חוש הומור

[טללי בוקר]

חוש הומור

ידיד שלי סוגר בימים אלה שלוש שנים של טיפולי סרטן, סרטן במערות האף, עניין ממש לא נעים גם בגלל שזה מקום רגיש ומגורה וכואב בקלות וגם בגלל שזה בדיוק, אבל בדיוק מאחרוי גזע המוח מה שהופך אותו לקריטי בקלות הוא עבר כמה מעגלים של כימותרפיה והקרנות ועוד הפתעות, לאורך רוב התקופה הוא היה מאוד מכונס בעצמו מבחינה רגשית, כלומר הוא דיבר על הדברים עם החברים וגם ביטא את המצב הנפשי בו הוא היה נתון אבל הכל היה כבד ובמידה מסויימת מתוך הסתכלות מהצד. לאחרונה הוא התחיל להתייחס לזה לראשונה בחוש הומור. בכל אופן התוצאות די משעשעות, הוא מספר על סוכן ביטוח שמתקשר אליו ומציע לו בטלפון ביטוח חיים והוא מתעקש איתו "שמע, תאמין לי שאתה לא רוצה לבטח אותי" "דוקא כן רוצה" "לא, תאמין לי שאתה לא רוצה" מתקשר אליו סוכן מכירות שמנסה למכור לו בדיקת קרינה למיקרוגל ואומר לו באותה הזדמנות "שתדע שהמיקרוגל שלך יכול להיות מסרטן" אז הוא עונה לו "אתה לא מאיים עליי" אני לא יודע איך לפרש את זה: לקיחה של הנושא כדבר פשוט יותר שמותר לצחוק עליו? יאוש שמוביל לבריחה אל ההומור? לא יודע, אולי זה גם לא חשוב

 

[שריד]

חוש הומור זה טוב בשבילו

סוג של דיון עם המחלה. לעומת זאת אני הייתי נזהר מלהצטרף באופן פעיל להומור הזה... כלומר אם הוא הייה אומר דברים מצחיקים אזי לא הייתי ממש מתאפק אבל לא הייתי מוסיף בעצמי. אין לי כרגע הסבר מלומד מדוע לא להצטרף... תחושת בטן כזו... אולי אחרים יוכלו להסביר מדוע כן מדוע לא... על כל פנים זו דעתי... שריד

 

[יעל ניסן]

אישית אני מאמינה גדולה בהומור...

הומור הוא טוב במובן זה שהוא מהווה 'עוד נקודת מבט' - וזו לכשעצמה, חשובה מאוד בכל תהליך הדורש הסתגלות גם רגשית וגם קוגניטיבית למצבי חיים. אותה נקודת מבט נוספת היא פרספקטיבה. היא מאפשרת לאדם לראות עצמו גם נטו בתוך הכאב וגם בעוד אופן. היכולת לצחוק למשל על סוכן הביטוח מפגינה את יכלתו של חברך לראות את עצמו בעיניו של הזולת ולצחוק על פיספוס או חוסר ידע המהותי לעבודתו... בבחינת "אני יודע משהו שאתה לא יודע - ולו היית יודע לא היית בא אלי עם המשפטים המפגרים הללו שמלמדים אתכם בבית הספר לסוכני ביטוח". אותה פרספקטיבה גם מאפשרת לחברך לתפוס את המחלה כנפרדת ממנו. יש לו אותו על כל מי שהוא, ויש בתוכו עוד ישות, מין דייר משנה, שעכשיו הוא לומד לחיות עם כל השטיקים שלו. הנפרדות הזו היא חיונית כדי להמשיך להתמודד. הוא לא קיבל על עצמו את זהות המחלה. הוא לא "סרטן" אלא חיים שמתמודד עם דייר משנה בשם סרטן - לטוב ולרע. דבר שלישי - הומור זו אחלה דרך לשחרר כעסים ועדיין להישאר חביב על הבריות. חברך כנראה לא יכול להרשות לעצמו לכעוס באופן 'רגיל' - הוא צריך את האנשים סביבו ליום סגריר... אני מסכימה עם שריד על ההשתתפות הפעילה עם ההומור הזה - יכול להיות שהוא מאוד פרטי שלו. אני לא בטוחה שהוא מרשה לאחרים לצחוק על הסרטן כמו שהוא מרשה לעצמו לצחוק על הסרטן. החלק הזה טעון בדיקה. בכל מקרה אני ממליצה על הספר ימי שלישי עם מורי, לכל מי שמתמודד עם חבר בתהליכי החלמה או תהליכים סופניים (למרות שאם חושבים על זה כולנו בתהליכים סופניים, לא?)