חושך אז באתי

[פנס כחול]

חושך אז באתי

תמיד אמרתי שאני אוהבת חורף.
כנראה לא מהסיבות הכי טובות. יותר שעות חושך משמעותן שעות קלות יותר להיות ברחוב בלי שיראו אותך.
יותר קור פירושו יותר שכבות של בגדים ופחות גוף חשוף.
והיום זה משום מה לא משמח אותי. משהו כבד חונק אותי מבפנים.

אני מנסה בכוח לתת מילים למחשבות, לגעת בהרגשות במדויק, כדי לא לתת לכבד הזה לתפוס עוד שטחים בפנים.
אז משהו לא עשיתי נכון, הייתי צריכה לראות את הרופא מזמן ולא הלכתי. עכשו נהיה קצת מאוחר. מזהה שאוטומטית אני אומרת: אז שיידפק יותר ממה שכבר קלקלתי.
לא אלך לרופא בכלל וזהו. ועוצרת ואומרת שכבר קלטתי שזו הבעיה שלי, אם משהו קצת נפגם אני רואה את זה שווה ערך לקלקול גמור.
אז עשיתי רשימה של דברים שאני צריכה לעשות ואחרי שאעשה ארגיש פחות חנוקה.
והתחלתי עם טלפונים לקבוע תורים.

אני נושמת שוב, מריחה קצת ריח של גשם ופחות נחנקת.

 

[אלומת האור]

אני אוהבת אותך וגם גאה בך.

 

[פנס כחול]

תודה

...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

פנס

איזה רגע נהדר, להצליח לזהות ונצח את החשיבה הקטסטרופלית.
ניסית פעם את דפי המחשבות? הם עוזרים בדיוק בדברים האלו

וגם לי הריח המתקרב של הגשם הראשון עושה לנשום...

 

[קולדון]

כל הכבוד לך

מצטרפת למה שרחלי כתבה.

ומקווה שתמצאי דרך להתחבר לחורף ממקום אחר..

[אישית אני בנאדם של קיץ ושונאת קור ושכבות]