חזרה לטיפולים

[בר 84]

חזרה לטיפולים

אני קוראת כאן המון, ומעט מאוד יחסית כותבת..
היום מרגישה שעבר עליי יום ממש חרא ואין בעולם כנראה מישהו שיוכל להבין יותר מכן... ( לצערי גם לא כנראה בעלי המקסים..)
אני 12 יום אחרי שאיבה אחרי הפסקה של שנתיים מהטיפולים בעקבות לידה, והיום עשיתי על הבוקר עם השתן הראשון של הבוקר בדיקת הריון ביתית, כזאת שגם מראה את רמות הבטא... והשלילי שלה עד עכשיו מהדהד לי בראש...
למה אף פעם לא הולך לנו חלק?! למה כל-כך הכל בא עם קושי וסבל?!
כל-כך קיוויתי שהפעם לא נצטרך לנסות הרבה ושוב המציאות, שכבר במקום מסויים , חשבתי שהסתגלתי אליה, פשוט מכה לי בפרצוף כמו אז..
פשוט הדמעות לא מפסיקות לזלוג מעיניי היום.. חשבתי שאת הסרט הזה כבר לא אחווה שוב..
מתנצלת אם חפרתי.. מרגישה שאני חייבת לפרוק ולהוציא את הרגשות שלי..

 

[קרפי8]

תחושה מוכרת

שולחת לך חיבוק גדול

לצערי זה לא נעשה קל יותר בפעם השניה.
&nbsp
גם אני חזרתי לטיפוליים שנתיים אחרי הלידה.
גיליתי שהטיפולים הפעם קשים יותר בעיקר מבחינה נפשית.
(והדרך שלי הפעם ארוכה יותר,הבכור שלי כבר בן 6)
&nbsp
מקווה שהבדיקה הביתית טעתה כמו שהיא טועה הרבה פעמים
ושתהיה לך הפתעה טובה.
אם לא מקווה שזו האכזבה האחרונה שלך
&nbsp
חשוב רק לזכור שמשתתפות הפורום הזה ברובו עדיין מנסות לזכות בילד הראשון
אז צריך לגלות רגישות ולשים לב למה שאנחנו כותבות
&nbsp
&nbsp

 

[בר 84]

לצערי הבדיקה לא טעתה...

תודה על העידוד
מקווה שבשבב החדש יילך לכולנו יותר מוצלח

 

[קרפי8]

מצטערת לשמוע

מקווה שבפעם הבאה תצליחו

 

[ממתינה לחסידה]

מבינה אותך כל כך. שולחת חיבוק

 

[סוכריותליקריץ]

אני מצטערת על הכאב שלך

גם אני היום נשברתי באוטו מול בית חולים כרמל ובכיתי עשרים דקות רצוף.
סיפורי הניסים קורים תמיד לאחרות. אלו שנכנסות להריון מאהבה תוך חודש מהחתונה. אלו שלא צריכות טיפולים לילד נוסף. שפתאום הכל מסתדר והקושי נעלם. אגדות וסיפורי פיות.
חשבתי לעצמי היום שאני כבר 7 שנים בתוך הטיפולים. 6 סבבים בפעם הראשונה כולל שתי הפלות. 3 סבבים בפעם השניה כולל הפלה אחת. ועכשיו עוד 6 סבבים כושלים למזלי בלי הפלות (עדיין?) ואין שום אור בקצה המנהרה. הכאב הוא אותו כאב. התסכול, הייאוש. הכל אותו דבר. הגוף כבר יותר עייף, הנפש חבוטה לגמרי, כל המערכות הפיזיוליוגיות כבר נדפקו משנים של ניסיונות. רק שעכשיו אנשים מרשים לעצמם לזלזל בכאב, לדרג אותו, לתת לי ציונים.
אין מה לעשות. רק להיות חזקות ולהמשיך.
אני מאחלת לך שתתקצר הדרך, וידיים מלאות במהרה.

 

[בר 84]

זה באמת מרגיש ככה

כולם אומרים לך איך את צריכה להיות ועל מה להסתכל..
אבל וזה אבל גדול שהם לא מבינים ששום דבר לא בא כתחליף.. והכמיהה לילד היא אותה כמיהה ..
חייבת להודות שגם אני מאלה שהאמנתי, שאחרי הלידה פתאום כל הבעיות יפתרו מעצמן ושאת הילד הבא אנחנו עושים לבד כמו שזה אצל כולם.. לצערי, זה לא קרה אז וזה גם לא קורה כעת...
והאמת שכל התחושות שכתבת זה פשוט התחושות שאני מרגישה, כאב, תסכול, ייאוש...
אני באמת משתדלת להיות חזקה אבל ברגעם של לבד עם עצמי זה תופס אותך... והדמעות פשוט נשטפות ולא עוצרות.. כאילו למה? למה יש אנשים שבאמת מתחתנות וחודש אחרי החתונה בהריון ולמה יש נשים שעוברות גיהנום כדי לנסות להכנס להריון?! למה אלוהים החליט ככה?
באמת מקווה לכולנו שהטיפול הבא יהיה הטיפול האחרון שלנו עד הלידה...
חייבת לציין שזה ממש מעודד להרגיש לא לבד ושיש בעולם אנשים שהם כמוני... ( כל החברות שלי אבל ממש ממש כולן נקלטו להריון תוך חודש- חודשיים מהרגע שהחליטו שהן רוצות ילד, כך שהן עם כל האהבה שלי אליהן, לעולם לא יבינו אותי..)