסדר ותנצח את המחלה הארורה הזו...היא נראית אישה מאוד חזקה. מפגש טעון נוסף, היה הביקור שלנו אצל סבתי מצד אמי, שאותה לא ראינו כבר כמה שנים, מאושפזת במוסד סיעודי במצב פיזי ונפשי לא טוב. היא לא זיהתה אותנו ולמרות שאמרו לנו שדברים שקשורים לעבר הרחוק היא זוכרת, זה לא היה נכון...היא לא זכרה כמה ילדים יש לה ומה שמותיהם ועל פי כמה וכמה מיהם הנכדים שלה... היא נראתה חלשה ואומללה, היא לרוב מסרבת לאכול, היא לא ראתה אור יום כבר הרבה מאוד זמן...בקיצור ממש נורא...כולי תקוה שלפחות הצלחנו לשמח אותה מעט, אפילו אם אחרי כן היא שכחה את הביקור... לצד החוויות האלה, בסה"כ היה טיול מאוד נהנה, זו הייתה הזדמנות נדירה לבלות זמן איכות ביחד, הרחק מהשיגרה ומחיי היומיום...בילינו הרבה עם המשפחה מצד אבי, אליהם אנחנו יותר קשורים וכמובן שזכינו לחוויה גסטרונומית שאין כמותה... ...זהו זה, מצטערת שיצא כ"כ ארוך ותודה למי שהגיעה עד הלום...
עברתי מסע מאוד מרגש ומאוד מהנה מצד אחד ומאוד טעון רגשית ומעייף מצד שני. אחי, אחותי ואני נסענו ל-6 ימים לרגל חתונת בן דודי (מצד אמי)...טקס החתונה היה מאוד מרגש, אבל לא בגלל הקשר שיש לנו עם בן דודנו (אין לנו בכלל קשר איתו...), אלא מכיון שהטקס נערך בבית הכנסת הגדול ברומא, המקום שבו אמי ואבי ערכו את חתונתם לפני 38 שנה... במהלך הטקס הציפו אותי רגשות עזים...דמיינתי את אמי שם תחת החופה...והתחלתי פשוט לבכות... בטח כולם שם חשבו שהתרגשתי מהטקס... מעבר לזה פגשתי בחתונה את בת דודתה של אמי והיא פשוט דומה לה שתי טיפות מים, זה היה כאילו שהזדמן לי לפגוש את אמי שוב. מעבר לכך שהיא בת דודתה והיא בת גילה , היא גם הייתה חברת הילדות הכי טובה שלה, אז ביקשנו ממנה שתספר לנו כל מיני סיפורים מהילדות המשותפת שלהם ומסתבר שאמי הייתה שובבה לא קטנה...הן כל הזמן היו עושות תעלולים לדוד שלי שהיה האויב המשותף שלהם...והיא הייתה עם אמי בטיול שבמהלכו אמי פגשה את אבא שלי. בנוסף היא אמרה שהיא תנסה לחפש תמונות ישנות של אמי ושלה מהילדות ולשלוח לנו אותם... מה שהיה עצוב במפגש המרגש הזה הוא שממש לפני שבועות מספר היא עברה ניתוח להסרת גידול במעיים וגם זה הציף לא מעט, אבל נראה שתפסו את המחלה בזמן וכולי תקוה שהיא תהיה בסדר ותנצח את המחלה הארורה הזו...היא נראית אישה מאוד חזקה. מפגש טעון נוסף, היה הביקור שלנו אצל סבתי מצד אמי, שאותה לא ראינו כבר כמה שנים, מאושפזת במוסד סיעודי במצב פיזי ונפשי לא טוב. היא לא זיהתה אותנו ולמרות שאמרו לנו שדברים שקשורים לעבר הרחוק היא זוכרת, זה לא היה נכון...היא לא זכרה כמה ילדים יש לה ומה שמותיהם ועל פי כמה וכמה מיהם הנכדים שלה... היא נראתה חלשה ואומללה, היא לרוב מסרבת לאכול, היא לא ראתה אור יום כבר הרבה מאוד זמן...בקיצור ממש נורא...כולי תקוה שלפחות הצלחנו לשמח אותה מעט, אפילו אם אחרי כן היא שכחה את הביקור... לצד החוויות האלה, בסה"כ היה טיול מאוד נהנה, זו הייתה הזדמנות נדירה לבלות זמן איכות ביחד, הרחק מהשיגרה ומחיי היומיום...בילינו הרבה עם המשפחה מצד אבי, אליהם אנחנו יותר קשורים וכמובן שזכינו לחוויה גסטרונומית שאין כמותה... ...זהו זה, מצטערת שיצא כ"כ ארוך ותודה למי שהגיעה עד הלום...
ברוכה השבה
