חושבת מאתמול
על שיחת טלפון מוזרה שהיתה לי. (הכל אצלי בטלפון
התקשרה אמא של ילד מהכתה של בני הצעיר. התחילה את השיחה בגימגום מהסס והקדימה ב- "קצת לא נעים לי, אני לא יודעת, אני לא מוצאת את הטלפון של האבא, ואני רוצה לספר לך...." וכך סיפרה- "ביום שישי אחה"צ הבן שלי היה עם הבן שלך אצל אבא שלו (הערת ביניים- זו היתה שבת אבא), הם שיחקו ובאיזשהו שלב הבן שלי קיבל מכה, הם היו לבד בבית, הם לא התייחסו לעניין והמשיכו במשחקיהם. מאוחר יותר,כשהיה כבר בבית, הילד התלונן על כאבים עזים, ובילינו איתו בחדר המיון שעות ארוכות, ובסופו של עניין הכל נגמר ב- הכל בסדר, אין לו כלום." היא גמרה לספר, אני שתקתי, היא שתקה, וממש אבל ממש ממש ממש לא הבנתי מה היא רוצה ממני. מה היא רוצה לספר לי? מה היא מצפה ממני שאגיב? למה היא חושבת שאני הכתובת לשמוע את העניין הזה? החלטתי שאני מפסיקה להיות מאמא תרזה של כל העולם ושכניו,לא לוקחת אחריות על דברים לא לי, ואמרתי לה שכידוע לה אין לי שמץ של מושג מה התרחש שם מפאת העובדה הבסיסית שאני לא הייתי שם, את הברורים והטענות (אם יש) היא צריכה להפנות לאבא, שאלתי רק כדי לוודא אם יש לה איזו טענה על ההתנהגות של הבן שלי, אם הוא הרביץ או התנהג בדרך אחרת לא נאותה, היא ענתה שלא,הוספתי שאני מאחלת לילדון שירגיש טוב במהרה בימינו, והשיחה המשיכה להתגלגל בדרך המוזרה הזו. התקשרתי לאבא, העברתי לו את המסר ואת הטלפון של הגיברת, ומשם אין לי מושג איך התפתחו העניינים. ואני ממשיכה לתהות, האם מחר היא תתקשר אלי כדי ל...(אין לי מושג למה) על התרחשויות הבן שלה במערת עליבבא וארבעים השודדים? כאילו מה? זו סתם טיפשות או שאני מפספסת כאן משהו חשוב?
על שיחת טלפון מוזרה שהיתה לי. (הכל אצלי בטלפון