חושבת בכתיבה

[daphts]

חושבת בכתיבה

מדי פעם קוראת פה פחות מזה כותבת , בגדול אני מפורום אחר אבל בניגוד להרגלי בחרתי לכתוב פה , קצת - אולי לקבל תשובה ... בעוד 4 ימים לא אהיה שיכת לפורום הזה בגדול - כבר לא אהיה 30 + אהיה עשור יותר יום הולדת עד לפני חודש חודשים עוד חשבתי/ תכננתי עם זוגתי עם הילדים איך לחגוג- אבל מאז זרמו הרבה מים בירדן או שלא והרוח יצאה לי מהמפרסים זה ממש לא בגלל איזה משבר גיל ה40 - ממש אין לי אחד כזה , בעצם אולי יש, לא לי אלה לגוף שלי ... זהוא פתאום או שלא ממש פתאום אותה בעיה בריאתית שהתקחתי לקיומה ודחיתי שוב ושוב כדי לטפל בה החופשה הגדולה הופה שוב עכשיו ודפקה על החלון - יותר מדויק התפרצה ללא אזהרה מוקדמת לתוך החדר ממש. מאז - נכנסו לחיי פגישות עם רופאים , מומחים לזה ולזה ... מדברים איתי על ניתוח דחוף, על לשלוח ממצאים לבדיקה פטולוגית וניראה משם ... אחרי שיהיו תוצאות נדבר וניקבע תוכנית טיפול... אז זהוא הפחד בה לפגוש אותי ביום הולדתי ה40 וכמו שהוא היגיעה השימחה שלי הלכה- ממש התפוגגה. אתמול שאל אותי אבא שלי איך אני רוצה לחגוג - פתאום לא היו לי מילים - לא ידעתי מה לענות לא רק לו לא ידעתי מה לענות גם לאישה , גם לילדים . פתאום יצאה לי תשובה כזו: " מה זה משנה כבר - בסה"כ יום הולדת 40 לא יקרה כלום עם נדחה את החגיגות לאחר כך" אבא שלי שאל למתי נדחה ? ואני עניתי " לא יודעת לאחרי הבחינות בחופש , לאחרי הניתוח... נדחה - מה זה משנה למתי" הוא אמר " נדחה לבר ובת המצווה של הילדים שיהיה בספטמבר" אני צחקתי צחוק עצוב ואמרתי " גם זו אפשרות" אז זהוא אוטוטו בת 40 , לפני ניתוח די מהותי , מתה מפחד מהתוצאות ... מאוד מבינה שהפעם זה לא סתם כאב שניגמר באקמול - הפעם זה משהוא אחר - ושאי אפשר לברוח מזה. מבינה גם את הורי את אישתי ואת ילדי - שחשוב להם כן לחגוג לי ... לא מצליחה להבין איפה אני בתוך כל זה ... מה אני רוצה ... איך אני רוצה ועם בכלל. יכולה להגיד שאין בי אף לא שמץ של תחושת חגיגה - וזה נכון גם לרגעים בהם באמת השתדלתי בתקופה האחרונה (לדוגמה במיצעד) הראש שלי חושב כל הזמן מליון מחשבות במהירות של 150 קמ"ש ויותר , על עכשיו על אחר כך על בכלל על משפחתי... הורי דורשים שאלך לעוד רופאים אולי אף בכירים יותר ... הזוגה הולכת איתי לכל מקום לכל בדיקה, פתאום מוצאת את עצמי סוגרת את המשכנתא בבנק ואת כל ההלוואות עושה סדר בנירת ומתיקת אותה טיפ טופ ... כאילו מסדרת עינינם... מה עובר עלי - אני עוד לא בת 40 רק עוד 4 ימים ... מה החיים נגמרו, מה זה - משבר גיל ה40 או ... והינה אני כותבת את זה, חותמת בניק סתמי כי לדבר על זה עם קרובי קרוב מידי! daphts

 

[ME PIGGY]

שלחתי לך מסר../images/Emo24.gif

 

[אהבה קצת אחרת]

כמוך

אני מפורום אחר... רציתי לומר לך שהכל מתחיל ונגמר בראש. אני מלווה חברה קרובה במאבק שלה נגד סרטן השד. מישהי לקראת גיל 40. אמא ואישתו של... יש לה ראיה מדהימה. היא אמרה לי: יש מצב נתון. אני בוחרת מה לעשות עם זה. והיא בחרה להמשיך לחיות את החיים שלה <כמובן במגבלות הפיזיות של טיפוליה>. התוצאה שהיא נקיה מסרטן

כבר חצי שנה. היא מקפידה על טיפול ובדיקות בתדירות גבוהה אבל יחד עם זאת, היא חיה את החיים. בגישה חיובית, עם המון תמיכה מהסובבים אותה, עם המון עזרה. אין לי מושג מה יש לך, אבל ידע זה כוח. תלמדי כל מה שאת יכולה, שתוכלי לקבל את ההחלטות הכי נכונות לך. לאחר שתטפלי בדבר הרפואי הפיזי, עברי לטיפול ריגשי ונפשי. ציון יום הולדת הוא לא רק בשבילך. הוא גם בשביל אוהבייך. העניקי להם את האושר שבחגיגה בדרך שהכי תשמח אותך.

בהצלחה!

 

[dify]

../images/Emo24.gif

קראתי את זה כבר אתמול, וכבר אז לא היו לי מילים אני עונה בעיקר כדי שתדעי שיש מי שקורא ואיכפת לו. כי באמת, אין לי מושג מה אוכל להגיד שישנה. אני מקווה שזה יעבור בצורה הכי פחות כואבת שאפשר ואני מאמינה שגיל 40 זה רק ההתחלה וזו מחלה שעוברת ובעוד עשר שנים תכתבי פה הודעה שבה תתארי את הדרך הארוכה שעברת מאז ההודעה הזו ותכתבתי לנו "הילדות" כמה משבר גיל ה40 הוא רק קטן, כי הנה משבר גיל החמישים מתקרב

מאחלת לך שנקודת הזמן הזו תסמל שינוי למקום רק טוב יותר עבורך. ומקווה, באמת, שתצאי מזה במהרה.

יעל.

 

[מישי אחרת1]

אין לי הרבה מה לומר..

רק מעצם זה שבחתימה שלך רשום את המשפט של אסתר קל.. זה כבר אומר איזה אדם מדהים את!! שיהיה בהצלחה ענקית בכל.. אני מתארת לעצמי שעובר עליך לא מעט.. הרבה מעבר למה שספרת פה.. המון המון בריאות ושמחה! ואם תרצי לדבר או לשתף אני פה.. או במסר האישי..