חורף אחד
ב הכרתי אותה אמרה שלום ונמלטה החוצה נבוכה חיוך גדול נמרח על פניי יום למחרת נכנסה שוב היא אל החדר אמרה שלום! מה שלומך?....ושוב שתיקה וככה יום רדף יום וכל השיחה נסבה על התענינות בשלום אחד של השני עד ליום אחד שבו הגענו למצב של ניהול שיחה של ממש השיחה זרמה וקלחה התפתחה לה חברות של ממש נהפכתי לאיש סודה וליועץ סתרים..היתה מספרת על עצמה בעיקר ועל חוויות יומה על גברים חיות וכל השאר ...ואני? אני סיפרתי לה על חיי מי אני? למה? ואייך? לאט לאט השיחות התארכו ואנחנו בנינו לנו עולם משל עצמנו היה זה עולם מופלא בו מעל לכל היתה החברות האמיצה שמצאנו זה בזו ערב אחד התוודתה בפניי שהיא היתה רוצה מעט יותר...ואני שנבהלתי לא בגלל שלא רציתי ..ועוד אייך כן רציתי כבר אז..אבל דחיתי אותה על הסף מעצם הדחיה היא נטשה ונמלטה אל הכר שם השאירה את דמעותייה חשבה אולי שמה שעשתה הרס הכל חשבה שאולי כמוה אני חש אותו דבר ..ואולי אולי מן החברות הזו תצמח אהבה ..לא היא לא טעתה היא לא היתה רחוקה בכלל במחשבותייה אני הייתי שם איתה אך דחיתי כי פחדתי..כי לא הייתי פנוי ריגשית כך רציתי אולי לחשוב למה ? זה לא היה כל כך חשוב אני נשארתי שם לבד אחרי כמה שבועות של שיחה איתה ופתאום הקור הזה כל עוד אני והיא היינו בעולם הפרטי שלי ושלה לא שמנו לב לכל הנעשה מסביב זה היה היא ואני זהו שום דבר לא מעבר וכעת היא איננה ולא רק זאת הדחיה הזו שלי ממש הכתי על חטא אני רציתי ומנעתי מעצמי את הרצון חשבתי שלא תחזור יותר הרי בינינו דחיה היא דבר מעליב ביותר אבל למחרת היא חזרה ..ושוב שוחחנו כאילו דבר לא ארע.. אבל הלבבות שלנו אמרו אחרת ידעו אחרת..היתה שם אהבה היא גדלה לאט לאט כבשה חלק אחרי חלק וכעת כמו פאזל מוגמר חיכתה לפיסה האחרונה ואז שלא יכולתי לשאת את אהבתי בסוד יותר לילה אחד אחרי שיחה ארוכה ביותר כשהבוקר עמד להפציע הכרזתי על אהבתי הפעם זו היא שהיתה בהלם מוחלט אבל בניגוד אליי מיהרה לחבק ולאמץ נתנו לעצמנו את העונג להכיר אחד את השניה מעבר לקשת של חברות והצבעים בקשת הם מרהיבים חוויה אחת ארוכה ומתמשכת ***וכך הכרתי אותה ...שזה אותך חוצי זוכרת??
ב הכרתי אותה אמרה שלום ונמלטה החוצה נבוכה חיוך גדול נמרח על פניי יום למחרת נכנסה שוב היא אל החדר אמרה שלום! מה שלומך?....ושוב שתיקה וככה יום רדף יום וכל השיחה נסבה על התענינות בשלום אחד של השני עד ליום אחד שבו הגענו למצב של ניהול שיחה של ממש השיחה זרמה וקלחה התפתחה לה חברות של ממש נהפכתי לאיש סודה וליועץ סתרים..היתה מספרת על עצמה בעיקר ועל חוויות יומה על גברים חיות וכל השאר ...ואני? אני סיפרתי לה על חיי מי אני? למה? ואייך? לאט לאט השיחות התארכו ואנחנו בנינו לנו עולם משל עצמנו היה זה עולם מופלא בו מעל לכל היתה החברות האמיצה שמצאנו זה בזו ערב אחד התוודתה בפניי שהיא היתה רוצה מעט יותר...ואני שנבהלתי לא בגלל שלא רציתי ..ועוד אייך כן רציתי כבר אז..אבל דחיתי אותה על הסף מעצם הדחיה היא נטשה ונמלטה אל הכר שם השאירה את דמעותייה חשבה אולי שמה שעשתה הרס הכל חשבה שאולי כמוה אני חש אותו דבר ..ואולי אולי מן החברות הזו תצמח אהבה ..לא היא לא טעתה היא לא היתה רחוקה בכלל במחשבותייה אני הייתי שם איתה אך דחיתי כי פחדתי..כי לא הייתי פנוי ריגשית כך רציתי אולי לחשוב למה ? זה לא היה כל כך חשוב אני נשארתי שם לבד אחרי כמה שבועות של שיחה איתה ופתאום הקור הזה כל עוד אני והיא היינו בעולם הפרטי שלי ושלה לא שמנו לב לכל הנעשה מסביב זה היה היא ואני זהו שום דבר לא מעבר וכעת היא איננה ולא רק זאת הדחיה הזו שלי ממש הכתי על חטא אני רציתי ומנעתי מעצמי את הרצון חשבתי שלא תחזור יותר הרי בינינו דחיה היא דבר מעליב ביותר אבל למחרת היא חזרה ..ושוב שוחחנו כאילו דבר לא ארע.. אבל הלבבות שלנו אמרו אחרת ידעו אחרת..היתה שם אהבה היא גדלה לאט לאט כבשה חלק אחרי חלק וכעת כמו פאזל מוגמר חיכתה לפיסה האחרונה ואז שלא יכולתי לשאת את אהבתי בסוד יותר לילה אחד אחרי שיחה ארוכה ביותר כשהבוקר עמד להפציע הכרזתי על אהבתי הפעם זו היא שהיתה בהלם מוחלט אבל בניגוד אליי מיהרה לחבק ולאמץ נתנו לעצמנו את העונג להכיר אחד את השניה מעבר לקשת של חברות והצבעים בקשת הם מרהיבים חוויה אחת ארוכה ומתמשכת ***וכך הכרתי אותה ...שזה אותך חוצי זוכרת??
לאט לאט כשזירת חוט צימחתם לכם מעון המכיל בתוכו אתכם המכילים בתוככם ה מ ו ן!!! האהבה שלכם ואתם מדהימים בעיניי... כמה טוב שאתם כאן!!!