חזרנו מאנגליה...

[bisty]

חזרנו מאנגליה...

בצורה מאוד מאוד ספונטנית לפני שבוע ויומיים הציע בנזוגי היקר שניסע לנו לאנגליה לבקר את משפחתו אליה הוא מאוד מתגעגע בעקבות מציאת מחיר זול בטירוף באינטרנט... זה סיפור די מצחיק האמת... באתי לבוס שלי בצוהרי יום רביעי שעבר בחיל ורעדה לבקש את החופש,הייתי בטוחה שלא יסכים בגלל ההתראה הקצרה עד מאוד...ציפתה לי הפתעה, האדון אמר שאין לא זמן לדבר איתי, למרות שציינתי כי דחוף העיניין. אמר -מחר. כעסתי מאוד, הייתי חייבת למצוא משהו לומר לו אם וכאשר ידבר איתי למחרת כדי שיבין שכך לא מתייחסים לאנשים. חשבנו ביחד אני וסיימון והחלטנו על סיפור לא רע בכלל. למחרת באמצע היום כשכבר הייתי בטוחה ששכח ממני ובכלל...שאין יותר כרטיסים לטיסה שעתידה לצאת בעוד כ-20 שעות...הוא קרא לי. אמרתי: זה לא חשוב עכשיו, אתמול זה היה. העיניין הוא כזה: בנזוגי הציע לי להנשא והחלטנו ללכת על חתונה ספונטנית בשבוע הבא באנגליה בחיק משפחתו... אמרתי ולא הוספתי. הבוס היה המום,התלבט קצת אבל אמר כן, סעי תתחתני ומזל טובים וכו´... מצויין, עכשיו מה עושים? מתחתנים בגלל אי הנעימות בעבודה? אז ביררנו והתברר שאפשר להינשא באנגליה אחרי שהות של 15 יום. קצת הצטערנו, נראה לי שהיינו עושים את זה. בכל מקרה בילינו שבוע נפלא ללא דאגות בארץ עם מזג אויר מוזר. אכלנו, נחנו ובילינו עם המשפחה. חזרנו היום למציאות הישראלית ולתיבת דואר מלאה בחשבונות... ואייך היה החג שלכם? מקווה שיצא לבקר שוב ולהתעדכן אחרי כיפור...בנתיים אני הרוגה מהטיסה והולכת הביתה לישון אחרי איחוד מאושר עם כלבתי. ביי וסופ"ש נעים לכולם!

 

[GalGula]

מיכלי! ../images/Emo24.gif

זה באמת היה ספונטני... ואני התחלתי לדאוג... נשמע מצוין, הניקוי ראש הזה. אהבתי את התירוץ לבוס

. את באמת חושבת שהייתם מתחתנים ככה בספונטניות אם זה היה אפשרי? נשמע לא רע... חוסך את כל הכאב ראש של הבלאגן והארגונים שלפני... טוב - נחכה שתנוחי קצת ואז - רוצים לשמוע חוויות!

 

[bisty]

היי גל!

חזרתי לעבודה די מבואסת,כל שניה באים להגיד לי מזל טוב ואני אומרת שבסוף זה לא קרה כי צריך להשאר שם 15 יום. בהחלט הייתי רוצה להתחתן בספונטניות אבל בן זוגי היקר לא חושב כך. אחרי כישלון נישואיו הראשונים הוא רוצה לחגוג בצורה שונה ויותר משמעותית ואני חוששת שכן אנחנו חלוקים בדעותינו. נראה מה יהיה ובנתיים בעצם שום דבר לא בוער. מה שכן, היה די עצוב. הרגשתי במשך כל השהות שלנו שם אייך הוא משתנה, ממש פורח עם המשפחה,וכל דוברי האנגלית סביבו...הוא היה כל כך מאושר וכל כך עצוב כאשר עזבנו,אמא שלו בכתה וזה היה ממש קורע לב. אני יודעת שהוא רצה להשאר ולא רצה לחזור לכאן, בכלל הוא עכשיו בתקופה של אנטי כלפי הארץ וכל דבר קטן הוא מקבל בכעס ומאשים את "הארץ הזאת"... אני חושבת כל הזמן מחשבות פרטיות בהן אני לא משתפת אף אחד (חוץ ממכם) שאולי כן ניסע ונחיה שם בסוף, עם כל הקשיים הצפויים לי שם. פשוט כי המצב פה באמת קשה,שכר הדירה שלנו הולך ועולה וקשה לראות אותנו בונים פה את ביתנו בצורה יציבה...סתם מחשבות,אני עוד צריכה לסיים פה את התואר כך שיש לי עוד שנה לחשוב ונראה מה יהיה... חוץ מזה, באנגליה היה כייף חוץ מיום אחד שנסענו ללונדון ונרטבנו לגמרי ולכן חזרנו הביתה מוקדם ולא הספקנו לעשות כלום... משפחתו של סיימון מדהימה וקיבלו אותנו נהדר. לא עשינו הרבה,בעיקר נחנו,וגם קצת קניות. השבוע הזה עבר מהר מידי... זה כל להודעה מבולבלת זאת בנתיים... ביי לכולם מיכל

 

[GalGula]

מיכלי ../images/Emo24.gif

קודם כל, אני מאד מזדהה עם החשש שלך לעבור ולחיות איתו שם. אבל התחושה שלי היא שאת חייבת לנסות. אמנם יש לכם עוד שנה לחשוב על זה, ומי יודע - אולי בשנה הזאת יקרו ניסים והמדינה שלנו תהפוך לקצת יותר אנושית, קצת פחות בעייתית, וקצת יותר בטוחה. ואולי למרות הכל בסופו של דבר יקירך יאהב את הארץ הזאת, ואם לא זה - אז לפחות ישלים עם החיים כאן, למרות כל הקשיים. אבל את חייבת לקחת בחשבון מצב שבו זה לא יקרה, ואז בלית ברירה תהיי חייבת לחשוב ברצינות על מעבר. לפחות לנסות. כי אני לא רואה עתיד רב לקשר שבו כל אחד מבני הזוג מרגיש אומלל כשהוא רחוק ממולדתו. בעצם לא הייתי מגדירה זאת כ"אין עתיד", אלא יותר כחיים עצובים. ואני יודעת שאני פסימית ומתנצלת על כך. אולי אני פסימית גם כי בזמן האחרון יצא לי לריב די הרבה עם חברי (אגב - כמעט תמיד על נושאים שלגמרי לא קשורים לזוגיות המעורבת, אבל לעתים כן קשורים למרחק הפיזי העצום), ויצא לי לחשוב על העתיד המשותף שלנו. ולמרות שאני בהחלט מוכנה להגיע לשם ולנסות - ובידיעה שיהיה לי קשה, וגם בידיעה שאין סיכוי שהוא ירצה לחיות כאן - יש בי פחד עצום שיהיה לי קשה מדי. ולאו דוקא בגלל שקשה לי עם שינויים (נהפוך הוא), אלא בגלל שנראה לי שיהיה קשה דוקא לבן הזוג להתמודד עם המצב החדש, להתמודד עם קשיים שלי, לתמוך בי עד הסוף... אני יודעת שאני נשמעת פסימית, אבל לפחות כאן בפורום שלנו אני יכולה להעלות את מה שעובר לי בראש בימים האחרונים ולצפות שיהיו כמה שאולי יבינו אותי...