חזרה ל2001

lady106

New member
חזרה ל2001

אין לי מושג מאיפה הרצון או הכוח להתחיל להיזכר במשהו שכבר נשכח. לפני 5 שנים הייתי כותבת פה המון. זה היה בית חם ואוהב לילדה שלא מצאה את עצמה והסתובבה במקומות שאולי לא לה. סאדו, יחסים קרובים כמעט אינטימיים אם גברים בני 30+ מוזר ששם מצאתי את האוזן המתאימה לא לא פדופיליות ודי לשפוט על דברים שאין עליהם חצי מושג. מעניין שדווקא בפורום ווידויים החלטתי להיחשף ולספר שהיו לי יחסים וירטואליים בנוסח BDSM מדהים, איך בית העץ החמים שלי עלה בלהבות איך אנשים אדיבים, איכפתיים ואוהבים שידעו המון על קבלה סובבו גב לא לפני שדקרו ונעצו אנשים מתיימרים להיות מושלמים מתיימרים לדעת הכל הכי חכמים, הכי טובים, מכולם. אז היום שלח לי הודעה האדם שבגללו פחות או יותר התחיל כל הסיפור בא לשאול מה נשמע ומה קורה ולא זכרתי למה נפגעתי ולמה כאב לי אז חזרתי אחורה, הצצתי ומצאתי את עצמי בוכה ככה סתם אני יודעת שהכל מבולבל ולא ברור ואין לכם שמץ של מושג מה אני רוצה להגיד במילים אחרות ויותר מסודרות רציתי לשתף ולהעביר איזה מסר שפתאום היה לי חשוב המון אנשים עוברים בפורום מסוג כזה מספרים המון יכול להיות שזה בלוף בשביל תשומת לב ויכול להיות שזה אמת. אני רק מבקשת שלא משנה מי ולא משנה מה שתקבלו באהבה שלא תשפטו שלא תרמסו. כי לעולם לא תוכלו לדעת מי באמת יושב שם. ובכלל בחיים תאהבו. מנסה לשדר קצת אופטימיות לעולם בצורה מעוותת lady106
 

תלתלית

New member
גם לי יוצא הרבה לקרוא פה

את מה שנכתב פה על ידי לפני הרבה שנים ולבכות. לפעמים זה מכאב, לפעמים מגעגוע, לפעמים מעצב ולפעמים כי זה פשוט מרגש, לראות כמה השפעה יכולה להיות למקום כזה כמו פורום וידויים. אני כבר לא כותבת בוידויים יותר, אבל אפעם לא אשכח את המקום החם הזה, שבאמת היו בו אנשים שקראו אותי לאורך ימים ובעיקר לילות רבים, והכי חשוב שהיו עבורי חברים של הקשבה אמיתית.
 
למעלה