חור שחור

[לקשמי]

חור שחור

זה הדימוי שעולה לי ביחס לאינטרנט. למרות רצוני אני נשאבת אליו.

 

[e-magine]

חור שחור זה משהו מאד מפחיד

לא שראיתי כזה

אבל לפי מה שאני מבין זה משהו שלא רק שואב אלא גם מאיין כל מה שנשאב. השאלה אם את גם מרגישה מאויינת, מאופסת, מחוסלת, או שאת גם מרגישה שאת מפיקה תועלת מהאינטרנט. וגם מעניין אותי לדעת האם זה הדבר היחיש שאי פעם שאב אותך ככה.

 

[לקשמי]

הנזק והתועלת

בזמן הזה שאני גולשת באינטרנט, כבר יצא לי להפיק ממנו דברים טובים: מצאתי דרכו עבודה, מצאתי דרכו דירה, וגם מצאתי דרכו את המרכז ליוגה שבו אני לומדת כבר 3 שנים. וגם יצא לי להכיר אנשים חדשים וללמוד דברים מעניינים. אבל הנזק שבהישאבות אליו זה גם נזק פיזי, למשל הבטחתי לעצמי שבמשך זמן מסויים אמנע מלהקליד, כי אני סובלת מכאבים בכתף וביד, אבל כשאני רואה הודעות בפורומים, כשאני רוצה לכתוב בבלוג או לחפש תשומת לב במקומות אחרים, אני שוכחת את ההבטחה הזאת, שלא לדבר על עיניים אדומות וראש כואב בסוף היום. וגם נזק מנטלי, אם אפשר לקרוא לזה כך. למשל אני מחליטה שאני רוצה לתרגל יוגה (ואני מתרגלת בעיקר בבית), אז במקום זה אני מוצאת את עצמי עוברת שוב ושוב מפורום לפורום ואל האימייל ולעוד איזה כתבה או מאמר שמעניינים אותי. כשאני כבר מוכנה לתרגול אני אומרת: טוב, אני רק אראה אם כבר הגיבו לי בפורום הזה, ומחיפוש תגובה בפורום המסויים ההוא אני הולכת לעוד פורומים וכן הלאה. בסופו של דבר אני כן אומרת קאט ועושה את הדבר שרציתי לעשות (יוגה או כל דבר אחר) אבל בהחלט יש גם ימים שבהם תכננתי לעשות אי אלו דברים ובסוף לא עשיתי בגלל ההישאבות הזאת לאינטרנט. אז האינטרנט כן הועיל לי בהרבה תחומים אבל אני לא בטוחה שהתועלת עולה על הנזק, או שמא חלילה זה אחרת. ולגבי דברים אחרים, אם הם אי פעם שאבו אותי, אז לפני האינטרנט מאוד אהבתי לקרוא ספרים. גם זה היה בשבילי איזשהו סוג של בריחה מהמציאות, בזמן הקריאה בספר אני שוכחת מה קורה סביבי ונמצאת ב"עולם" של הספר. (אהבתי לקרוא במיוחד מדע בדיוני ופנטזיה. כמה שיותר רחוק מהמציאות). אבל גם זה, אני לא בטוחה ששאב אותי עד כדי כך כמו האינטרנט. לא זכור לי שהייתי קוראת ספרים על חשבון פעילויות ומחוייבויות אחרות. והיום אני גם די מרגישה מכורה לממתקים ולסוכר, עם כל הנזק הבריאותי שבזה. אבל גם כאן, כבר היו מקרים שבהם כן הצלחתי לשלוט בזה יותר וזה לא "שאב" אותי כמו האינטרנט. מכל ההתמכרויות שלי (אם אפשר לקרוא להן כך) אני חושבת שהאינטרנט זאת ההתמכרות הקשה ביותר.

 

[צלליתה]

כאילו כתבת עלי....

ועוד נזק אחד, שלא הזכרת, אבל אצלי הוא בולט מאוד: הקופצנות. התרגלתי כל כך לאינטרנט, לקפיצה ממקום למקום, לקרוא שתי דקות פה, שלוש דקות שם. קרה לי כבר שקראתי משהו מודפס וחשתי צורך להקליק על מילה. אני מרגישה שהחשיבה שלי נעשית מפוזרת, היפרטקסטית במובן הלא מוצלח של המילה. אני מתחילה פרויקט מסוים, ומוצאת את עצמי תוך דקות במקום אחר לגמרי. לא טוב, לא טוב. גם הכתיבה אם פעם בטחתי ביכולתי לכתוב פסקה שיש בה קשר בין המשפטים, עם מבנה הגיוני כלשהו, היום אני חשה שאני זורקת פה ושם משהו ומקווה לטוב. אולי אני מצפה מהקורא שידע לקשור. רק יודעת שאני הולכת לכיוונים שלא ממש מוצאים חן בעיני.

 

[נוסעת סמוייה]

אני זוכרת, שפעם, נורא מזמן,

אמרו משהו דומה על התוכנית "רחוב סומסום", אמרו שהיא קופצנית, בנויה מאייטמים נורא קצרים, והילדים מתרגלים להתרכז רק בדברים נורא קצרים, שצריכים כל הזמן להתחלף. עברו מאז המון-המון שנים, ואני לא חושבת שזה גרם נזק: העולם השתנה, הצרכים השתנו, ויתכן והיכולת הקופצנית היא כיום יתרון ולא בעיה.

 

[simplex]

יכולת קופצנית מול מציאות קופצנית

המציאות הקופצנית לדעתי גרמה לרבים מאיתנו להיות יותר שטחיים וחסרי סבלנות. דיברנו קצת על זה בעבר. חסר דווקא החינוך להתעמקות. לקריאה של ספר ארוך. לשקיעה במאמר שאורכו מעל 2 עמודים, ולא בקריאה חפוזה. הילדים כבר התרגלו למה שאת מתארת, אבל בהחלט יש לזה מחיר. אני לא יודע כמה נדרשת יכולת להתרגל למציאות של אייטמים קצרים. לא נראה לי שמדובר ביכולת שצריך לרכוש. אני לא מדבר על היכולת להתמודד עם רב-משימתיות (multitasking) שזו בהחלט יכולת שנדרשת מאיתנו בעידן הנוכחי, וזו יכולת שיש מה להשתפר בה.

 

[נוסעת סמוייה]

יתכן ובמציאות הנוכחית

יש יתרון להבין משהו בקריאה מהירה ושטחית, ולעבור מהר הלאה. עודף המידע וכל זה. והיכולת להתעמק - לא רק שאינה מהווה יתרון, אלא אולי היא גורם מעכב. היא שריד לעידן איטי יותר. אני מעלה את זה רק כנקודה למחשבה. אין לי ממש מחשבה מגובשת בנושא.

 

[simplex]

אלו יכולות, ושתיהן דרושות לדעתי.

גם לפני 20 שנה, בתור חוקר, או איש פרקטיקה, היה צורך לעבור על חומרים באופן מהיר. או בגלל שמרבית הטקסט לא היה רלוונטי, או בגלל שהיית צריך לדעת מתוך כלל העידכונים להחליט במה להשקיע זמן ובמה לא להשקיע. גם אז, היו מאמרים רבים שיצאו בתחום ההתמחות שלי, ומכיוון שלא היה זמן לקרוא באופן יסודי את כולם, הייתי צריך לעבור עליהם מהר. להחליט מה לקרוא בצורה יותר יסודית, ומה לא. אבל היכולת הזאת לא בהכרח מתנגשת עם היכולת לקרוא בצורה יסודית מבלי לפספס דברים. (אם כי יש נטיה לאחד הכיוונים במידה וחסרה היכולת השניה). השאיפה בעיני, היא שתהיה היכולת לאתר מידע דרוש ולקבל אותו מתוך מידע גדול יותר, מבלי לבזבז זמן בקבלת מידע "מיותר", ומצד שני, גם מדי פעם, הסבלנות לקחת את הזמן ולהתעמק במשהו כדי להבין אותו באמת, ולא רק ברמת השורה האחרונה שלו. הערת אגב: התרבות היהודית, ד"א מאוד עוזרת לנו בזה. דיונים בצוותא על משמעויות ופרשנויות של פסוקים, בכל הרמות היא מסורת, ויש בה התעמקות וקריאה יסודית. אני סבור, שתוכנית טלוויזיה עם אייטמים קצרים, לא עוזרת לאף אחת מהיכולות. ד"א, לפני מספר שנים נתתי הרצאה תחת הכותרת "הלם העתיד כבר כאן", ששילבה בין הנושא הזה, ובין נושא קשור אך שונה: התמודדות עם אינטראפטים, ובאופן יותר ספציפי, עם הצורך לעשות כמה דברים במקביל, כאשר כל פעם נכנס באמצע משהו אחר שגורם להפסקה זמנית של הפעולה, ושינוי סדר הפעולות.

 

[BellA עלמה]

גם אני חושבת ככה

רק שלי הנזק היה גם בלימודים כי במקום להשקיע בלימודים השקעתי את הזמן בלגלוש בנט. מקווה שהשנה שאני מתחילה שוב ללמוד אני אוכל לשלוט בזמן הגלישה ולא אסחף. אבל יש גם טועלת בנט ללא ספק זו מעין הליכה על חבל דק שבין תועלת לנזק