חזרה על עברית

[The AnarchistPhilosopher]

אני מנסה להיזכר קצת במושגים שלמדתי בתיכון.
אז נושא זה subject
מושא זה ה- object.
ו-נשוא לפי גוגל זה predicate.

אבל אני זוכר מקריאת ספרים בלוגיקה באנגלית ובעברית ש-predicate מתורגם ל-יחס.
predicate calculus.
נשוא זה בעצם יחס?
אה הבנתי משפטים בשפה שמתארים מה הנושא עשה למושא זה הנשוא.
למשל, "אבי הלך לישון". אז "אבי" הוא הנושא, "הלך" זה הנשוא ו"לישון" זה המושא.

 

[trilliane]

הנושא הוא... הנושא (מי או מה שרוצים לדבר עליו).
הנשוא הוא מה שאומרים על הנושא, החידוש במשפט.
המושא הוא כל ארגומנט שהשתתף בפעולה ואינו הנושא.

זה תלוי בפועל. יש פעלים שלא יוצאים למושא (פעלים עומדים); יש פעולות שיש בהן שני "משתתפים" ויש פעולות ששלושה.

פעלים בלי מושא:
אבי ישן / הולך / עומד / קופץ / רוקד / מפהק / יושב...
כל אלה פעולות שיש בהן רק משתתף אחד ולכן לא יכול להיות מושא.

פעולות של שני משתתפים:
אבי אכל תפוח (אי אפשר לאכול אם אין מושא לאכול אותו).
אבי טיפל באימי (אי אפשר לטפל אם אין מטופל).
אבי שבר את החלון (אם מישהו שבר, משהו נשבר).

בפעולות כאלה אפשר בדרך כלל להעביר את המושא לעמדת הנושא באמצעות פועל סביל:
התפוח נאכל.
אימי טופלה (בידי אבי).
החלון נשבר.
המעבר למושא מתמקד בתוצאת הפעולה ולא במי שעשה אותה. במקרים רבים זה לא ידוע / לא חשוב / ברור מאליו.

פעולות של שלושה משתתפים (שני מושאים):
אבי נתן מתנה לאחותי.
אבי מסר את הכדור לאחי.
אבי שוחח על פוליטיקה עם השכן מלמעלה.
המורה שאל את התלמידים את השאלה.

במשפט "אבי הלך לישון" אין מושא כי אין פועל יוצא.
הפועל "ישן" הוא פועל עומד.
גם הפועל "הלך" הוא פועל עומד, וכאן הוא במעמד פועל עזר; "הלך לישון" הוא "נשוא מורחב" (ועל כך לא ארחיב כעת את הדיבור).