חזרה לעבודה

[טל של אשחר]

חזרה לעבודה

זהו, נגמרה הקייטנה ומחר אני חוזרת לעבודה . אני בדיכאון משהו טוב . אני כמעט סוגרת שנה בלי לעבוד (שמירת הריון+ חצי שנה מאז שאשחר נולד ) לא ברור אם נשארו לי בכלל תאים במוח . אני מקווה שאחרי היום הראשון אני אזכר עד כמה אני מאוהבת בעבודה שלי . בכל מקרה יש לי מטפלת מעולה וזו חצי נחמה . (ופריזר מלא בחלב אם , הפסקנו לקנות צ´יפס וגלידה כי אין מקום). מזל שיש לאשחר היום ביקורת לשבור את הבאסה .

 

[דורית ובניה]

הרבה הרבה בהצלחה

אחרי שנה בבית זה בטח קשה. מנסיון אני יודעת שזה דווקא כיף לחזור קצת להפעיל את תאי המוח.

 

[אמא של אורי]

באמת כיף לחזור!!! ../images/Emo135.gif

אני כ"כ פחדתי מהחזרה, אבל זה היה כ"כ כיף!!! אולי הרגשתי קצת אמא מגעילה ששמחה להתפטר מאורי אבל זה עשה לי טוב קצת לצאת מהבית ולפגוש את האנשים המוכרים מהעבודה!

 

[shirar1]

גם אני חושבת שנורא כיף לחזור לעבוד

נכון שקצת קשה בהתחלה, אבל איזה כיף להוציא את התאים לחופשי, לפגוש אנשים עם גיל מתוקן מעל 20 ולא לעשות להם תרגילי פיזיותרפיה.. ואם יש לך מטפלת שאת סומכת עליה, זה בכלל נהדר. אני חזרתי אחרי שנה, בהתחלה לכמה שעות ביום ו-מה זה שמחתי.

 

[maloren]

ואני רוצה לצאת לפנסיה

אמנם זה היה החורף השלושים שלי אבל (עם ובלי קשר לאיה) נמאס לי!! כמה שנים בן אדם יכול לעבוד? יש כל כך הרבה דברים לעשות בחיים שעבודה היא ממש לא גבוהה שם. אבל - צריך ללכת למכולת, לא? אבל עכשיו, אל אחת כמה וכמה נשבר לי מהעבודה. אין לי עצבים וחסר הבן אדם הראשון שידליק לי את הפיוז שיקבל את כל מה שעצור לי בפנים. אני מקווה שזה לא יהיה הבוס.... א.

 

[אינה של יערה]

ברכות לחזרתך לעולם המבוגרים...

קשה לעזוב אותם אבל יש יתרונות למצב: - גלישה באינטרנט בלי לחשוש שמישהו יתעורר כשאת באמצע כתיבת הודעה - לעשות קניות בסופרמרקט בלי עגלת תינוק (והתינוק שבתוכה) - כאמור, הפעלת תאי המוח ואינטראקציה עם בני אנוש שלא צריך להחליף להם חיתולים יצאתי מהעבודה בדצמבר 2000 כדי למדוד לחץ-דם ולא חזרתי. חזרתי ללימודים בסוף אוקטובר 2001 - סה"כ 10 חודשי חופש (?! אם ככה קוראים לזה היום...) רגשי האשמה כרסמו בהתחלה אבל כל הצדדים מרוצים מהסידור. בתקופות האפלות של הטיפולים שהובילו להריון ואחרי הלידה, אם מישהו היה מעיז להגיד לי שיבוא יום ואני איהנה מכמה שעות שיערה *לא* תהיה איתי, הייתי חושבת שבלע מנת-יתר של פרגונל. מוסר השכל never say never...

 

[ורד של שירה]

המון בהצלחה, מבינה כל כך את

ההרגשה שלך, אני חזרתי כששירה היתה בת 7 חודשים. בהתחלה היה לי מאוד קשה להתרכז, הראש כל הזמן בבית, איך היא מסתדרת, היא מרגישה שאני איננה, היא אוכלת? בימים הראשונים מתקשרים המון הביתה אבל מהר מאוד זה עובר ואז אנחנו נשאבים לשגרה של עבודה ובית. אנחנו םה לעודד ושוב המון בהצלחה

 

[משי של גיא]

בהתחלה זה קשה...

אבל פתאום את מרגישה שיש לך תועלת, שאת עושה משהו חוץ מלהחליף טיטולים, לנקות בקבוקים ולשחק באוניברסיטה... פתאום את נושמת, פוגשת אנשים, מתאפרת, מתלבשת, יוצאת החוצה ורואה שיש חיים אחרי בייבי מוצרט או ואן גוך (מחק את המיותר)... ואם יש לך מטפלת מעולה ועבודה מהנה, אז בטוח הדיכאון יעבור מהר. בהצלחה...

 

[שרהודיה]

המון המון בהצלחה במסלול החיים החדש

אני בטוחה שתמצאי את הדרך הטובה לך ולאשחר !! (ומטפלת זה דבר נהדר..)

 

[טל של אשחר]

תודה לכולם

היום הראשון היה נפלא- כמו להזכר באהבה ישנה. וגם אשחר חזר מבסוט ורגוע.תודה לכולם על התמיכה .