חזרה לעגנון

[שושן פרא]

חזרה לעגנון ../images/Emo141.gif

עיינתי הערב בכרך "סמוך ונראה", שהחלק המסיים אותו נקרא "פרקים של ספר המדינה". מדובר בארבעה טכסטים, ספק סיפורים ספק מסות, גדושים בלעג לחברה היהודית המודרנית ולמוסדותיה. לא נאמר במפורש שהכוונה ליישוב בעברי בא"י, אבל זה משתמע. הטכסטים משעממים להפליא, ונודף מהם ריח מזנטרופי עז. לה פן היה חותם על הרעיונות המובעים בהם. מישהו יודע אם שוקן הפעיל שיקולי עריכה כלשהם, או שפירסם את כל החומר שהיה תחת ידו? הכרך פורסם בשנת תשכ"ו, עוד בחייו של עגנון.

 

[עגנון]

זו סאטירה

ובניגוד לדעתך, אני חושב ש"פרקים של ספר המדינה", הם סאטירה טובה. הם לא לעג לחברה היהודית, אלא לביורוקרטיה (ואל תאמר לי שאתה מעריץ של הביורוקרטיה בישראל). לא מזנטרופיה, הומור.

 

[יואל4]

ה ג ז מ ת !!!!

ה"פרקים" הנ"ל הינם מפיסגת יצירתו של עגנון.. אוי ואבוי עם יד עורך היתה משנה כקוצו של יד בטקסט. שוקן השכיל להעריך את עגנון כמו שהוא. ובענין ה"משעממים" אצטט לך את עגנון עצמו (שירה, עמ' 292) "הרי אתם יודעים כחם של ספרים טובים, לעולם אין יוצאים מהם ריקם. כל ספר שפותחים מוצאים בו מה שלא מצאו בו קודם. ואפילו קראו בו פעמים הרבה, ואפילו יודעים אותו על פה כיון שחוזרים וקוראים בו מגיד לך חדשות. בין שכיון להם המחבר בין שלא כיון להם מקופלות הן באותיות" קרא את הטקסט שוב ושוב ותגלה אותו כל פעם מחדש...

 

[מכסי פיכלשטיינר]

אני יודע על מה אתה מדבר ../images/Emo20.gif

ברבות מיצירות עגנון משובצות אמירות אירוניות מושחזות על "ראשי עירנו" ועל "גדולי דורנו", כאשר החיצים מופנים בעיקר לראשי הקהילה בבוצ'ץ' ("שבוש") אותם הכיר יפה. אלא שבכתיבת סאטירה אין די בסימון המטרה, אלא יש לחדד יפה את החיצים. סאטירה שאינה שנונה ומשעשעת עלולה להיות עניין כבד ומייגע. גם קישון המאוחר, זה של שנות השבעים ואילך, לקה בתסמונת דומה: חיציו כבדים ודביקים, ואינם מזכירים במאומה את ימי שולטהייס וארבינקא שלו. ובחזרה ל"פרקים". ברור, שעגנון התכוון לכתוב סאטירה חברתית על אנשי הציבור של דורו, שמעדיפים לנאום נאומים ולא לעשות מעשים (ואגב, נואמי נאומים אינם "ביורוקרטיה", ביורוקרטיה היא שלטון הפקידים). הסאטירה הזו, בניגוד לפרוזה הנהדרת של עגנון, אינה לטעמי. אבל כמו שאתה רואה, יש מי שמוצא בה טעם, ולכן טוב שלא נשארה על רצפת חדר העריכה.