חזרתי לארץ

[דנהבננה]

חזרתי לארץ ../images/Emo160.gif

מה שלום כולם? אני רואה שיש גם חברים חדשים. היו לי המון חוויות מדהימות,שבועיים נפלאים עם טרי אבל עכשיו אני בדירה הריקה והאמת שדי עצוב לי - שוב מתחיל הבלאגן של עבודה מסביב לשעון (כמעט),לימודים וחוץ מזה יש לי ג´ט לג היסטרי בגלל הבדלי השעות. הצלחתי לישון רק שעות ספורות ואני אמורה להתייצב במשרד ב10:00 מחר. פעם הבאה שניפגש תהיה רק עוד חודשיים ואני ממש לא אהיה זו שנוסעת אליו איך אני אמורה להחזיק מעמד ככה עוד שנה,ממש אין לי מושג. בילינו 24/7 ביחד,עד כמה שניתן. החברים שלו ירדו עליו שהוא אדם אחר לגמרי כשאני בסידני ושאני צריכה להגיע לעיתים יותר קרובות. היינו גם בארוע משפחתי (מסיבה של קרובי משפחה שלו) וכולם כרגיל מקבלים אותי בחום,כולם יודעים שאנחנו מדברים על חתונה בעתיד הקרוב (שנה וחצי זה קרוב? נראה לי שיהיה מעניין להראות להורים שלי איך מקבלים שם את הכלה הלא נוצריה לעתיד,לעומת היחס שלהם אליו. נסענו לשלושה ימים לניו זילנד,אני מתה על הארץ הזאת,בעיקר בגלל הרוגע שהיא משדרת והנופים המדהימים. הוא כל הזמן ניסה לקנות לי מתנות ולא לעצבן אותי יותר מדי (רגבי למשל ועוד כל מיני תחביבים מפלצתיים גם גררתי אותו לרקוד ריקודים לטיניים 3-4 פעמים וזה הישג! עכשיו שאני בארץ זה בכלל נראה לי כמו עולם אחר. יש הרבה מה לספר אבל עוד לא התאפסתי על עצמי מחוסר שינה. מתכננת לבקר בפורום בתדירות גבוהה,נראה לי שאני אזדקק לקצת תמיכה ומישהו שיגיד לי שכל החוסר סבלנות הזו היא משהו טבעי. לילה טוב, דנה.

 

[GalGula]

דנה´לה ../images/Emo24.gif ברוכה השבה הביתה!

קודם כל, אני שמחה לדעת שהפורום הזה אכן עוזר ונותן תחושה של "לא לבד", כי זאת בדיוק הסיבה שהוא קיים. טוב לדעת שהוא משרת את המטרה שלשמה הוקם (ועוד כמה מטרות אחרות כמו למשל לפגוש, גם אם בעיקר וירטואלית, אנשים נפלאים ומקסימים). חוסר הסבלנות שלך הוא הכי טבעי בעולם יקירתי!! ויותר מזה... אני חייבת לספר ממש בגדול שבזמן האחרון אני רבה המון עם החבר, אנחנו ממש נעשינו חסרי סבלנות, מתווכחים המון... ואין לי (וגם לו) ספק שאחת הסיבות העיקריות לכך זה המרחק והזמן הרב שלא נפגשנו. מה לעשות - מגיע שלב בקשר שבו חייבים כבר לחיות יחד ולנסות את החיים האמיתיים, שלב שבו נמאס מהפנטזיה ורוצים לממש "על אמת" את הקשר. אני יודעת שאצלנו לפחות, אם זה לא יקרה בזמן הקרוב - זה יהיה מאד קשה ואולי גם בלתי אפשרי להמשיך את הקשר. אני חייבת לציין שעד לא מזמן, דוקא לא הפריע לי עד כדי כך המרחק. הסתדרנו. ידענו שיש לנו האחד את השניה וזה היה בסדר. עם הזמן זה הולך ונעשה קשה יותר. אני אישית גם כן כבר חסרת סבלנות. בקיצור - אני מניחה שזה מאד טבעי, התחושה הזאת. זהו בינתיים. כמובן שמחכים כאן לשמוע כל מה שיש לך לספר על המפגש, על החוויות, הטיולים (וגם תמונות אם בא לך

)! ובינתיים - מקוה שהיום הראשון בחזרה בעבודה עובר בשלום...

גל

 

[דנהבננה]

../images/Emo29.gif תודה ו...

גל, מצטערת לשמוע שאתם רבים יותר. אני יכולה להבין את התסכול - אני לא מתכוונת להתחיל להשוות,כי הסיטואציות שלנו שונות,אבל תארי לך מצב בו גרת עם חברך כמעט שנה,חלקתם בית וכו´ ואז לפתע נאלצתם לקטוע את זה ולהפוך להיות "זוג בשלט רחוק". אצלנו הסתכול גובר ובמנות מאוד גדולות. במיוחד שעכשיו מתחילה תקופה עמוסה מבחינת עבודה ולימודים (אצלי) ועבודה (אצלו),אז זה מקשה עלינו לתקשר,נוסף על בעיית הפרשי השעות. כשאת חוזרת הביתה סחוטה מעייפות,את רצה לטלפון/אינטרנט אבל בגלל כל האילוצים לא תמיד יוצא לשוחח כמה שרוצים. לגבי המרחק אצלכם - קיבלתי את הרושם שהייתם אמורים להפגש בקרוב? אולי המצב ישתפר ברגע שתיפגשו,אולי הפרידה הבאה תהיה קצרה יותר וזה יקל על המצב? אני בכלל לא יודעת איך את מחזיקה מעמד בפרידה כ"כ ארוכה,אני מתלוננת על חודשיים שלא נתראה ואתם מחזיקים מעמד יותר - כל הכבוד לכם! מתי את מתכננת לעבור אליו? הבנתי שיש לך חובות לסיים בכל הקשור ללימודים. זו הסיבה העיקרית לכך שאנחנו מחכים - הלימודים שלי. אחרת כבר מזמן הייתי חוזרת,לא ממש בעיה למצוא עבודה במקצוע שלי שם,עם נסיון מספק+אנגלית מעולה. המרחק הוא ממש בעיה - גורם לחיכוכים ומריבות,לפעמים כל מה שהיית רוצה זה שיהיה לידך אחרי יום עבודה לא קל או סתם מריבה מטופשת עם חברה טובה. אבל אנחנו חייבות להתאזר בסבלנות. הבנתי שאתם ביחד כשנתיים וחצי,אז להתיאש עכשיו ?

אני בטוחה שהכל יסתדר אחרי הפגישה המתקרבת! ואחריה - אפשר להכין טבלת יאוש ולהתחיל לסמן ימים עד למעבר שלך אליו. דנה. נ.ב. ביסטי ואורלי תודה על קבלת הפנים

 

[GalGula]

דנה, בואי נתחיל מזה

שבאמת אין מה להשוות בינינו. אני אפילו לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם בנוסף למרחק - היה גם פער שעות כמו שיש ביניכם. סביר להניח שהיינו מדברים אולי פעם בשבוע במקרה הטוב.... שלא לדבר על זה, שאני לא מצליחה להבין איך אתם מגייסים כל כך הרבה כסף לטיסות כל חודשיים, ועוד אוסטרליה-ישראל, וזה עוד כשבמקביל צריך לשלם חשבונות טלפון מנופחים... אני מקטרת על 3 שעות טיסה... לגבי זה שאני אמורה לקפוץ לשם, בינתיים לביקור - זה נכון. הבעיה היא שיש (כרגיל) כל מיני אילוצים שמעכבים את זה. אבל אני מאד מאד מקוה שממש אוטוטו, אולי תוך שבועיים-שלושה, אני אסע. זה יהיה חייב להיות ספונטני, כי כרגע עדין לא ברור מתי בדיוק זה יתאפשר. אין לך מושג כמה שקשה לי, למרות שעושה רושם שאני כאילו מחזיקה מעמד. אמנם בינתיים אנחנו איכשהו מחזיקים מעמד (בקושי אם לשפוט על פי המריבות שהיו לנו לאחרונה, ושלשמחתי קצת נרגעו). אבל זה מאד מאד קשה. במיוחד זה קשה לי כי אני מרגישה שאני חיה ב-loop... איכשהו דברים דוקא עכשיו לא מסתדרים לי, דברים שצצים מתעכבים ומעכבים. כבר מזמן הייתי אמורה לחיות איתו שם! אני לא יודעת למה - אבל אני סובבת סביב הזנב של עצמי. אני מאד מתוסכלת מהמצב. הייתי מתה לעשות איזה מליון שינויים ודברים חדשים, כדי לצאת מה"לופ" הזה, אבל הבעיה היא שמצד שני אני חייבת לסגור כאן קצוות בלי לפתוח חדשים, כדי לעזוב כבר. אבל זה שאני תקועה במקום מתסכל אותי ומקשה עלי לסיים את מה שאני צריכה.. זה מתבטא בהמון דברים, בין היתר למשל הענין הכלכלי: אין לי עבודה כרגע, ואני גם לא מחפשת כי אני רוצה לסיים את התחייבויותי ולעוף לשם. לא רוצה משהו שיחזיק אותי כאן עוד זמן. מצד שני - זה תוקע אותי כלכלית! אפילו לצאת קצת מהבית, לקנות בגדים או סתם לפנק את עצמי במשהו שיגרום לי להרגיש קצת יותר טוב אני לא יכולה. או בלעשות כל מיני דברים שאני דוחה כבר המון זמן (שמן הסתם צריך כסף גם בשבילם) - כמו למשל לחזור לכושר, ללמוד כמה דברים שאני כבר המון זמן רוצה וכו´. אני פשוט תקועה בלופ הנוראי הזה, וברור לי שרק שני דברים יכולים להוציא אותי ממנו: או שאני עפה מפה כבר, או שאנחנו נפרדים. ברור לי שאני אעשה את המקסימום כדי שהאופציה הראשונה תתממש ולא השניה. בקיצור - אין לי מושג אם הבנת משהו מהבלאגן הזה. מקוה שלא סיבכתי אותך ב"לופ" שלי - מספיק שאני תקועה בו

...

 

[דנהבננה]

בכלל לא סיבכת אותי ../images/Emo13.gif

אני רק יכולה לדמיין לעצמי את התסכול שלך מכל המצב,במיוחד הכלכלי והעיכובים הבלתי פוסקים האלה. את יודעת מה שקלתי לעשות כדי לשפר את המצב הכלכלי בזמנו? שקלתי לחזור לגור אצל ההורים עד סיום התואר השני,כדי שיהיה לי יותר כסף לטיסות,אבל הגאווה שלי לא אפשרה לי,כי ההורים מאוד לא תומכים בקשר,כפי שאת יודעת. בכל מקרה,אני חושבת שהכי חשוב בשבילך עכשיו זה להתרכז בלימודים נטו,לסיים כמה שיותר מהר ולעבור אליו בהקדם. יש מן הרגשה של "חיים תקועים" גם ככה,אז לחיות ככה לאורך זמן? כמה זמן אתם עושים את זה כבר,שנתיים וחצי? לדעתי,זה המון. אם תעבדי זה בטוח יסיח את דעתך מהלימודים. ואני מתכוונת לעבודה רצינית שצריך גם להשקיע בה. מה שאת יכולה לעשות זה כל מיני דברים סטודנטיאלים {אני הקלדתי עבודות עבור סטודנטים בתחילת התואר הראשון שלי,מלצרות ומה לא). הכי חשוב שתקבעו לכם איזה "דד ליין" (אני באמת מתחילה להישמע כמו עובדת חרוצה במשרד פרסום

אבל לא מתכוונת לתאריך ספציפי שאין לזוז ממנו,כי בסה"כ תמיד יש אילוצים של זמן לכאו או לכאן,אבל בגדול,תקבעו חודש,שבו,תתחילי להתארגן לקראת המעבר. וכשאני אומרת להתארגן אני לא מתכוונת לאריזת תיקים אלא למעבר ממש. ככה לשניכם יהיה למה לצפות. לא תרגישו שאתם נמצאים באוויר. אני בטוחה שזה יקל על חברך המון וגם עליך בעצם שכן את סובלת לא פחות! אגב, את משתפת את אמא שלך/קרובים אחרים במצב הנוכחי? למישהו היו עצות מעניינות? ואני פשוט חייבת להגיב לגבי מה שאמרת בתגובה לטיסות כל חודשיים - הלוואי עלי טיסות כל חודשיים לאוסטרליה

אמנם יש לי משרה טובה אבל אני לא שוחה בכסף,יש לי דירה לממן (אני גרה עם שותפה) והוצאות כמו שיש לכולנו,במיוחד במדינת ישראל של היום שבה הכל מתייקר בטירוף. מה שכן, טרי עצמאי. כבר כמה שנים. הוא כבר מזמן מעבר לכל התארים האלה שאני מנסה לסיים כל כך בשקדנות. הוא עוזר לי לממן את הטיסות. גם הפעם הוא עזר. נכון,ממש עד לא מזמן היו חשבונות טלפון מנופחים אבל עברנו לשוחח דרך תוכנת ה-netmeeting שדרכה אפשר גם לראות וגם לשמוע את האדם מצדו השני של המסך,כמובן ,אם יש ברשותך מצלמת אינטרנט. אני מנסה לצמצם את שיחות הטלפון לשם...לי יש עוד שנה להעביר ככה אז...חייבת להיות סבלנית ואופטימית,למרות שזה קשה. תחזיקי מעמד שם, תנסו לדבר יותר על העתיד הקרוב כשתעברי לשם ולקבוע דברים,תראי שזה ישפר את המצב! דנה.

 

[bisty]

ברוכה הבאה!

נשמע שבילית מצויין,אני מורידה בפנייך את הכובע (אם היה לי כזה) וכמובן שגם בפני גל על היחסים הטרנסאטלנטים שלכן ובתקווה שהאיחוד המיוחל יגיע מהר. תחזיקי מהעמד! מיכל

 

[oorly]

ברוכה השבה

 

[adsn33]

ברוכה הבאה !!

רק תקווי ובאמת הכל יהיה בסדר בסוף. מקווה שהמפגש הבא יהיה בקרוב.