חזרה לבצפר...

נוגה 1234

New member
חזרה לבצפר...

רק רציתי לספר לכם איך עברו הימים הראשונים....
היום הראשון היה ממש סבבה. היה כיף, חוצמיזה שבכל פעם כשהזכירו כיתה יב', שנה אחרונה כמעט בכיתי..
אבל אני יושבת ליד חברה ממש טובה שלי, והתחלנו מסורת שכל יום, גם בימים לא של מגמה אנחנו מביאות ציורים לבצפר ומראות אחת לשניה..
בלילה לפני היום הראשון לא הצלחתי להירדם..... וזה ישמע ממש תינוקי.... אבל ב 2 בלילה כשראיתי שאני עדיין לא נרדמת אז קראתי לאמא ורק כשהיא באה לישון איתי הצלחתי להרדם...... זה בטח נשמע מפגר..........
כמה ימים לפני הלימודים היה איזה סיפור.... סתם הפסיכיאטרית אמרה שהמצב ממש לא טוב ורצתה לשלוח אותי לאשפוז....... ואני וההורים לא הסכמנו... אז עכשיו כל איזה יומיים אני צריכה לבוא אליה, וזה נופל על חשבון בצפר ורכזת השכבה גם ככה שונאת אותי.......... ואתמול הפסיכיאטרית אמרה שאם זה ימשיך ככה אז אני אצטרך ללכת לפחות לאשפוז יום ושבצפר צריך עכשיו להידחק הצידה וכל מיני שטויות כאלה.............. ואפחד מבצפר לא יודע על זה ועל המצב....
היום כל שיעור אנגלית הייתי עם חרדות וכולי עוד שניה בכיתי ורציתי רק לצאת לעשות טקסים......... וכל השיעור עצרתי את עצמי................
עוד בעיה לא כלכך חדשה עם האוסידי זה האיחורים... היום "הצלחתי" לאחר לשעה השניה.... ואינלי בכלל איך להסביר לבצפר תאיחורים........ גם עוד בעיה בבצפר זה שבגלל האוסידי אני פשוט לא הולכת לשירותים בבצפר......... אפילו בימים של מגמה שאני חוזרת ב 6 בערב הבייתה....... ונמאס לי כבר מהאוסידי, זה פשוט הורס לי את החיים......
 

1ori1

New member
היי

אשמח לדעת מה הבעיה של האוסידי
לפי מה שראיתי את לא הולכת לשרותים ככה שיש מצב שיש לנו משהו משותף למרות שאני כל הפסקה ואפילו בין שיעור לשיעור הולך לשרותים לעשות פיפי.
לדעתי את צריכה להסביר שיש לך אוסידי למחנכת וליועצת כדי להסביר מה הבעיה כדי לקבל אישור או משהו אפילו אולי ללכת לשרותים באמצע היום ולחזור כי זה יכול לעשות דלקת.
נ.ב חוץ מפסיכיאטרית חשבת על פסיכולוגית?
תהיא חזקה ובהצלחה.
 

נוגה 1234

New member
היי אורי

דבר ראשון המחנכת (שהיא גם היועצת) יודעת מהבעיה.. ומהרגע בכיתה י' שעברתי לבצפר הזה, היא אמרה שהיא לא הולכת להתחשב בזה, שאין לי הקלות, שמבחינתה אני כמו כל ילד רגיל אחר....
אני מטופלת גם אצל פסיכולוגית, לא שזה עוזר.... עכשיו אני רואה בעיקר תפסיכיאטרית המון, כי היה לי הסכם איתה שאם אנלא הולכת לאשפוז אז אני צריכה להתחייב לתוכנית טיפולים אינטנסיבית עלק שזה אומר לבוא אליה כל שבוע, לפעמים גם כמה פעמים...
איך האוסידי שלך מתבטא?
 

1ori1

New member
היי

דבר ראשון אני חושב שאם ככה המחנכת אומרת (והבאת לה סוג של אישור) את צריכה לדבר על זה עם המנהלת לדעתי זה סכנה (חוץ מיזה שתגידי לה שאת לא נכנסת לשרותים ותבקשי אולי פתק להפסקה ללכת הביתה)
עכשיו אצלי האוסידי מתבטא בכך שמאז שאני זוכר את עצמי היו לי דברים שהפריעו לי (אם היד שלי נגעה במשהו הייתי צריך להרטיב אותה או שאפילו סתם עיפרון גם לא שלי אלה של חבר שנגע באיזה צורה מסויימת אני צריך להרטיב אותו טיפה קצת רוק ולגעת שזה הדבר שגם לקח הכי הרבה זמן אבל נגמלתי מזה עם הזמן אולי זה סוג של טיק או שהתבטא בכך שעד היום יש איזה חוט שנופל מהמגירה אני יעדיף להרים אותו ולעשים אותו למעלה או שאם נוגעים בי בצד אחד אני צריך להרגיש תחושה זהה בצד השני ועוד רבים) בכל מקרה אני למדתי לחיות עם כל ההפרעות האלה בכך שאף פעם לא הייתי ממש חייב אבל שהיה לי את האפשרות עשיתי את זה אם זה של מישהו אחר אני ניסיתי לא לעשות את זה וזה כבר הרגל שזה ככה תמיד לומדים לחיות עם זה גם לא ידעתי אחרת וזה עם הזמן הפסיק להפריע לי וגם לאחרים כי ידעתי איך לעשות אם זה חייב ואם לא אז לא עושים (גם עד כיתה ה-ו היה לי הרבה טיקים)
בכל מקרה אני גיליתי את האוסידי בכך שלפני חצי שנה היה לי סוג של קילקול כיבה קל מאוד ומאז הייתי בדיכאון שלוש ימים בבוקר (זה היה לפני פורים בדיוק אז הדיכאון היה בחופש פורים) ומאז אם לא הייתי חייב ללכת לאן שהוא לא הייתי הולך (היו קטעים שלא הלכתי במקרים שהייתי חייב אבל שהחובה הזאת לא מי יודע מה חובה) והיו ימים שאני בבוקר הקאתי ואחרי שהלכתי לבית ספר הרגשתי כמו חדש.
מאז זה התפתח לפחד גם מהקאה וגם מהצורך להטיל צואה בחוץ עד שכמעט כל החופש לא יצאתי.
אני כבר הבנתי שיש לי משהו פסיכולוגי אבל קיוויתי שזה משהו רפואי זמני שעם קצת תרופות זה יעבור אז הלכתי לגסטרולוג ששם היא כבר אמרה שזה פסיכולוגי והלכתי לפסיכיאטרית.
משם היא הביאה לי פריזמה בהתחלה רבע כדור אחר כך חצי אחר כך שלם (התחלתי עם הכדורים באמצע החופש) וגם בחצי הראשון של החופש יצאתי פחות מהשני ככה שזה ממש עזר לי עד למצב שאני כבר בקושי מפחד לצאת אני רק צריך ללכת לשרותים כמה פעמים וזהו.
הבעיה היא שאני לא יודע מה יקרה לי שאני יצא לטיול כי נוח לי ללכת למקומות מוכרים כמו בית ספר סבא וסבתא וכו (למרות שבית ספר היה לי הרבה חששות אבל השנה לא הרגשתי שום דבר אולי בגלל הכדורים אולי כי התחלתי להרגיש בבית)
אז זה הסיפור שלי בגדול ובנתיים אני מתמודד עם החרדה רק שאני בקושי יוצא לבילויים וזה חבל.
אבל עכשיו גם בתקופת הבית ספר אין כלכך זמן אז חיים עם זה.
 
למעלה