חזרותה!!!!!
מה זה אומר בכלל? @.@;;; בכל מקרה! האינטרנט חזר אחרי שבוע וחצי נטול (בההההההההההההה ;-
ויש לי גם פאלפון חדש עם אינטרנט (וופי!!) ואחים זה רע! (לא קשור) בכל מקרה מגיע לכם עוד פרק בפיק המוזר שלי + עוד מעט אני ישים פה ציורים, כמו זה ההוא שם בצד רואים רואים? ימינה >>>>>>>> אמרתי ימינה! אה אופס זה שמאלה.... אני יודעת שאני משוגעת, זה בא לי טבעי (היי, אחלה משפט לחתימה!) המורה והתלמיד המוזר "טויה אתה נראה עייף, מה קרה לך?" שאל יוקיטו למחרת בבוקר כשפגש את טויה בכיתה "לא קרה כלום, סתם עייף..." אמר טויה באדישות "למה לא ישנת בחדר אתמול?" שאל יוקיטו, טויה התיישב ליד השולחן שלו בעייפות "ישנתי בבית" הוא אמר והתחיל לחטט בתיק שלו "תראו תראו..." נער עם שיער כסוף כמו של יוקיטו התקרב אליהם והסתכל על טויה מחייך "מאקו!" אמר טויה בבהלה "מה המצב טיו?" אמר מאקו בעליזות מזויפת, הוא נראה די משועמם "שלום, אתה תלמיד חדש?" שאל יוקיטו, מאקו הסתכל על יוקיטו והחיוך שלו נמחק "אתה...." הוא אמר "מאקו" טויה קטע אותו מיד "אתה מתחיל היום בכיתה שלנו?" "כן" אמר מאקו, והעוד הסתכל על יוקיטו, כנראה קלט מה טויה רצה "עפתי מהבצפר הקודם שלי בצ'יק אז עברתי הנה" "נחמד להכיר, אני יוקיטו" יוקיטו חייך "מעניין להכיר... אתה כבר יודע איך קוראים לי" אמר מאקו ולחץ את ידו של יוקיטו "וואו!" הוא קרא לפתע "יוקי" אמר טויה "אתה לא בקורס אחר עכשיו?" "כן" אמר יוקיטו "פשוט רציתי לראות אותך קודם, טוב, ביי" יוקיטו לקח את התיק שלו והלך, הוא נעצר לרגע, הוא הרגיש שמאקו תוקע בו מבטים, ומשום מה הוא הרגיש לא טוב להשאיר את שניהם לבד, אבל בסוף נאנח ומיהר לכיתה אחרת "תגיד אתה עיוור??" קפץ מאקו, אבל טויה לא נבהל, הוא היה עייף מדי "אני לא חושב שעיוור זו המילה" אמר טויה "כן כן לא עיוור מה לא הרגשת את זה??" הוא הצביע על דלת הכיתה "מאקו אני יודע שיוקי לא אנושי" אמר טויה "באמת?" מאקו הסתכל על טויה "יוקי מה? אתם בטח חברים ממש טובים..." "יש לך בעיה עם זה??" "לא לא מה פתאום" מאקו התיישב מאחורי טויה במקום של יוקיטו "פשוט לא חשבתי שדווקא מישהו כמוך יתחבר עם מן...יצור..." "מאקו עם אתה לא רוצה לעוף דרך החלון אני מציע לך לשתוק, בעיקר כשיש לך משהו להגיד על יוקיטו" טויה קם ויצא "מה הקטע שלו? מה הוא מגן כל כך על הילד הזה? בטח יש להם עבר משותף די גדול" הוא התחיל לצחוק בקול "אח שלך בסדר סאקו?" שאלה מייאן ששתיהן רכבו לבית ספר "כן הוא טיפה עייף זה הכל, מזל שהוא לא שאל שאלות בקשר לדאד, זה די הדאיג אותי" שתייהן רכבו עד שהגיעו לפניה ברחוב עצי הדובדבן ליד בית הספר "זה לי!" סאקורה קפצה בשמחה ועצרה לידו, אבל מייאן לא הצליחה לבלום ועפה לשיחים "היא בסדר?" לי מלמל "אני בסדר!" מייאן יצאה מהשיח מלאה עלים וניערה את החצאית שלה מפניית הרחוב הגיח ריי, הוא הסתכל על מייאן לשניה הסתובב והתחיל ללכת במהירות "מייאן" סאקורה משכה את צומת ליבה של מייאן לריי, שנראה כי ניסה להתחמק מהם, אבל מייאן חייכה והחליקה במהירות לכיוון ריי וחסמה אותו "אני לא כועסת עלייך!" היא אמרה, ריי נבהל "אולי קצת נסחפת אתמול, עם דלתא וולף והכל, אבל אני מניחה שאתה מהקלפים בלי הרגשות אז לא איכפת לך, מילא, אני לא הכי מבינה בקלפי דלתא, אבל עם לך לא היו רגשות אני מניחה שגם וולף לא הרגיש כלום" היא חייכה לי וסאקורה הסתכלו על ריי, עוד מופתעים ממה שמייאן אמרה, סאקורה חששה שריי יצעק על מייאן או יכעס, אבל ריי סתם עמד שם, גם מופתע "אחרי הכל שנינו עושים את אותה העבודה, למה שלא נסתדר, הכל ייפתר במפגש הקלפים הגדול זוכר? מה שאיירו דלתא אמר בעצמו" ריי עוד שתק, אבל אחרי כמה שניות הוא חייך , והיא חייכה בחזרה לא מופתעת בכלל, הוא עקף אותה ונכנס לבית ספר והיא החליקה חזרה לסאקורה ולי "זה היה החיוך הראשון שלו נכון?" שאלה סאקורה "חבל שטמויו לא כאן לצלם את זה" צחקה מייאן "יאלה בואו או שנאחר!" ריי נכנס לתוך בית הספר אבל כאילו נזכר במשהו, הוא עצר והחיוך שלו נמחק "מסכנה" הוא אמר "אין לה שמץ של מושג..." והוא המשיך פנימה בכניסה לבית ספר סאקורה נתקלה באישה שנכנסה פנימה "אוי סליחה!" אמרה סאקורה, אבל כשהאישה הביטה בה היא נכנסה להלם, האישה הביטה לסאקורה בעיניים ונכנסה לבית הספר כשמייאן קראה "סאקורה! את באה או מה??" היא החליקה לכיוונה "סאאאקוווורהההה???" היא נפנפה בידה מול העיניים של סאקורה, אבל סאקורה לא ראתה ולא שמעה אותה, מה שהיא ראתה היה נמר ענק שרץ קדימה, שעליו רכבה ילדה בלונדינית עם שמלה ירוקה מוזרה, והיא והנמר נראו מאוד מתוחים "מה קורא כאן? מי הילדה הזו?" סאקורה חשבה לעצמה לפתע הנמר עצר באמצע הריצה במקום, והילדה נבהלה, "לא!!!" היא צעקה, משהו פגע בהם, ושניהם נעלמו באויר, מישהו צעק לעזרה מרחוק אבל סאקורה לא שמעה מה הוא אמר סאקורה נבהלה ויצאה מההלם, היא ישבה על המדרכה כשלי ומייאן אוחזים בה "סאקורה מה קרה לך??" שאלה טמויו שהגיעה לשער בריצה "הפחדת אותי לאללה!" אמרה מייאן "את בסדר?" "ראיתי את הנמר והילדה גם בחלום שלי, מה קורא כאן?" סאקורה מלמלה "סאקורה נו תעני לי את בסדר??" מייאן ניסתה להוציא מסאקורה תשובה כל הדרך לכיתה "אני בסדר אמרתי לך! היה לי חיזיון מוזר זה הכל" "מעולם לא היו לך חזיונות במשך היום סאקורה" אמר לי "את בטוחה שאת בסדר?" "כן נו על תדאג לי" אמרה סאקורה בשמחה "אתם באים??" ריי קרא אליהם מתוך הכיתה "המורה כבר בפנים הוא מחכה רק לכם!" אחרי שנכנסו במבוכה לכיתה הם לא דברו על החזיון של סאקורה עד הפסקת הצהריים "סאקורה שמעתי שהתעלפת!" אמרה ריקה כשכולם ישבו בחוץ "מה זה??" סאקורה הביטה במייאן במבט קר "ההה.... נפלט לי..." מייאן מלמלה "אולי נכנס בך דיבוק" מרה נאוקו עם פה מלא באורז "ראית חיזיון מוזר? זה אומר שנכנס בך אחד כזה! קראתי על זה פעם!" "באמת?!?!" סאקורה הפכה לגוש אבן "עם לא ראית חיזיון אין מה לחשוש" היא אמרה "ראית אחד?" סאקורה מלמלה קולות מפוחדים ולא ענתה בסוף היום כשסאקורה יצאה ממועדון המעודדות יחד עם מייאן היא התחילה להסתכל לכל הכיוונים "מה קרה לך?" שאלה מייאן "האישה שראיתי בבוקר, יש לי הרגשה שהיא זו שהראתה לי את החזיון המוזר!" "אישה? איזו אישה? לא ראיתי כלום!" אמרה מייאן "איבדת משהו ילדונת?" נער כלשהו התקרב לסאקורה "אני מכירה אותך!" קפצה מייאן "מה זה?" הוא מלמל בשיעמום לכיוונה "סאקורה זה הילד שהציל את טויה אתמול בלילה!" מייאן קפצה והצביעה עליו "את אתן מכירות את טויה?" מאקו חייך "כן, אני אחותו הקטנה סאקורה" אמרה סאקורה "לטויה יש אחות מה? אני מאקו, אני בכיתה שלו" הוא אמר "רגע אבל איך אתן יודעות על מקרה הרוח שהיה לטויה אתמול?" "מה רוח? זה היה..." סאקורה סתמה למייאן את הפה "היינו שם חיפשנו את טויה" היא אמרה מהר "מדליק, טוב תסלחו לי חמודות חייב לזוז, אני מאחר בהחזרת ספר לספרייה" הוא עקף אותן והלך משם "איזה נחמד!" אמרה מייאן כולה סומק מאקו נכנס לרחוב צדדי ונתקל במישהי "תסלחי לי גברת" הוא אמר באדישות והסתכל אליה במבט משועשע ועייף, כאילו הוא יודע משהו, היא לא נראתה משועשעת, היא עקפה אותו במבט כועס "לך תדע איך המוח שלהם עובד" הוא מלמל והמשיך ללכת, אבל לא לכיוון הספרייה "אז מה חיפשנו בעצם?" "האמת ששחכתי..." "תיזהרי!" מייאן תפסה את סאקורה לפני שנתקלה גם היא באותה אישה, האישה נעצרה והביטה בהן "אוי, ממש סליחה" אמרה סאקורה, האישה שתקה, והביטה בהן "את בסדר גברת?" סאוקרה שאלה, האישה עוד שתקה "היא בטח מה זה כועסת עם היא שותקת ככה" מייאן לחשה לסאקורה שהאישה לא תשמע, היא לא שמעה, גם סאקורה לא שמעה, שתייהן היו במקום אחר ומייאן דברה לעצמה
מה זה אומר בכלל? @.@;;; בכל מקרה! האינטרנט חזר אחרי שבוע וחצי נטול (בההההההההההההה ;-
ויש לי גם פאלפון חדש עם אינטרנט (וופי!!) ואחים זה רע! (לא קשור) בכל מקרה מגיע לכם עוד פרק בפיק המוזר שלי + עוד מעט אני ישים פה ציורים, כמו זה ההוא שם בצד רואים רואים? ימינה >>>>>>>> אמרתי ימינה! אה אופס זה שמאלה.... אני יודעת שאני משוגעת, זה בא לי טבעי (היי, אחלה משפט לחתימה!) המורה והתלמיד המוזר "טויה אתה נראה עייף, מה קרה לך?" שאל יוקיטו למחרת בבוקר כשפגש את טויה בכיתה "לא קרה כלום, סתם עייף..." אמר טויה באדישות "למה לא ישנת בחדר אתמול?" שאל יוקיטו, טויה התיישב ליד השולחן שלו בעייפות "ישנתי בבית" הוא אמר והתחיל לחטט בתיק שלו "תראו תראו..." נער עם שיער כסוף כמו של יוקיטו התקרב אליהם והסתכל על טויה מחייך "מאקו!" אמר טויה בבהלה "מה המצב טיו?" אמר מאקו בעליזות מזויפת, הוא נראה די משועמם "שלום, אתה תלמיד חדש?" שאל יוקיטו, מאקו הסתכל על יוקיטו והחיוך שלו נמחק "אתה...." הוא אמר "מאקו" טויה קטע אותו מיד "אתה מתחיל היום בכיתה שלנו?" "כן" אמר מאקו, והעוד הסתכל על יוקיטו, כנראה קלט מה טויה רצה "עפתי מהבצפר הקודם שלי בצ'יק אז עברתי הנה" "נחמד להכיר, אני יוקיטו" יוקיטו חייך "מעניין להכיר... אתה כבר יודע איך קוראים לי" אמר מאקו ולחץ את ידו של יוקיטו "וואו!" הוא קרא לפתע "יוקי" אמר טויה "אתה לא בקורס אחר עכשיו?" "כן" אמר יוקיטו "פשוט רציתי לראות אותך קודם, טוב, ביי" יוקיטו לקח את התיק שלו והלך, הוא נעצר לרגע, הוא הרגיש שמאקו תוקע בו מבטים, ומשום מה הוא הרגיש לא טוב להשאיר את שניהם לבד, אבל בסוף נאנח ומיהר לכיתה אחרת "תגיד אתה עיוור??" קפץ מאקו, אבל טויה לא נבהל, הוא היה עייף מדי "אני לא חושב שעיוור זו המילה" אמר טויה "כן כן לא עיוור מה לא הרגשת את זה??" הוא הצביע על דלת הכיתה "מאקו אני יודע שיוקי לא אנושי" אמר טויה "באמת?" מאקו הסתכל על טויה "יוקי מה? אתם בטח חברים ממש טובים..." "יש לך בעיה עם זה??" "לא לא מה פתאום" מאקו התיישב מאחורי טויה במקום של יוקיטו "פשוט לא חשבתי שדווקא מישהו כמוך יתחבר עם מן...יצור..." "מאקו עם אתה לא רוצה לעוף דרך החלון אני מציע לך לשתוק, בעיקר כשיש לך משהו להגיד על יוקיטו" טויה קם ויצא "מה הקטע שלו? מה הוא מגן כל כך על הילד הזה? בטח יש להם עבר משותף די גדול" הוא התחיל לצחוק בקול "אח שלך בסדר סאקו?" שאלה מייאן ששתיהן רכבו לבית ספר "כן הוא טיפה עייף זה הכל, מזל שהוא לא שאל שאלות בקשר לדאד, זה די הדאיג אותי" שתייהן רכבו עד שהגיעו לפניה ברחוב עצי הדובדבן ליד בית הספר "זה לי!" סאקורה קפצה בשמחה ועצרה לידו, אבל מייאן לא הצליחה לבלום ועפה לשיחים "היא בסדר?" לי מלמל "אני בסדר!" מייאן יצאה מהשיח מלאה עלים וניערה את החצאית שלה מפניית הרחוב הגיח ריי, הוא הסתכל על מייאן לשניה הסתובב והתחיל ללכת במהירות "מייאן" סאקורה משכה את צומת ליבה של מייאן לריי, שנראה כי ניסה להתחמק מהם, אבל מייאן חייכה והחליקה במהירות לכיוון ריי וחסמה אותו "אני לא כועסת עלייך!" היא אמרה, ריי נבהל "אולי קצת נסחפת אתמול, עם דלתא וולף והכל, אבל אני מניחה שאתה מהקלפים בלי הרגשות אז לא איכפת לך, מילא, אני לא הכי מבינה בקלפי דלתא, אבל עם לך לא היו רגשות אני מניחה שגם וולף לא הרגיש כלום" היא חייכה לי וסאקורה הסתכלו על ריי, עוד מופתעים ממה שמייאן אמרה, סאקורה חששה שריי יצעק על מייאן או יכעס, אבל ריי סתם עמד שם, גם מופתע "אחרי הכל שנינו עושים את אותה העבודה, למה שלא נסתדר, הכל ייפתר במפגש הקלפים הגדול זוכר? מה שאיירו דלתא אמר בעצמו" ריי עוד שתק, אבל אחרי כמה שניות הוא חייך , והיא חייכה בחזרה לא מופתעת בכלל, הוא עקף אותה ונכנס לבית ספר והיא החליקה חזרה לסאקורה ולי "זה היה החיוך הראשון שלו נכון?" שאלה סאקורה "חבל שטמויו לא כאן לצלם את זה" צחקה מייאן "יאלה בואו או שנאחר!" ריי נכנס לתוך בית הספר אבל כאילו נזכר במשהו, הוא עצר והחיוך שלו נמחק "מסכנה" הוא אמר "אין לה שמץ של מושג..." והוא המשיך פנימה בכניסה לבית ספר סאקורה נתקלה באישה שנכנסה פנימה "אוי סליחה!" אמרה סאקורה, אבל כשהאישה הביטה בה היא נכנסה להלם, האישה הביטה לסאקורה בעיניים ונכנסה לבית הספר כשמייאן קראה "סאקורה! את באה או מה??" היא החליקה לכיוונה "סאאאקוווורהההה???" היא נפנפה בידה מול העיניים של סאקורה, אבל סאקורה לא ראתה ולא שמעה אותה, מה שהיא ראתה היה נמר ענק שרץ קדימה, שעליו רכבה ילדה בלונדינית עם שמלה ירוקה מוזרה, והיא והנמר נראו מאוד מתוחים "מה קורא כאן? מי הילדה הזו?" סאקורה חשבה לעצמה לפתע הנמר עצר באמצע הריצה במקום, והילדה נבהלה, "לא!!!" היא צעקה, משהו פגע בהם, ושניהם נעלמו באויר, מישהו צעק לעזרה מרחוק אבל סאקורה לא שמעה מה הוא אמר סאקורה נבהלה ויצאה מההלם, היא ישבה על המדרכה כשלי ומייאן אוחזים בה "סאקורה מה קרה לך??" שאלה טמויו שהגיעה לשער בריצה "הפחדת אותי לאללה!" אמרה מייאן "את בסדר?" "ראיתי את הנמר והילדה גם בחלום שלי, מה קורא כאן?" סאקורה מלמלה "סאקורה נו תעני לי את בסדר??" מייאן ניסתה להוציא מסאקורה תשובה כל הדרך לכיתה "אני בסדר אמרתי לך! היה לי חיזיון מוזר זה הכל" "מעולם לא היו לך חזיונות במשך היום סאקורה" אמר לי "את בטוחה שאת בסדר?" "כן נו על תדאג לי" אמרה סאקורה בשמחה "אתם באים??" ריי קרא אליהם מתוך הכיתה "המורה כבר בפנים הוא מחכה רק לכם!" אחרי שנכנסו במבוכה לכיתה הם לא דברו על החזיון של סאקורה עד הפסקת הצהריים "סאקורה שמעתי שהתעלפת!" אמרה ריקה כשכולם ישבו בחוץ "מה זה??" סאקורה הביטה במייאן במבט קר "ההה.... נפלט לי..." מייאן מלמלה "אולי נכנס בך דיבוק" מרה נאוקו עם פה מלא באורז "ראית חיזיון מוזר? זה אומר שנכנס בך אחד כזה! קראתי על זה פעם!" "באמת?!?!" סאקורה הפכה לגוש אבן "עם לא ראית חיזיון אין מה לחשוש" היא אמרה "ראית אחד?" סאקורה מלמלה קולות מפוחדים ולא ענתה בסוף היום כשסאקורה יצאה ממועדון המעודדות יחד עם מייאן היא התחילה להסתכל לכל הכיוונים "מה קרה לך?" שאלה מייאן "האישה שראיתי בבוקר, יש לי הרגשה שהיא זו שהראתה לי את החזיון המוזר!" "אישה? איזו אישה? לא ראיתי כלום!" אמרה מייאן "איבדת משהו ילדונת?" נער כלשהו התקרב לסאקורה "אני מכירה אותך!" קפצה מייאן "מה זה?" הוא מלמל בשיעמום לכיוונה "סאקורה זה הילד שהציל את טויה אתמול בלילה!" מייאן קפצה והצביעה עליו "את אתן מכירות את טויה?" מאקו חייך "כן, אני אחותו הקטנה סאקורה" אמרה סאקורה "לטויה יש אחות מה? אני מאקו, אני בכיתה שלו" הוא אמר "רגע אבל איך אתן יודעות על מקרה הרוח שהיה לטויה אתמול?" "מה רוח? זה היה..." סאקורה סתמה למייאן את הפה "היינו שם חיפשנו את טויה" היא אמרה מהר "מדליק, טוב תסלחו לי חמודות חייב לזוז, אני מאחר בהחזרת ספר לספרייה" הוא עקף אותן והלך משם "איזה נחמד!" אמרה מייאן כולה סומק מאקו נכנס לרחוב צדדי ונתקל במישהי "תסלחי לי גברת" הוא אמר באדישות והסתכל אליה במבט משועשע ועייף, כאילו הוא יודע משהו, היא לא נראתה משועשעת, היא עקפה אותו במבט כועס "לך תדע איך המוח שלהם עובד" הוא מלמל והמשיך ללכת, אבל לא לכיוון הספרייה "אז מה חיפשנו בעצם?" "האמת ששחכתי..." "תיזהרי!" מייאן תפסה את סאקורה לפני שנתקלה גם היא באותה אישה, האישה נעצרה והביטה בהן "אוי, ממש סליחה" אמרה סאקורה, האישה שתקה, והביטה בהן "את בסדר גברת?" סאוקרה שאלה, האישה עוד שתקה "היא בטח מה זה כועסת עם היא שותקת ככה" מייאן לחשה לסאקורה שהאישה לא תשמע, היא לא שמעה, גם סאקורה לא שמעה, שתייהן היו במקום אחר ומייאן דברה לעצמה